עמק יהושע חלק ב קפח

הפנים אפי' כשאנו עושין צדקה אנו מביטין במעשינו ויש לנו בושת פנים אין לנו שעה שאנו באין בזרוע אלא בשעה שאנו מפרישין מעשרותינו

ולכאורה יש לומר דהטעם דבצדקה יש לנו בושת הפנים משום שעדיין יש מקום למדת הדין לקטרג דלא עבד כמו דמיבעי למעבד וכמו דאמרינן בפ"ו דכתובות (דף ס"ז) גבי נקדימון בן גוריון כדאיבעי למעבד לא עבד כדאמרי אינשי לפום גמלא שיחנא. אבל גבי מעשר אמרינן בפ"ב דקדושין (דף נ"א) המרבה במעשרות פירותיו מתוקנים ומעשרותיו מקולקלים וא"כ גבי מעשר אינו יכול להפריש אלא כשיעור המפורש אבל לא יותר וא"כ אין מקום למדת הדין לקטרג ע"ז אומר לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים שבצדקה מדת הדין מקטרג על שאינו נותן יותר אבל במעשר באין בזרוע משום שהוא שיעור מפורש לא פחות ולא יותר. וכן בארתי במ"א הא דאמרינן בפ"ק (דף י') אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע במה תרום קרן ישראל א"ל בכי תשא. פי' שבצדקה עדין יש לומר שלא נתן כמו שצריך. אבל בזה כתיב העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. ע"כ בזה מתרומם קרן ישראל

אבל לפי מה שבארתי איש שע"כ אומר אין לנו שעה שאנו באין בזרוע אלא בשעה שאנו מפרישין מעשרותינו. פי' משום שיכול להפקיע את עצמו מהחיוב דהיינו להכניסם דרך גגות וקרפיפות. וכמו דאמרינן במנחות (דף ס"ח) תרומה נמי אפשר דעביד לה כדר' הושעי' דאמר ר' הושעי' מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה כו' ואעפ"כ מכניסין אנו דרך פתחים כדי לחייבן במעשר. וכדי שנתחייב אנחנו במצות וע"כ אנו באין בזרוע. וכמו דאמרינן בספ"ח דגטין (דף פ"א) בא וראה מה בין דורות הראשונים לדורות האחרונים דורות הראשונים מכניסין פירותיהם דרך טרקסמין כדי לחייבם במעשר דורות האחרונים מכניסין פירותיהם דרך גגות ודרך קרפיפות כדי לפוטרם מן המעשר

ובירושלמי פ"ג דמעשרות ר' ור"י ב"ר יהודה היו מכניסין את הכלכלה לאחורי הגנות ראה אותן ר' יהודה בר' אלעאי אמר להם ראו מה ביניכם לראשונים ר' עקיבא הי' לוקח שלשה מינים בפרוטה בשביל לעשר מכל מין ומין ואתם מכניסים את הכלכלה לאחורי הגגות כו' חמתון חד סבא אמר להון יהביתון לי אתון. אמרו ליה אין. א"ל לאבוכון דבשמיא לא יהביתון אלא לי (פי' לאביכם שבשמים אין אתם רוצים ליתן שהכנסתם דרך גגות) ובמ"א בארתי על הא דכתיב ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה פי' שמכניס דרך גגות וקרפיפות כדי לפוטרן ממעשר. אלמא דצריך לראות שיתחייב דוקא במצות ולא לפטור את עצמו מן המצות וכמו דאמרינן במנחות (דף מ"א) קטינא קטינא סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא ציצית מה תהא עליה. וע"כ משני בפ"ק דע"ז (דף ב') נהי דפטירי בעוטי מי מבעטי. וכמו שכתב המהרי"ל וזה לשונו וכשיצא מן הסוכה מכח גשמים אל יבעט ויצא אלא יצא נכנע כעבד שמוזג כוס לרבו ושפכו על פניו. ואם מצטער בעצמו על המצוה דאזיל מיניה ע"ז כתיב (מלאכי ג') אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וגו' ויכתב גו' ליראי ה' ולחושבי שמו שאפי' אם חישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה. וכמו שבארתי שכיון שיש להם קנין בגוף המצות וע"כ אם ירדו גשמים ורחמנא פטריה מלישב בסוכה מגיע לו שכר בשלימות כמו שהבאתי מהך דגטין (דף ע"ד) דכיון דלא איצטריך אינו מפסיד שכרו. והכא נמי כיון שהתורה פטרה אותו והוא דואג ומצטער ע"כ נותן לו שכרו משלם ומעלה עליו הכתוב כאלו עשאה

דרוש י לפ' פרה

מדרש (פ' חוקת) זאת חוקת התורה זהו שאמר הכתוב מי יתן טהור מטמא לא א' תמן תנינן העוסקים בפרה מתחלה ועד סוף מטמאין בגדים היא גופה מטהרת בגדים אמר הקב"ה חוקה חקקתי גזירה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזרתי. ותחלה נקדים המדרש (פ' חוקת) איר יהושע דסכנין בשם ר' לוי על כל דבר ודבר שהיה אומר הקב"ה למשה אומר לו טומאתו וטהרתו כיון שהגיע לפרשת אמור אל הכהנים אמר לו משה רבונו של עולם אם נטמא זה במה יהיה טהרתו לא השיבו באותה שעה נתכרכמו פניו של משה כיון שהגיע לפ' פרה אדומה אמר לו הקב"ה באותה שעה שאמרתי לך לך ואמור אל הכהנים ואמרת לי אם נטמא זה במה תהא כפרתו לא השבתיך זו טהרתו ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת. עוד במדרש שם ויקחו אליך פרה אדומה איר יוסי ביר חנינא אמר לו הקב"ה למשה לך אני מגלה טעמו של פרה אבל לאחר חוקה כו' אעשה אין כתיב כאן אלא עשיתים שכבר עשיתי לר' עקיבא וחבריו דברים שלא נגלו למשה נגלו לר"ע וחבריו וכל יקר ראתה עינו זה ר"ע וחבריו ע"כ

ותחלה צריך להקדים הא דאמרינן בפ' לפני (דף ה') ת"ר אם בחוקותי תלכו אין אם אלא לשון תחנונים וכן הוא אומר לו עמי שומע לו כו' כמעט אויביהם אכניע. וצריך להבין דלמאי דריש אין אם אלא לשון תחנונים ולמה לא נפרש האי אם כשאר אם. ואיתא במדרש (פ' ראה) שמעו והאזינו ואל תגבהו מהו אל תגבהו אל תגבהו את הטובה מלבוא בעולם כי ה' דבר והיכן דבר אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו. והנה מה דאמרינן (שם) אין אם אלא לשון תחנונים יובן ע"פ מאי דכתיב ראה נתתי לפניך היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו ופי' רש"י על מנת שתשמעו וצריך להבין אמאי שינה הכתוב באמרו ראם נתתי לפניך היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו והקללה אם לא תשמעו דבברכה כתוב לשון אשר ובקללה כתיב לשון אם. אך הענין יובן עפ"י מאי דאמרינן בפ"ק דקדושין (דף ח') כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ובלשון אם אמרינן בירושלמי ומובא ברא"ש בגטין (פ' מי שאחזו) תנא הכל מודים שאם אמר לאחר שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת כו' עד ר' חגי בעא קומי ר' אסי והא אם לאו כלאחר הוא א"ל שני' היא שהיתה הארץ לפניהם והוא מבקש להוציאה מידם ולהכי צריך תנאי כפול וחזק ע"כ. אלמא דאם כלאחר הוא וכן אמרינן בגמ' דילן פ' מי שאחזו (דף ע"ב) אמר אביי אם מתי שתי לשונות משמע משמע כמעכשיו ומשמע כלאחר מיתה אמר מהיום כמ"ד לה מעכשיו דמי לא אמר לה מהיום כמ"ד לאחר מיתה דמי אלמא דסתם אם כלאחר הוא. ועיין בתשובה (סי' ז')

ובזה יתפרש הכתוב ראה נתתי לפניך היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו ופי' רש"י על מנת שתשמעו וקייל"ן דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי פי' שהברכה חל על ישראל מיד ואף שרק התחילו לילך בדרך הטוב והישר חל עליהם הברכה מיד והקללה אם לא תשמעו פי' שח"ו אם הולכים בדרך לא טוב אז אין הקללה חלה אלא אחר כל המעשים כולן שאם האדם מתחיל לילך בדרך הרע שהקב"ה מחכה לו אולי ישוב רק אם הולך בשרירות לבו הרע ואינו חוזר בתשובה אז הקללה חלה. וזהו החילוק וההפרש שבין מדה טובה למדת פורענות וע"כ הוה קשיא ליה להגמ' דהא כתוב אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם משמע דהברכה אינו