עמק יהושע חלק ב קצ

אל ה' ויורהו כו' אין ויורהו אלא לשון למוד היה הדבר מסורת ביד משה כו' אלא כיון שבאו ישראל למדבר ובקש האלקים לכלותן אמר לו משה רבש"ע בקשת לאבד את ישראל מכלה אתה אותם מן העולם לא כך אמרת לי במרה הוי מתפלל ואמור עשה המר מתוק ואף עכשיו חלי מרירתן של ישראל ורפא אותם הוי ויחל משה כו' בימי משה היה לנו מי שיחלה המרירות אבל בימי דניאל לא היה מי שיחלה המרירות שנאמר ולא חלינו את פני ה' ע"כ. ובברכות (דף ל"ב) אמרינן ויחל משה מלמד שהתיר לו נדרו כדאמרינן לא יחל דברו אבל אחרים מוחילין לו

וצריך להבין וכי מדניאל ואילך אינו מועיל תפלה לבטל הגזרה וצריך להקדים מה שנסתפק המ"ל (בפ"ח מה' נדרים) עלה דההיא קונם לפלונית לפי שאביה רע אמרו לו מת או עשה תשובה דשרי. אם חזר לסורו אם חזרה איסור למקומו ע"ש שנסתפק בזה. ויש להביא קצת ראיה מהירושלמי דפ"ה דנזיר בהא דתנן מי שנזר בנזיר והלך להביא בהמתו ומצא שנגנבה אם עד שלא נגנבה בהמה נזר ה"ז נזיר אם משנגנבה בהמה נזר אין זה נזיר מה אנן קיימין כו' אלא אנן קיימין באומר הרי נזיר על הבהמה שיש לי בבית כו' ר' יהודה שאל החזירו הגנבים בלילה למפרע חזר עלי' נזירות או מכאן ולהבא אלמא אע"ג דאם נגנבה אינו נזיר אפ"ה אם נמצא לאח"כ חזר עליו הנזירות ועיין ברמב"ם (פ"ב מה' נזירות) דהא דאמרינן אינו נזיר א"צ היתר חכם כלל משום דהנדר בטעות. והכי משמע בירושלמי פ"ט דנדרים על הא דתנן קונם שאיני נושא פלונית שאביה רע אמרו לו מת או שעשה תשובה כו' שמואל אמר משום נדר טעות ר' אילא אמר כו' מפני שהוא כתולה נדרו בדבר כאומר קונם שאינו נהנה לאיש פלוני כל זמן שהוא לבוש שחורים לבש לבנים מותר ובזה בודאי אלו היה חוזר ולובש שחורים בודאי אסור והטעם דכיון שא"צ היתר חכם כמו דאמר התם בירושלמי וכולן א"צ היתר חכם נמצא שלא נדר ע"ז כלל א"כ איך בטל הנדר וכגון אם אמר קונם שאיני נהנה לאיש פלוני כל זמן שהוא לבוש שחורים א"כ כשהוא לבוש לבנים לא נדר ע"ז כלל וע"כ א"צ היתר חכם וע"כ אסור ליהנות ממנו כשחוזר ולובש שחורים משא"כ במקום שצריך היתר חכם א"כ חל הנדר אלא שהתירו וכיון שהתירו שוב לא יוכל לחול וכן הכא נמי אע"ג דעשה תשובה שרי אעפ"כ אם חוזר לאיסורו חוזר האיסור משא"כ אם התירו ע"י פתח זה אינו חוזר אע"פ שחזר לאיסורו כיון שעוקר הנדר מעיקרו מה שנדר בעוד שלא עשה תשובה א"כ לא היה נדר מעולם כיון שהותר הנדר מעיקרא ואף אם חזר לסורו אח"כ נמי שרי

והנה אמרינן בפ"ק דר"ה (דף י"ז) עיני ה' אלהיך בה עתים לטובה עתים לרעה כיצד הרי שהיו ישראל רשעים גמורים בר"ה ופסקו להם גשמים מועטים לסוף חזרו בהם להוסיף כו' אלא הקב"ה מורידם בזמנם על הארץ הצריכה להם ופריך בגמ' ואם איתא לקרעיה לגז"ד ומשני שאני התם דאפשר בהכי ע"כ. והנראה שיש נ"מ בין אם קורעים הגז"ד ובין שאינו נקרע הגז"ד אלא הגז"ד עומד במקומו כגון גשמים מועטים והקב"ה מורידן בזמנם ובזמן שצריכה להם והוא אם חזרו לסורן שאם נקרע הגז"ד אפי' אם חזרו לסורן אעפ"כ הקב"ה ממתין להם בדין ומחכה כביכול אולי יחזרו בתשובה עד שרואה שאין תקנה ואז פוסק הגז"ד משא"כ אם לא נקרע הגז"ד אלא הגז"ד נשאר במקומו שיהיו גשמים מועטים אלא שחזרו בהם ע"כ הקב"ה ממלא הגז"ד ופשורי קא מפשר להורידן בזמנן ובשעה הצריכה להם משא"כ אם נתקלקלו אח"כ הרי הגז"ד עומד במקומו והגשמים מועטי' ואין הקב"ה מוריד בזמנם כיון שהגז"ד עומד במקומו והנה בענין הגז"ד שהיה בעגל ביקש משה לבטל את הגז"ד דהיינו שיהיה נקרע הגז"ד שאפי' אם יתקלקלו ח"ו אח"כ לא יחול הגז"ד

