עמק יהושע חלק ב קצג

מתחילה כו' ושמואל אמר עבדים. א"ל ר"נ לדרו עבדי' עבדא דמפיק ליה מריה לחירות ויהיב ליה כספא ודהבא מאי בעי למימר ליה א"ל בעי לאודויי ושבוחי א"ל פטרתן מלומר מה נשתנה פתח ואמר עבדים היינו. והנה בהגדה איתא כנגד ארבעה בנים דברה תורה אי חכם כו' חכם מה הוא אומר מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו כו' ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן וצריך להבין מה היתה השאלה של החכם וגם מה היא התשובה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן

ומתחלה צריך לבאר מה דאיתא בהגדה ואפי' כולנו חכמים כו' מצוה עלינו לספר בי"מ וכל המרבה לספר בי"מ ה"ז משובח מעשה בר' אליעזר וכו' שהיו מסובין בבני ברק והיו מספרים ביצ"מ כל אותו הלילה כו' הגיע זמן ק"ש של שחרית. ויש לדקדק דמהו הלשון מצוה עלינו אך זה יובן ע"פ מאי דאמרינן בפ"ק דמכות (דף ח') ר' ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה א"ל ההוא מרבנן לרבא ממאי דחרישה רשות דלמא חרישת העומר דמצוה ואפ"ה אמר רחמנא תשבות א"ל כיון דאם מצא חרוש אינו חורש לאו מצוה איתיבי' רבינא יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח ב"ד ואמאי לימא כיון דאלו גמיר לאו מצוה השתא נמי לאו מצוה א"ל התם אע"ג דגמר מצוה קא עביד דכתיב יסר בנך ויניחך ע"כ. וכן כתבו התוס' בשבת (דף כ"ה) הטעם שלא לברך על הדלקת הנר בשבת משום שאם היתה מודלקת ועומדת לא היה צריך לכבות ולהחזיר ולהדליקה ולא להדליק אחרת כו'. [ואע"ג דהתוס' הקשו ע"ז מהא דנולד כשהוא מהול א"צ להטיף דם ברית וכן כסהו הרוח א"צ לכסות ואפ"ה מברכין ע"ז. עכ"ז נראה לי שאין זה מוכרח דהא התם המצוה אינה חובה על הגברא אלא אם נולד לו בן צריך לקיים המצוה וכן אם שחטו צריך לכסותו וע"כ אע"ג דאם נולד כשהוא מהול א"צ להטיף דם ברית וכן אם נתגלה א"צ לכסות היינו משום דהתם לא רמי עלי' המצוה אבל אם צריך למול וכן אם צריך לכסותו ורמי עליו החיוב צריך לברך דהא מקיים המצוה שחייב. משא"כ הדלקת הנר שהיא חובת הגוף שצריך להדליק הנר בשבת וע"כ הוכיחו שא"צ לברך דאי הוי הדלקת הנר מצוה עצמית לא היה נפטר בשום פנים מזה, וא"כ אמאי א"צ להדליק אם היה דלוק אלא ודאי דלא הוי אלא הכשר מצוה דהיינו שיהיו הנרות דלוקים משום שלום בית ועל הכשר מצוה א"צ לברך. ולפי דברינו אתי שפיר מה דקאמר וכל המרבה לספר כו' הוא משום דבהכשר מצוה ליכא מצוה ברבוי. אבל במצוה עצמית איכא שפיר רבוי. וע"כ כיון שאמר דמצות יציאתו אינו מצד שיצא ידי אכילת מצה שידע כונת המצה אלא היא מצוה עקרית]. וע"ז אמר כל המרבה לספר בי"מ הרי זה משובח ודו"ק. וע"ז אומר שלא תאמר דמצות ספור י"מ אינה אלא למי שאינו יודע ענין י"מ וא"כ אינו יוצא באכילת מצה או מרור כיון שאינו יודע ענין י"מ ומה הוא מצה או מרור אבל אם היה יודע ומכוין בעצמו באכילת מצה ומרור לשם מצוה לאו מצוה היא לספר בי"מ וע"כ אינה נקראה בשם מצוה כיון דאלו גמיר לאו מצוה השתא נמי לאו מצוה היא וכמו דאמרינן במכות (דף ח') יצא הרב כו' את תלמידו ואמאי נימא כיון דאלו גמיר לאו מצוה השתא נמי לאו מצוה. ע"ז אומר ואפי' כולנו חכמים כו' כולנו יודעים את התורה ואנו יודעים על מה הוא מצה ומרור אעפ"כ מצוה עלינו לספר בי"מ פי' שהיא נקראת מצוה ואפי' למאן דגמיר וע"כ הוי נמי מצוה

