עמק יהושע חלק ב קפה

פסידא דבעה"ב ויהיב שכרי' משלם משום דדמי לאוכלוסא דמחוזא דאי לא עבדו חלשי וע"ז אומר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו אפי' חישב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה פי' והוא דואג על המצוה דאזיל מיני' ומצטער על שאינו יכול לקיים מצות ה' מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה ממש אע"פ שאינו עושה ואינו מטריח את עצמו בעשית המצוה אעפ"כ דמי לאוכלוסא דמחוזא דאי לא עבדו חלשי שעיקר העונג של יראי ה' הוא בעשית המצוה כמו שהקדימו נעשה לנשמע וע"ז אומר ושבתם וראיתם בין עובד אלהים לאשר לא עבדו פי' מי שיש לו תענוג בעבודת השי"ת ומתענג במצותיו ומצטער על המצוה דאזיל מיניה אז נותנים לו שכרו משלם ומעלה עליו הכתוב כאלו עשאה ממש, וכמו דאמרינן בספ"ק דקדושין (דף ל"ט) מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה ובספ"ק דקדושין (דף מ') מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו כו' ולחושבי שמו אפי' חישב אדם לעשות מצוה כו' ועיין במה שכתב התוס' שם בר"ה מחשבה רעה אין הקב"ה כו'. ובזה יתישב הא דאמרינן בריש ע"ז (דף ב) נהי דפטור בעוטי מי מבעטי וכמו שכתב הרמ"א כשיצא מן הסוכה מחמת גשמים אל יבעט ויצא אלא יצא נכנע כעבד שמוזג כוס לרבו ושפכו על פניו ויצטער בעצמו על שאין יכול לקיים המצוה ואז מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה ונותן לו שכרו משלם

וביותר ביאור יובן ע"פ מאי דאמרינן בפ"ז דגטין (דף ע"ד) ההוא גברא דאמר לאריסי' כ"ע דלו תלת דלוותא ואכלי ריבעא את דלי ארבעה ואכיל תילתא לסוף אתא מטרא אמר רב יוסף הא לא דלה רבה אמר הא לא אצטריך והקשו התוס' דהא בפ' האומנין (דף ע"ז) אמרינן שכר את הפועלים ואתא מטרא הפסד דפועלים ותירצו דשאני התם שאינו אלא שכיר יום שלא שכרו בעה"ב אלא לדלות וכיון שלא הוצרך אינו שכירו אבל הכא שהוא אריס ועושה כל מלאכות שבשדה ויש לו חלק בקרקע כמו בעל השדה ומיד כשהתנה עמו לדלות ארבעה זכה בשליש שדה ואפי' אתא מטרא עכ"ד ומובן מזה דכל שיש לו קנין בגוף הדבר ע"כ אם אינו צריך מגיע לו שכר ג"כ משא"כ אריס שלא שכרו אלא לדלות והנה ישראל יש להם קנין בגוף המצות וכמו דכתיב ולקחתם לכם פרי עץ הדר לכם משלכם וכמו דאיתא במדרש הצדקה שלך שנאמר ולך תהיה צדקה. והנה קודם מ"ת הים המצוה שלא לשבות כמו דכתיב יום ולילה לא ישבותו ואח"כ נתנה מצות שבת וא"כ תחילה כשעשו מלאכה נטלו שכר בעד מלאכה ואח"כ כשנתנה שבת לישראל נותן להם שכר על העונג ומניעת המלאכה

ובזה מיושב המדרש שאומר שמא תאמר לרעתך נתתי לך את השבת פי' על מניעת המלאכה שאין השכר מרובה כל כך כמו בעשית המלאכה ע"ז אומר לא נתתי לך אלא לטובתך כיצד א"ר חייא בר אבא את מקדש את השבת במאכל ובמשתה ובכסות נקיה ומהנה את נפשך ואני נותן לך שכר מנין וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד והרכבתיך על במתי ארץ והענין יובן ע"פ משל לא' שלקח אומן לביתו שיעשה לו מלאכתו והוא נותן לו יום א' לתקן בגדי משי לכבוד ולתפארת ויום א' נותן לו בגדים בלואות שיעורי' כשק והוא נותן לו שכר בעד כל יום בשוה ונותן לו שכרו הקצוב בעד פעולת כל יום וזהו דוקא אם לוקח האומן לביתו והוא אצלו שכיר יום אבל אם נותן לו בקבלנות והוא משלם שכר בעד כל בגד אז נותן לו לפי ערך הבגד שבעד בגד משי נותן לו שכר הרבה אעפ"י שבגד של משי הוא בקל יותר לתפור מבגד עב של צמר אעפ"כ נותן לו שכר יותר ובעד בגד עב של צמר נותן לו שכר מועט אף דנפיש בטירחא אך מכיון דזוטר בשיעורא בערך השווי נותן לו פחות והטעם הוא כמו דאמרינן בפ"ט דב"מ (דף קי"ב) דאומן קונה בשבח כלי וא"כ יש לו חלק ג"כ בחשיבות הכלי וע"כ אם משלם כמו שכיר יום בעד כל יום אז אינו קונה בשבח כלי וע"כ משלם לו בעד כל יום בשוה. אבל אם נותן לו הכלי בקבלנות ואומן קונה בשבח כלי אז משלם לו לפי ערך הכלי וחשיבותו ואע"פ שבגד של משי הוא בקל יותר לתפור אעפ"כ משלם לו לפי ערך הכלי וכן הוא נמי לעניננו שקודם מ"ת היה המצוה שלא לשבות ולעשות מלאכה אעפ"כ אינו משלם שכר רק בעד הטרחה משא"כ כשנתנה שבת אעפ"י שאין בו טירחא ובשביל שמענג את השבת במאכל ובמשתה ובכסות נקי' משלם לו הקב"ה שכר אעפ"כ השכר יותר גדול באין ערך כמו דאמרינן שנותנים לו נחלה בלי מצרים והטעם מפני שישראל יש להם קנין בגוף המצות וכמו דאמרינן אומן קונה בשבח כלי וע"כ התשלומין לפי ערך וחשיבות המצוה ומצוה של שבת שקולה כנגד כל המצות ומי שמחלל שבתות בפרהסי' הרי הוא כעובר טל כל התורה כולה ע"כ התשלומין הוא לפי ערך וחשיבות המצוה וע"כ נותנים לו נחלה בלי מצרים [ובזה יובן הא דאמרינן בריש פ"ב דביצה (דף ט"ו) שבת אודעינהו מתן שכרה לא אודעינהו שיהא שכר שבת הרבה יותר מתחילה שהיה המצוה שלא לשבות ע"ש] ובזה יובן הא דכתוב ישלם ה' פעלך ותהי משכרתך שלמה מעם ה' גו' אשר באת לחסות תחת כנפיו פי' שישלם שכר בעד הטרחא וזהו ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלימה היינו לפי ערך וחשיבות המצוה אע"פ שאין הטרחא כל כך אעפ"כ תהא משכורתך שלמה מעם ה' אשר באת לחסות תחת כנפיו. ואיתא במדרש א"ר חסא אשר באת לחסות פי' שישראל מקבלים שכר לפי ערך וחשיבות המצות מחמת שיש להם קנין בגוף המצוה וע"ז אמרה ג"כ ואלהיך אלהי לשלם שכר פעולתו וכמו דאיתא במדרש (חיי פ' ס"ב) בשעת סילוקן של צדיקים הקב"ה מראה להן מתן שכרן כד דמך ר' אבהו אחוי ליה תלת עשרי נהרי אפרסמון אמר ליה אלין דמאן א"ל דידך אמר אלין דאבהו ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלהי פי' שנוטלים שכר בעד טרחת המלאכה ועוד לפי ערך וחשיבות המצוה וע"ז אומר (ישעיה מ') הנה אדני ה' בחזק יבוא וזרועו מושלה לו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו וכמו שביארתי על ענין ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה א"ר חסא אשר באת לחסות. וכמו שביארתי במ"א על הא דאמרינן ריש חגיגה (דף ב') מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב מה יפו פעמיהן של ישראל בשעה שעולין לרגל שנאמר מה יפו פעמיך והענין אף שנוטלין בכללות השכר מהמצוה כולה לפי חשיבות המצוה אעפ"כ נוטלים שכר בעד הטרחא ובעד כל פסיעה ופסיעה וע"ז אמר מה יפו פעמיהם של ישראל בשעה שעולים לרגל ומבואר במ"א באריכות] וכל הענין שנוטלים שכר לפי חשיבות המצוה הוא מפני שיש להם קנין בגוף המצוה וע"כ נוטלים שכר שבת הרבה אע"פ שהוא ע"י עונג באכילה ובשתיה ובכסות נקי' ולטובתם נתן להם את השבת משא"כ כשהיה הצווי מתחלה שלא לשבות לא נטלו שכר רק בעד הטרחא שכל ענין העשי' הוא שלא ימשכו אחרי הבטילות והעון וכמו דאמרינן בפ"ה דב"מ (דף ס"ד) התוקף בעבדו של חבירו ועשה בו מלאכה פטור דניחא לי' דלא נסתרי' עבדי' פי' שאם העבד הולך בטל אז הבטילות הוא קלקול אליו מחמת שנמשך אחר תאות לבו וזילא לי' שכיחא ליה פריצא ליה (ועיין רש"י שפירש קצת באופן אחר דהיינו שלא ירגיל להיות בטל) וכן היה הענין קודם מ"ת בשעת המבול שנמשכו אחר האות לבם ע"כ היתה האזהרה אליהם יום ולילה לא ישבותו וא"כ אין הרצון בעצמות המלאכה כי אם שזהו פעולה שלא להמשך אחר תאות הלב וכמו דאמרינן בפ"ה דב"מ (דף ע"ג) רב סעורים