עמק יהושע חלק ב קצד

כיון שאינו דומה חסד זה לחסד אחר ויש התחלקות בפרט צריך לברך על כל יום בפני עצמו. וה"נ ביש לפניו הרבה מצות אע"פ שבדרך כלל הם הכל מצות ה' והמה בסוג אי אעפ"כ כיון שבפרט יש להם השתנות צריך לברך על כל מצוה בפני עצמה וכה"ג אמרינן בפ"ק דברכות (דף מ') דר' יהודה אומר בורא מינו דשאים ומפיק לה מדכתיב ברוך ה' יום יום אלמא דאזלינן בתר התחלקות הפרטים אע"ג דבדרך כלל הוא חסד א' וה"ג לענין הברכות אזלינן בתר הפרט לומר בורא מיני דשאים ועל פרי האדמה אומר בפה"א דאזלינן בתר התחלקות הפרט אע"פ שבדרך כלל הוא חסד א'

והנה הש"א (סי' י"ב) כתב דהא דנשים פטורות ממ"ע של הזכרת י"מ אע"ג דצריך להזכיר י"מ ביום ובלילה כמו דדרשינן כל ימי חייך הלילות הרי שנוהג בימים ובלילות מ"מ ה"ל מ"ע שהזמן גרמא כיון דשל יממא חלף ועבר זמנה בלילה ואם לא הזכיר ביום שוב א"צ להזכיר הזכרה זו של יום בלילה ואע"ג דחייב נמי להזכיר י"מ בלילה הא הזכרה אחריתא היא ומשום הזכרת לילה הוא אבל הזכרה של יום עבר זמנה וא"צ להזכירה בלילה וכן הזכרה דלילה חלף ועבר זמנה ביום ואם לא הזכיר בלילה א"צ להזכיר הזכרה זו ביום ואע"ג דביום נמי חייב להזכיר ההוא הזכרה אחריתא ומשום הזכרה דיממא הוא מזכיר וע"כ נחשבת למ"ע שהז"ג ונשים פטורות עכת"ד. [ויש להביא ראיה לזה מהירושלמי (פ"ג דברכות) דאמרינן התם מה בין סוכה ומה בין לולב סוכה אינה טעונה ברכה אלא ליל יו"ט הראשון בלבד לולב טעון ברכה כל שבעה. ר' יוסי ור' אחא היו יתבין אמרין מה בין סוכה מה בין לולב סוכה נוהגת בלילות ובימים לולב אינו נוהג אלא ביום בלבד השיב ר' יעקב דרומי הרי ת"ת נוהגת בלילות ובימים מאי כדין סוכה אפשר לה להבטל ת"ת אי אפשר לה להבטל. ולכאורה צריך להבין דאיזו סברא היא דמשום דא"א לה להבטל ע"כ צריכה ברכה אע"ג דלא מפסקי לילות מימים וע"כ אפשר לומר לכאורה דהירושלמי מקשה על ברכת התורה והיינו מה שאנו אומרים בשחרית אהבה רבה ובערבית אהבת עולם. והירושלמי קרי לאהבה רבה ברכת התורה כמו דאמרינן בפ"ק דברכות דף י"א) בד"א שלא אמר אהבה רבה. ובירושלמי פ"ק דברכות אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת והם ברכו מה ברכו ר' מתנא בשם ר' שמואל ברכת התורה וע"ז מקשה הרי ת"ת נוהגת בלילות ובימים פי' ואעפ"כ מברכין בשחרית אהבה רבה ולערבית אהבת עולם (אע"ג שנתקנה לברכת ק"ש אך דשמואל לטעמיה דסבירא ליה בברכות (דף פ') דק"ש דרבנן וכמו שאבאר לקמן דמוכח מהירושלמי דס"ל דק"ש דרבנן וכמו שכתב רבינו יונה דמדאורייתא יכול לצאת ע"י שיקרא פ' אחרת בקימה ובשכיבה ורבנן תקנוהו לקרות ק"ש שתי פרשיות אלו דהא איתא בירושלמי שם מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום ר' לוי ור' סימון. ר' סימון אומר מפני שכתוב בהם שכיבה וקימה ר' לוי אמר מפני שעשרת הדברות כלולין בהם פי' דזה שאומר משום שכתוב בהם שכיבה וקימה ס"ל כדברי האומר קיש דאורייתא ור' לוי שאומר מפני שעשרת הדברות כלולין בהם ס"ל דק"ש דרבנן אבל מדאוריי' יכול לצאת בד"ת אחרים וע"כ קרי לה ברכת התורה). ע"ז משני בירושלמי ת"ת אי אפשר להבטל פי' שמחויב ללמוד ביום ובלילה ואם לא ילמוד ביום אין לה תשלומין בלילה. וכמו שכתב הרמב"ם בפ"א מה' ת"ת חייב לקבוע זמן לת"ת ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה. וע"כ כיון שאין תשלומין לת"ת של יום בלילה ע"כ צריך לברך בשחרית ובערבית (והא דאמרינן בעירובין ודף סה) דהוה יזיף ופרע היינו לענין לימוד כל היום הי' משלים בלילה וכמו שפירש רש"י שם) משא"כ בסוכה שהיא מצוה נמשכת ביום ובלילה בשוה וע"כ נפטר בברכה א' אך אין לשון הירושלמי מיושב כ"כ לפי פי' ועדיין צ"ע ועיין בקידושין (דף לג) ודוק] ואכתי צריך להבין כיון דהמצוה נמשכת חיובה ביום ובלילה א"כ איך הוי מ"ע שהז"ג אך הענין הוא משום שיש ב' מיני נסים הא' הנס הנגלה לעין כל ושהוא בפרסום כמו י"מ שיצאו ביד רמה. ויש גם נסתר שאין אנו רואים בחוש אלא שאנו מאמינים שהוא ע"פ נס. והנס הנגלה לעין כל הוא נקרא בשם חסד והנס הנסתר נקרא בשם אמונה וע"כ נקראת גאולת הערב בשם אמונה. וכמו דאמרינן בפ"ק דברכות (דף ט') הכל מודים כשנגאלו ישראל ממצרים לא נגאלו אלא בערב שנאמר הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה וכשיצאו לא יצאו אלא ביום שנאמר ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה. וא"כ עיקר התגלות הנס היה ביום ובערב לא ראו כל כך הנס של הגאולה אף שהיו הרבה נסים ומכת בכורות אעפ"כ עדיין לא יצאו ממצרים אלא שהאמינו בה' וידעו שיצאו ויגאלו ממצרים. וכמו דאמרינן ברפ"ק דברכות (דף ד') דר"י סבר גאולה מאורתא נמי הוי אלא גאולה מעליותא לא הוי עד צפרא וריב"ל סבר כיון דלא הוי מצפרא לא הוי גאולה מעליותא. וע"כ נקרא י"מ של ערב בבחי' אמונה וע"כ אומרי' אמת ואמונה דזו היא עיקר הזכרת י"מ. וכמו דאמרינן ברפ"ב דברכות (דף י"ד) אמר אני ה' אלהיכם צ"ל אמת לא אמר אנו ה' אלהיכם א"צ לומר ופריך והא בעי לאדכורי י"מ אלמא דזו היא הזכרת י"מ מה שאומרים אמת ואמונה וזה נקרא בשם אמונה. וי"מ של היום הוא נקרא בשם חסד וע"ז אומר כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא י"ח שנאמר להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות וע"כ נחשבת למ"ע שהז"ג ונשים פטורות די"מ ביום הוא ההודאה על החסד הנגלה וההודאה בערבית הוא הודאה על החסד הנסתר וי"מ של יום אין לה תשלומין בלילה ושל לילה אין לה תשלומין ביום וע"כ הוי מ"ע שהזמן גרמא וע"כ צריך לומר אמת ואמונה ערבית ואמת ויציב שחרית מפני שאין החסדים שוים וע"כ צריך ברכה בכל יום והוי כמו דמפסקי לילות מימים וע"ז אומר ברוך ה' יום יום וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין מברכין אותו וא"כ כיון שאין לה הפסק בלילה אמאי מברכין בכל יום אלא ודאי משום דיש התחלקות בפרט שזה נקרא בשם חסד וזה בשם אמונה וע"כ צריך לברך בכל יום. [ובזה יובן כונת הכתוב (איכה ג') חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו חדשים לבקרים רבה אמונתך פי' חסדי ה' כי לא תמנו ואין לה הפסק אך מהו חדשים לבקרים פי' שכיון שאין הפסק לחסדי ה' ומה ההחדשות לבקרים וכמו שבארתי דכל שאין הפסק כולה כחד יומא אריכא דמי. ע"ז אמר רבה אמונתך פי' שלערב הוא בבחינת אמונה וכמו דאמרינן שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית וע"כ הוי הפסק והוי חדשים לבקרים. וכמו שהביאו התוס' בפ"ק דברכות (דף יב) המדרש חדשים לבקרים רבה אמונתך שאדם מאמין ומפקיד רוחו בידו כו' ע"ש אלמא דרבה אמונתך קאי על הלילה] והשתא ניחא מה שהקשה הש"א דאמאי אין נשים חייבות בי"מ הואיל והוא מ"ע שלא הזמן גרמא דהא קיי"ל דמזכירין י"מ בלילות. אך הענין הוא שהם שני ענינים הא' הוא הזכרת י"מ של ערב שזו הודאה על נס נסתר. והי"מ של היום הוא הודאה טל נס נגלה וע"כ י"מ של הלילה נק' בשם אמונה ובי"מ של היום אמרינן אמת ויציב משום שזו היא הודאה על נס נגלה וע"כ אין לה תשלומין של לילה ביום ושל יום בלילה

ומעתה נבוא לבאר שאלת החכם מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אותנו והוא דמשמע ברמב"ם דקטן חיוב באכילת פסח מדאורייתא כמו שכתב הרמב"ם (פ"ה מה' ק"פ) הקטן אין מילת עבדיו מעכבת מלהמנות על הפסח שנאמר וכל עבד איש להוציא את הקטן וע"ש בכ"מ אלמא דסבירא ליה שהקטן חייב באכילת פסח מדאורייתא. והכי משמע ברמב"ם (שם ה' ז') דקטן שהגדיל בין שני פסחים חייבין לעשות פסח שני ואם שחטו עליו בראשון פטור וע"ש כ"מ שכתב בשם הרי"ק כיון דרחמנא רבי' לקמן שישחטו עליו