וע"ז מביא ראיה שאין ענין ספור י"מ בכדי שע"כ נדע כונת המצה ומצה שאנו אוכלים על שום שלא הספיק בצקם אבותינו להחמיץ אלא דספור י"מ הוא מצוה בפני עצמה מהא דמעשה בר' אליעזר ור' יהושע כו' שהיו מסובין בבני ברק והיו מספרים בי"מ כל אותו הלילה. והרי אמרינן בפ"ק דברכות (דף ט') ואכלו את הבשר בלילה הזה ר"א ב"ע אומר נאמר כאן בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות א"ל ר"ע והלא כבר נאמן בחפזון עד שעת חפזון. ואמרינן התם דהני תנאי כהני תנאי דתני' (שם) תזבח את הפסח בערב כבוא השמש כו' ר"א אומר בערב אתה זובח וכבוא השמש אתה אוכל ומועד צאתך ממצרים אתה שורף. ר' יהושע אומר בערב אתה זובח כבוא השמש אתה אוכל ועד מתי אתה אוכל והולך עד מועד צאתך ממצרים והרי פליגי הני תנאי בזה דר' אליעזר ור"א ב"ע סוברים דאינו נאכל אלא עד חצות ור"י ור"ע סברי דנאכל כל הלילה ואפ"ה ספרו כל אותן החכמים דהיינו ר"א ור"י וראב"ע ור"ע בי"מ כל אותו הלילה עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן ק"ש של שחרית. אע"ג דלדעת ר"א וראב"ע אין הפסח נאכל אלא עד חצות וכה"ג במצה נמי דהא אמרינן בפ' בתרא דפסחים (דף ק"כ) אמר רבא אכל מצה בזמן הזה אחר חצות לר"א ב"ע לא יצא י"ח וא"כ למאי ספרו בי"מ כל אותו הלילה. אלא ודאי דלא שייך זה לענין אכילת מצה דמצות ספור י"מ הוא מצוה בפני עצמו וע"כ אפי' כולנו חכמים כו' מצוה עלינו לספר בי"מ שהוא מצוה ממש וכל המרבה לספר בי"מ ה"ז משובח ומביא אח"כ אמר ר' אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר י"מ בלילות עד שדרשה בן זומא כו' והנה אמרינן בספ"ק דברכות (דף י"ב) כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו שנא' להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות

ויובן ע"פ מה שבארתי במ"א על הא דאמרינן בסוכה (דף מ"ו) ת"ר היו לפניו מצות הרבה אומר ברוך אשר קדשנו על המצות ר' יהודה אומר מברך על כל אחת ואחת בפני עצמה ואמרינן התם מ"ט דר' יהודה דכתיב ברוך ה' יום יום וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין מברכין אותו אלא לומר לך בכל יום ויום תן מעין ברכותיו כו' והקשו המפרשים דהא בכל מקום שנא' יום הוי לילה בכלל (ועיין בספ"ק דברכות (דף י"ב) ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות א"כ לפ"ז אין לילה בכלל יום יום ומבואר במ"א). ע"כ נ"ל לפרש הגמ' בדרך דרש באופן אחר והוא ע"פ מאי דאמרינן בסוכה (דף מ"ה) לולב שבעה וסוכה יום א' מ"ט לולב דמפסקי לילות מימים כולה שבוע כחד יומא אריכא דמי וכה"ג אמרינן בפ' התכלת (דף מ"ג) ר' יהודה רמי תכלתא לפרוזמא דאינשי ביתי' ומברך כל צפרא להתעטף בציצית אלמא דאי אמרינן דמ"ע שהזמן גרמא הוא ומפסקי לילות מומים צריך לברך על יום אבל היכא דלא מפסקי לילות מימים א"צ לברך רק ברכה א' על כמה ימים. ובזה יובן הגמ' שאומר ברוך ה' יום יום פי' שבכל יום צריך לברך את ה' על חסדו ונפלאותיו ונסים שעושה לנו בכל עת וע"ז אומר וכו' ביום מברכין אותו ובלילה אין מברכין אותו והלא חסד ה' נמשך תמיד על האדם בכל עת ובכל רגע וא"כ מהו זה שאומר ברוך ה' יום יום והוי לכאורה די בברכה א' כמו דאמרינן דהיכי דלא מפסקי לילות מימים סגי בברכה א' וע"ז אומר אלא לומר לך תן לו בכל יום ויום מעין ברכותיו פי' אע"פ שחסד ה' עלינו בכל עת ובכל רגע אעפ"כ אינו דומה החסד שנעשה ביום זה להחסד הנעשה ביום אחר. וע"כ אע"פ שבכלל אין החסד נפסק אעפ"כ כיון שיש השתנות בפרט שאין החסד של היום דומה לחסד דלמחר צריך לברך מחדש וע"כ מוכיח מזה ר"י דהא אע"ג דבדרך כלל הוא חסד א' אעפ"כ