עמק יהושע חלק ב קצב

לא משום הזאה דפרה הוא שהיא מטמאת אותו אלא משום הנגיעה בטומאת מת שטמא עד שיטבול והראי' דהזאה שלא בזמנה אפשר להיות אחר הטבולה וא"כ מוכח מזה שהזאה מטהרת אותו לגמרי עד שאינו נשאר אח"כ שום טומאה אע"פ שהיא בעצמה מטמא את הנוגע וכמו שבארתי שהורהו במה שהמתיק את המים המרים בעץ המר וכמו דאיתא במדרש אין ויורהו אלא לשון למוד כו' ע"כ איתא במדרש ויקחו אליך פרה אדומה לך אני מגלה טעמה של פרה אבל לאחר חוקה

[ובזה שביארתי דהזאה בזמנה לאו מצוה היה בזה יתישב המדרש (פ' בא) בזה נאמר זאת חקת הפסח ובזה נאמר זאת חקת ואי אתה יודע איזה גדולה כו' ויובן ע"פ מאי דאמרינן בחולין (דף פ"ח) אמר רבא בשכר שאמר אברהם אנכי עפר ואפר זכו בניו לשתי מצות אפר פרה ועפר סוטה ופריך וליחשב נמי עפר כסוי הדם ומשני התם הכשר מצוה איכא הנאה ליכא פי' דהתם הוא מצוה אבל הנאה ליכא. אבל באפר פרה איכא הנאה שמטהרתו מטומאתו דאי לאו אפר אין לו טהרה עולמית ועפר סוטה מטיל שלום בין איש לאשתו. ואפשר לומר דעפר כסוי הדם לא קא חשיב משום דהוא מצוה בלא הנאה אבל באפר פרה ועפר סוטה הם נחשבות להכשר ולא למצוה דהא אמרינן בפ"ק דסוטה ודף ז') דמאיימין עליה שלא תשתה וכן אמרינן בסוטה (דף כ"ד) ואלו לא שותות ולא נוטלות כתובה האומרת איני שותה רק אם היא רוצה לברר ולשתות נתנה התורה עפר סוטה וגבי אפר פרה נמי אמרינן הזאה בזמנה אינה מצוה ואם רוצה לשהות בטומאה יכול לשהות ומשום שאמר אנכי עפר ואפר נתנו לישראל ב' דברים שאינם מצות אלא מכשירי מצוה. והנה הרדב"ז כתב דהא דפליגי רב ור' יוחנן בפ"ב דחולין (דף ל"א) אם טבילה בעי כונה אינו שייך להא דפליגי אמוראי אם מצות צריכות כונה או לא דאינהו פליגי במצות והכא סובר רב דאע"ג דמצות צריכות כונה אפ"ה בהא א"צ כונה ומר סבר איפכא. ע"ז אומר המדרש ואיני יודע איזה גדולה ע"ז אומר משל למטרוניתא כו' איזה שנכנסת תחלה היא יותר במעלה. ע"ז מביא ראיה מפסח אם צריך להביא ק"ם והוא טמא אז הוא הוכרח להזות וא"כ בע"פ ההזאה נמי מצוה היא וא"כ יש בה ב' דברים הא' שהיא מכשרת לפסח והוא מצוה נמי ע"כ פרה אדומה עדיפא]