והנה בענין ביטול המרירות אפשר שיתבטל המרירות על ידי שמרבה עליהם דברים מתוקים עד שהמר נתבטל במתוק אבל אין סברא לומר שנתבטל המר מכל וכל דהא אם ירבה עליהם עוד המין המר אזי חוזר וניעור המר הראשון ומצטרף עם המר הזה ונותן טעם במרירות ויקץ כישן הפיגול משא"כ אם ביטול המר הוא ע"ו דבר המר ואעפ"כ נעשה מתוק א"כ אי אפשר לומר שזה היה מחמת ביטול שנתבטל המר במתיקות כיון שהביטול היה ע"י המר וא"כ אי אפשר לומר שנמתק מחמת רבוי המתיקות אלא דודאי שעיקר המר נהפך מטבעו להיות מתוק וא"כ אף אם ירבה עליהם עוד מר אעפ"כ לא יצטרף המר כיון דאתהפך מרירא למתיקא. והנה הקב"ה הורהו שהוא ממתיק את המר שהשליך העץ שהוא הרדופני והוא מר בטבעו לתוך המים והמתיק המים המרים ואם כן אין זה באופן בטול מחמת רבוי המתיקות כיון שהפכו למתיקות ג"כ בדבר המר אלא ודאי שעשה את המר בעצמו מתוק וא"כ כיון שנהפך המר בעצמו למתוק א"כ לא יהא חוזר ונעור אף אם ירבו עליו מינים מרים וע"ז הורהו ולמדו איך שהקב"ה ממתיק את הדינים ומבטל הגזרה וקורעה שאף אם חוזרין לסורן ח"ו אח"כ אעפ"כ לא יהא חוזר ונעור הגזרה הראשונה וע"כ כשעשו ישראל את העגל כתיב ויחל משה שהתפלל שיעשה את המר מתוק בעצמו כמו שלמדו תחלה בעץ המר. וע"ז אמר המדרש עד דניאל היה באופן זה שהיו יכולים לקרוע הגזרה מכל וכל להמתיק את הדינים אבל מדניאל ואילך כתיב ולא חלינו את פני ה'

ובזה יתישב הגמ' דברכות (דף ל"ב) ויחל משה מלמד שהתיר לו נדרו פי' דכמו שבהתרת הנדר אם אומר קונם לפלוני שהוא רע אם הוא עושה תשובה הרי נעקר הנדר למפרע שאפ' אם נתקלקל אח"כ אעפ"כ כיון דפסקה פסקה וכיון שהותר הנדר לא יחזור לאיסורו משא"כ בלא התרה שאף בשעה שחוזר בתשובה הותר הנדר אעפ"כ אם חוזר לסורו הרי חוזר לאיסור אבל אם מתירין את הנדר אינו חוזר לאיסור. וה"נ היה באופן התרת הנדר שנעקר הגזרה מעיקרא ונתבטלה הגזרה שנעשה המר מתוק והנם רש"י פי' דהא דכתיב במרה שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו היינו דינין ופ' פרה אדומה פי' שהסביר לו שפרה אדומה מכפרת נמי על עון העגל ג"כ עד שלא נשאר שום עון דהא פרה אדומה נמי המזין עליו טהור ונוגע טמא ואם כן נמי באה הטהרה ע"י דבר שגורם טומאה כמו דכתיב מי יתן טהור מטמא לא: א' כמו שהמתוק המים המרים ע"י דבר המר

ולבאר יותר צריך להבין על מה דאיתא בילקוט שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו אמרה חטאים תרדף רעה והנבואה אמרה הנפש החוטאת הוא תמות שאלו לתורה אמרה שיביא קרבן שאלו להקב"ה אמר יעשה תשובה הדא הוא דכתיב טוב וישר ה'. ובארתי בכמה דרושים מעלת התשובה לגבי שאר התקנות שאמרו החכמה והנבואה והתורה. ובכאן נבאר עוד הוא דבכל הדברים הם בעצמם אינם נרצים לפני הקב"ה כי אם מחמת שהחוטא צריך להם דמה שאמרה החכמה החטאים תרדף רעה בודאי אם לא היה חוטא אין הקב"ה חפץ בצערו של אדם וכמו דאמרינן בסנהדרין אם כך הקב"ה מצטער על דמן של רשעים שנשפך ק"ו על דמן של צדיקים ובזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני