עמק יהושע חלק ב קפו

אחוה דרבא הוה תקיף אינשי דלא מעלי ומעייל להו בגוהרקא דרבא א"ל שפיר קא עבדת דתני' ראית שאינו נוהג כשורה מנין שאתה רשאי להשתעבד בו ת"ל לעולם בהם תעבודו פי' שהעבודה טוב להם שמונעתן מעון] וזה היה הענין נאחר דור המבול שהשחיתו והתעיבו את דרכם נאמר בהם יום ולילה לא ישבותו

והנה יש חילוק בין המלאכה הנעשית רק כדי דלא לסתרי עבדי' כיון שאינו צריך לגוף המלאכה ע"כ התשלומין מועט והראי' ע"ז אם רבו אינו כופהו למלאכה רק כדי דלא לסתרי עבדי' אינו משגיח עלי' איזה מלאכה הוא עושה וגם איך יעשה כיון שא"צ לגוף המלאכה אבל אם רבו מצוהו לעשות מלאכה והוא חפץ בעצמות המלאכה מצוהו רבו איך יעשה בפרטיות ושלא לשנות מהמדה והגבול שמצוהו וע"כ לאחר שנהנה התורה והקב"ה חפץ להרבות תורה ומצות לישראל נתנה בדקדוקים ובפרטים ונאמר לא תוסף ולא תגרע והטעם מפני שחפץ במצותן של ישראל ע"כ נאמרה בכל מ"ע כללית ופרטות ודקדוקים והשתא מיושב המדרש דלעיל שלא האמר לרעתך כו' לא נתתי לך אלא לטובתך

ובמה שבארתי יתיישב בזה המדרש (פ' בהר) כל מי שנותן פרוטה לעני הקב"ה נותן לו פרוטות וכי פרוטה נותן לו והא אינו נותן לו אלא נפשו הא כיצד היה ככר בי' פרוטות ועני עומד בשוק ואין בידו אלא תשעה ובא א' ונתן לו פרוטה ונטל ככר ואכלה ושבת נפשו עליו אמר לו הקב"ה אף אתה בשעה שנפשך מצפצפת לצאת מתוך גופה אני משיבה לך לפיכך בזה מזהיר לישראל וכי ימוך אחיך כי'. גם איתא במדרש (שם שם) האיש אשר עשיתי עמו היום בועז אשר עשה עמי אין כתיב כאן אלא אשר עשיתי עמו אמרה לה הרבה פעולות טובות עשיתי עמו בשביל פרוטה אחת שנתן לי

ולכאורה צריך להבין מה שאומר המדרש הא כיצד היה ככר בי' פרוטות ועני עומד בשוק ואין בידו אלא תשעה כו' דבקציר ה"ל למימר דאם א' נותן לעני פרוטה או עשרה פרוטות והיא לוקח ככר ואכלה וסבת נפשו עליו אמר לו הקב"ה אף אתה בשעה שנפשך מצפצפת לצאת מתוך גופה אני משיבה כו' אך הענין הוא דכוונת המדרש הוא שהתשלומין הוא על ההנאה הבאה לי לעני וההנאה היה שהשיב נפשו ע"כ אף הקב"ה משיב את נפשו וע"ז אומר המדרש הא כיצד היה ככר ביו"ד פרוטות והעני עומד בשוק ואין בידו אלא תשעה ובא א' ונתן לו פרוטה כו' פי' שאע"פ שנתן לו רק פרוטה א' אפ"ה כיון שלקח ככר של עשרה פרוטות ואם לא היה נותן לו הפרוטה לא היה יכול ליקח הככר של עשרי פרוטות וא"כ באה לו ההנאה ע"י בעשרה פרוטות וע"כ משלם לו הקב"ה בעד ככר של עשרה פרוטות כיון שבלא הפרוטה שלי לא היה יכול ליקח הככר

ובזה יתיישב המדרש שם מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו כו' אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו כביכול עבד לוה לאיש מלוה וע"ז אומר וכי פרוטה הוא נותן לו כו' פי' שאם הקב"ה משלם רק בתורת ערב כביכול ולא בתורת לוה כביכול אפשר שלא היה משלם רק כפי החסרון ולא כפי ההנאה הבאה לעני. וכמו דאמרינן ברפ"ה דגטין (דף נ') בערב דכתובה דמצוה הוא דעבד ולא מידי חסרה וא"כ לא היו התשלומין רק פרוטה אחת כפי שנתן ע"ז אמר המדרש מלוה ה' חונן דל כביכול עבד לוה לאיש מלוה פי' בבחינת לוה וא"כ כיון שהקב"ה כביכול הלוה בעצמו ע"כ משלם לו כפי ההנאה הבאה לעני דהיינו שכר עשרה פרוטות כיון שלקח ככר של עשרה פרוטות ובלתי הפרוטה לא היה יכול ליקח הככר של עשרה פרוטות ולא עוד אלא כיון שזה השיב ע"י זה נפשו של העני ע"כ הקב"ה משיב לו נפשו והיינו כפי ההנאה שהגיע להעני

ובזה יתיישב המדרש (פ' בהר) ויצבט לה קלי קליל זעיר בראשי אצבעותיו נתן לה והכתיב ותאכל ותשבע ותותר א"ר יצחק שמעינן מינה תרתי או ברכה שורה בידו של אותו צדיק או ברכה שורה במעי' של אותה צדקת. אלא מן מה דכתיב ותאכל ותשבע ותותר אנו יודעין שברכה שורה במעי' של אותה צדקת כו' ואלו הי' יודע בועז שהקב"ה מכתיב עליו ויצבט לה קלי עגלים פטומים הי' מאכילה כו' תני ר' יהושע יותר ממה שהבעה"ב עושה עם העני העני עושה עם בעה"ב שכן רות אומרת שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז אשר עשה עמי אין כתיב כאן אלא אשר עשיתי עמו אמרה לה הרבה פעילות וטובות עשיתי עמו היום בשביל פרוטה שנתן לי ע"כ. ויש לדקדק דמאי נ"מ אם הברכה שרתה בידו של אותו צדיק או שהברכה שורה במעי' של אותם צדקת

אך הענין הוא שמה שכתוב ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע והותר הוא להראות גידל שכר הצדקה שאף שלא נתן לה רק קליל זעיר בראשי אצבעותיו אעפ"כ כיון שנתברך במעי' של אותה צדקת ע"כ מניע לו שכר לבעז על ההנאה הבאה לה אף שלא נתן לה רק קליל זעיר בראשי אצבעותיו. אעפ"כ כיין שנתברך במעי' עד ששבעה והותירה ע"כ מגיע לו שכר כפי ההנאה אף שלא חסר כ"א מעט והיינו דוקא אם נתברך במעי' אבל אם נתברך בראשי אצבעותיו הרי זכה בועז בזה וא"כ נתן לה הרבה ואין זה חידוש אם מגיע לו שכר כדי שביעה כיון שנתברך באצבעותיו (ועי' בתשובותי (סי' ו') בענין אם זרק לה פחות משו"פ ואח"כ נתייקר ואע"פ ששם בארתי שהטעם הוא כמו דאמרינן בפ"ק דקדושין (דף ז') דבתר מקבל אזלינן והאיכא ממונא התם הוא משום דנתייקר בנתים אבל הכא כשנתברך בעודו באצבעותיו הרי זכה בזה בועז וא"כ נתן לה הרבה) וע"ז מוכיח ממה דכתוב ותאכל ותשבע ותותר אנו יודעין שנתברך במעי' של אותה צדקת וע"כ חזינן שהקב"ה משלם שכר לפי ההנאה ואף שחסרו מעט כמו שבארתי בענין ככר של י' פרוטות והעני עומד בשוק ואינו נותן אלא פרוטה והוא לוקח הככר מגיע לו שכר כפי כל הככר ולא עוד אלא שמגיע לו שכר בעד השבת נפשו ואף שלא חסר הבעה"ב אלא פרוטה א'

וע"ז מסיים המדרש תני ר' יהושע יותר ממה שהבעה"ב עושה עם העני העני עושה עם בעה"ב פי' שהעני עושה עם הבעה"ב דהיינו שמגיע לו שכר בעד ההנאה ואע"פ שלא חסר הבעה"ב אלא מעט ע"ז מדייק ר"י שכן רות אומרת שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז אשר עשה עמי אין כתיב כאן אלא אשר עשיתי אמרה הרבה פעולות וטובות עשיתי עמו היום בשביל פרוטה שנתן פי' אע"פ שלא נתן לי רק פרוטה א' עכ"ז מגיע לו שכר בעד ההנאה וההנאה הי' יותר ע"ז אומרת שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז פי' שהיא עשתה עמו יותר ממה שעשה הוא הרי ביארנו שבצדקה מגיע לו שכר כפי ההנאה של העני. ואע"פ שלא נתן לו רק פרוטה אחת אעפ"כ כיון שקנה בה ככר ששוה עשרה פרוטות הרי מגיע לו שכר בעד כל הככר ואף בעד השבת נפש נמי אע"פ שלא חסר רק פרוטה אחת, וצריך להבין דמפני מה מגיע לו שכר בעד כל הככר והא היא אינו חסר רק פרוטה אחת. ולכאורה הוא כמו שכתבו התוס' ברפ"ג דכתובות (דף צ) דאפי' זה נהנה וזה לא חסר פטור מ"מ כיון דשוין כל שהוא מיחייב בכל כמו דאמרינן בפ"ג דב"ק (דף כ') ואע"ג דהתוס' כתבו בפ"ק דב"מ ודף ו') גבי תקפו כהן דאין מוציאין מידו דאפי' למ"ד טובת הנאה ממון אינו יכול לתבוע רק השובת הנאה אלמא דאין צריך לשלם לו רק כפי מה שלקח