ומעתה נבוא למה שהתחלנו דכתיב אף על זה פקחת עיניך ואותי תביא במשפט עמך מי יתן טהור מטמא לא אי. ויובן ע"פ מאי דאמרינן בפ"ג דר"ה (דף כ"ו) כיון דחזי דקטיל נפשא תו לא מצי חזי לי' זכותא וכה"ג כתבו התוס' בפ"ק דמכות (דף ה') דלכך אמרינן גבי עדים זוממים שאם באו אחרים והזימום אפי' אמרו בע"ש הרג פלוני את הנפש חייבין העדים מ"ט בעידנא דמסהדי גברא לאו בר קטלא הוא וכתבו התוס' דהטעם דבעדות נפשות כיון דבעי דרישה וחקירה ואפשר שיתכחשו העדים בחקירות או בבדיקות וע"כ גברא לאו בר קטלא. וא"כ זהו דוקא בעדים המעידי' אבל בסנהדרין שראו שהרג פלוני את הנפש כמו דאמרינן בסנהדרין (דף ע"ח) מקרי גברא בר קטלא מעידנא שראו דהא הם דנים ע"פ עצמם אם ראו ביום. וע"ז אומר דהקב"ה שדן את האדם אע"פ שאין דבר נסתר מנגד עיניו כמו שאמר דוד המלך ע"ה בתהלים (קל"ט) ה' חקרתני ותדע אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק כו' גם חשך לא יחשיך ממך וכתיב הנוטע אוזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט ע"ז אמר אף על זה פקחת עיניך ואותי תביא במשפט עמך והוא רואה את הכל אעפ"כ דן לזכות משום דמי יתן טהור מטמא לא א' פי' אף דבסנהדרין אמרינן דאם ראו בעצמם תו לא מצי חזו לי' זכותא ע"ז אמר דבהקב"ה אינו כן מו יתן טהור מטמא לא אי. והוא כמו דאיתא במדרש שדוד אמר מלפניך משפטי יצא אמר לו הקב"ה וכי על חנם בראתי סנהדרין לך ודן לפניהם שבסנהדרין אפשר שיוכחשו העדים בחקירות או בבדיקות, וכמו שכתבו התוס' בפ"ק דמכות (דף ה') אבל אם דן לפני הקב"ה הלא הוא בוחן כליות וא"כ מוטב שידון בדיני סנהדרין. ע"ז אמר אם אדון לפניהם אע"פ שהם לא ידונו אותי שלא ידעו אמתת הדברים אעפ"כ נשאר החטא. אבל לפני הקב"ה אף שלפניו נגלו כל תעלומות לב אעפ"כ הוא מקבל שבים ומוחל על החטא אע"פ שחטא בודאי עד שזדונות נעשו לו כזכיות א"כ מלפניך משפטי יצא ע"ז אומר אף על זה פקחת עיניך ואותי תביא במשפט עמך אעפ"כ יכול למצוא זכות דמי יתן טהור מטמא לא א' שהקב"ה מקבל תשובה עד שנמחק החטא משא"כ בסנהד' דמאחר שנתברר להם ע"י חקירות ובדיקות שמחויב מיתה שוב אינו מועיל התשובה וע"כ לגבי סנהדרין אמרינן בפ"ג דר"ה (דף כ"ו) כיון דחזי דקטל תו לא מצי חזי ליה זכותא משא"כ לפני הקב"ה אף שהוא יודע המעשה ובוחן כליות ולב עכ"ז מלמד זכות אע"פ שהוא בעצמו רואה ומבין אל כל מעשיהם וא"כ יש חילוק בין זכות שב"ד מלמדין לזכות שהקב"ה מלמד דבזכות שב"ד מלמדין כל הזכות הוא אולי לא עשה המעשה וא"כ לגבי החוטא בעצמו אם הוא יודע שעשה המעשה אינו נמחק החטא עצמו משא"כ בזכות שהקב"ה מלמד אינו בהכחשת המעשה כיון שלפניו נגלו כל תעלומות לבות בני האדם והקב"ה יודע שעשה במזיד אלא עיקר הזכות היינו אף שעשה המעשה אעפ"כ הרי חוזר בתשובה וזדונות נעשו כזכיות וע"כ אף שהקב"ה הוא בעצמו העד אעפ"כ מלמד זכות. ע"ז אומר אף על זה פקחת עיניך ואותי תביא במשפט עמך אע"פ שעיניו פקוחות על כל דרכי בני אדם אעפ"כ הוא מלמד זכות ע"ז אומר מי יתן טהור מטמא דהיינו מטומאות עצמות הטהרה לחזור בתשובה לא א' שהקב"ה מלמד זכות על החוטאים ומורה להם דרך שיחזרו בתשובה. וע"כ אמר דוד מלפניך משפטי יצא אמר הקב"ה וכי על חנם בראתי סנהדרין והם ולמדו זכות יותר מפני שסנהדרין אינם יודעים המעשה וסנהדרין מרבין בחקירות ובבדיקות כמו דאמרינן מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים. ע"ז אמר דוד הם אינם מקבלים שוחד פי' שאם היה נתודע להם המעשה שוב אינו מועיל תקון אבל אתה מקבל שוחד שאע"פ שחוטא אדם לפניך ולפניך נגלו כל התעלומות אעפ"כ אתה מקבל שוחד תשובה ומע"ט הוי מלפניך משפטי יצא שהוא מקבל שוחד תשובה ומע"ט אפי' אם חטא ודאי

והכי אמרינן בירושלמי סנהדרין (פ"ד ה"ג) הרי שיצא מב"ד זכאי ומצאו לו חובה שומע אני שיחזירוהו ת"ל וצדיק אל תהרוג כו' יכול אם יצדק בדינך יצדק בדיני ת"ל כי לא אצדיק רשע עכ"ל הירושלמי. ויש לפרש כמו שביארתי יכול אם יצדק בדינך יצדק בדיני ת"ל כי לא אצדיק רשע שמה שצדיק בעיניך היינו משום שמרבים בחקירות ובדיקות וע"כ יוצא צדיק משא"כ לפני הקב"ה שהוא בוחן כליות ולב ולפניו נגלו כל תעלומות בני אדם ויודע אמיתת המעשה אינו צדיק לפניו (ויש לפרשו ג"כ כמו שפירשו המפרשים דקאי על אם יצא מב"ד זכאי ומצאו לו חובה) וע"כ ביקש דוד מלפניך משפטי יצא שיקבל שוחד תשובה ומע"ט וא"כ ימחול החטא עצמו כמו דכתיב מי יתן טהור מטמא לא א'. הרי נתברר שהתשובה מעולה מכל הכפרות והדא הוא דכתיב טוב וישר ה' ע"כ יורה חטאים בדרך שמורה דרך לעשות תשובה והקב"ה יקבל תשובתנו אמן

דרוש יא לשבת הגדול

תנן במתניתין בפ"ו דפסחים (דף קט"ז) ולפי דעתו של בן אביו מלמדו מתחיל כו' ודורש מארמי אובד אבי עד שגומר כל הפרשה כולה ואמרינן בגמ' מאי כו' רב אמר