עמק יהושע חלק ב קפג

ישראל ה'. ואומר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל חטאתיכם

וע"כ אחי ורעי נחפשה דרכינו ונחקורה לפני בוא יום ה' הגדול והנורא. וכמו דאמרינן אדם נידון בר"ה וגז"ד שלו נחתם ביוה"כ ולאחר גמ"ד קשה לקרוע הגז"ד. וכמו דאמרי' צעקו קודם גז"ד נענים לאחר גז"ד אין נענים, ואפי' לר' יצחק דאמר דיפה צעקה לאדם בין קודם גז"ד בין לאחר גז"ד אעפ"כ קשה מאד לקרוע הגז"ד [כמו שביארתי במ"א על ויקם יונה לברוח תרשישה הא דאיתא במדרש ים ששמו תרשיש והוא בח"ל אומר אברח להים שאין השכינה שורה בח"ל אמר לו הקב"ה חייך יש לי שלוחים כיוצא בך לשלוח אחריך ולהביאך משם. משל לעבד כהן שברח מרבו ונכנס לבית הקברות אמר לו רבו יש לי עבדים כיוצא בך לשלוח אחריך משם מה ראה יונה שלא רצה לילך אל נינוה אמר קרובי תשובה הם אם אני אומר להם ויעשו תשובה נמצאתי מחייב את ישראל שאין שומעים לדברי הנביאים. והנה לכאורה הוא תמוה וכי ח"ו היה יונה טועה שאין השכינה שורה בח"ל ולא ימצאהו בח"ל ואיזה אופן היא לאמר על יונה הנביא שהיה טועה בכך וכמו דכתיב (תהלים קל"ט) אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח כו' ואם רצה לכבוש נבואתו כדי שלא יהיה קלקול לישראל מזה וכמו דאיתא במדרש מ"מ מהו הפעולה שילך לח"ל

ויובן ע"פ מאי דאמרינן בסנהדרין (דף פ"ט) אמר ר"ח הכובש נבואתו לוקה א"ל מאן דאכיל תמרי בארבלי לקי מאן מתרי בי' אמר אביי חבריו נביאי. וכתבו התוס' בד"ה הכובש דהכובש נבואתו ליתי' בלאו ועוד דאין בו מעשה אלא מכין אותו עד שתצא נפשו כמו עשה סוכה ואינו עושה. ולפ"ז הכובש נבואתו לוקה ע"י חבריו הנביאים כדי לקיים העשה וע"כ היה ירא יונה שאם לא יאמר הנביאות בא"י ילקו אותו חבריו הנביאים כדי לקיים העשה שיתנבא מה שנאמר לו ונגדא שאין לה קצבה חמור ממיתה כמו דאמרינן בכתובות (דף ל"ג) וע"כ ברח לח"ל שאין השכינה שורה בח"ל ואין מצוים שם נביאים לכפותו עד שיתנבא. וכמו דאמרי' במוע"ק ראוי היה רבינו שתשרה עליו שכינה אלא שבבל גרמה לו מתיב כו' היה היה דבר ה' אל יחזקאל בארץ כשדים כו' וע"כ כיון שאין שם נביאים לא יהיה מי לכפותי. וכן משמע בילקוט ויקם יונה לברוח תרשישה וכי מלפני ה' הוא בורח והלא כבר נאמר אנה אלך מפניך ואנה כו' וכתיב עיני ה' משוטטות בכל הארץ וכתיב בכל מקום עיני ה' צופות וכתיב אם יחתרו בשאל משם ידי תקחם וכתיב אין חושך ואין צלמות אלא אמר יונה אלך לח"ל מקים שאין השכינה נגלית ואיתא שם א"ר נתן לא הלך יונה אלא כו' עצמו בים וכן אתה מוצא באבות ובנביאים שנתנו נפשם על ישראל

והנה בהא דאמרינן התם הכובש נבואתו לוקה א"ל מאן דאכיל תמרי בארבלי לקי מאן מתרי בי' אמר אביי חברי' נביאי מנא ידעי אמר אביי דכתיב כי לא יעשה ה' דבר כי אם גלה סודו ופריך ודלמא הדרו בי' ומשני אם איתא דהדרו בי' אודועי הוו מודעי לכולהו נביאי ופריך והא יונה דהדרו בי' לא אודעוהו ומשני יונה מעיקרא נינוה נהפכת אמרי ליה איהו לא ידע אי לטובה אי לרעה. והקשה המהרש"א בח"א דמאי פריך והא יונה דהדרו בי' ולא אודעוהו דאימא דאודעוהו והא דלא מפורש בקרא דאודעוהו לכולהו נביאי ה"נ אינו מפורש דאודעוהו לכולהו נביאי שיהיה נינוה נהפכת ותירץ דאי הוי מודעי להו ליונה נמי הוי מידעי ליה ואין כאן התראה כלל אבל למסקנא דנינוה נהפכת לטובה נמי משמע מעיקרא שפיר הוי מתרי להו ליונה שיקיים נבואתו שנאמר לו לקרא נינוה נהפכת גם אם הוא לטובה. ודבריו תמוהים מה שכתב דאי הוו מודעי להו ליונה נמי הוו מודעי ליה ואין כאן התראה מאי ראיה היא זו דלמא אודעוהו ליונה אח"כ כשעשו תשובה כמו דכתיב (יונה שם) ויחל יונה לבוא בעיר מהלך יום א' ויקרא כו' ויאמינו אנשי נינוה באלהים ויקראו צום וילבשו שקים כו' וההתראה היתה קודם שעשו תשובה

ונראה לי דלא קשה מידי דודאי דלא אודעוה לכולהו נביאי דאם איתא דאודעוהו ליונה נמי הוי מודעי ליה וכ"ת דלמא אה"נ דאודעוה הא ליכא למימר דהא אמרינן ביבמות (דף צ"ח) על ספסל זה ישב ר' עקיבא כו' ויהי דבר ה' אל יונה שנית לאמר שנית דברה עמו שכינה שלישית לא דברה עמו שכינה וא"כ הרי לא היה נבואה אח"כ ליונה וכיון שליונה לא אודעוה לשאר נביאי נמי לא אודעוהו דליונה ודאי צריך לאודעוה על החזרה וע"כ משני מעיקרא כי אמר ליה נינוה נהפכת סובל ב' ענינים או שתתהפך העיר או שיהפכו לבם מרעה לטובה וע"כ לא היה צריך להודיעו לא ליונה ולא לשאר נביאי

ובזה יתיישב קושית התוס' ביבמות (שם) בד"ה על עסקי כו' שהקשו דאמאי איצטריך למיכתב שנית ולא שלישית דלא אשכחן שדברה עמו שלישית ושמא כיון שמצינו שחזרו לקלקולם ונתנבא עליהם נחום האלקושי היינו יכולין לסבור שגם אז נתנבא עליהם יונה וזה דוחק. אבל לפי מה שביארתי א"ש דאי לא הוה כתיב שנית הוה אמינא דשלישית נמי דברה עמו שכינה דהיינו דאודעוה שלא יהא עוד נינוה נהפכת וע"ז קמ"ל קרא שנית דברה עמי שכינה שלישית נא דברה דנא אידעוה משום דלשון נהפכת מורה על ב' ענינים או לטובה או לרעה ואפשר דה"ט דאמר ליה נינוה נהפכת משום שלא יצטרך לדבר עמו עוד על עסקי נינוה וע"ז אמר ליה קום וקרא עלי' את הקריאה אשר אנכי דובר אליך פי' דוקא בלשון נינוה נהפכת וכן אפשר לומר שיונה לא רצה להתנבאות בזה הלשון שמורה על ב' ענינים דהיינו שיהפכו לבם לטוב. וכמו שכתב המהרש"א על הא דקאמר איהו דלא ידע אי מדע לטוב כו' שיהיה אצל יונה ודאי אלא גם יונה היה מסתפק אי לטובה נהפכת שיעשו תשובה או לרעה כמשמעו שלא יעשו תשובה וע"כ רצה שתהיה הנבואה בגמ"ד שתהיה נחרבת ולא יהיה נקרע הגז"ד אבל אם הנבואה בלשון נינוה נהפכת והוא מורה על ב' ענינים א"כ בקל להם לעשות תשובה. אבל הקב"ה חנין ורחום ולא יחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה וכמו דכתיב אתה חסת על הקיקיון כו' ואני לא אחוס על נינוה אשר יש בה הרבה. וע"כ אמר ליה בלשון נינוה נהפכת כדי שלא יהיה גמ"ד גמור ואמר ליה קים וקרא עלי' את הקריאה אשר אנכי דובר אליך דוקא]. וע"כ אחי ורעי הנה העת לעשות תשובה לפני בוא יום הגדול והנורא שקודם גז"ד מועיל צעקה לאדם ובפרט בימים האלו דכתיב קרוב ה' לכל קוראיו ואפי תפלת יחיד נשמעת כמו דאמרינן ביבמות (דף מ"ט) והעיקר הוא עזיבת החטא ולא נאמר באנשי נינוה וירא אלהים את שקם ואת תעניתם אלא וירא אלהים כי שבי מדרכם הרעה כי האדם בטבע נמשך אחר החומר ותאוה גופנית

ודבר זה יתבאר ע"פ המדרש הן האדם היה כאחר ממנו לדעת טוב ורע רבנן אמרו כגבריאל שנאמר והנה איש א' לבוש הבדים כהדין קמצא דלבישיה מיני' ובי'. ופי' המ"כ דזהו ענין בפני עצמי מה שמביא המדרש כהדין קמצא דלבושי' מיניה וביה

ולי נראה דהענין היא כמו שכתב התשב"ץ (ח"ב שאלה ד') שיש ב' מיני הרכבות הא' הרכבה מזגית והב' הרכבה שכונית. ודימה דבר שאין לחלוק כלל להרכבה מזגית וע"כ כתב שהפרידה היא הרכבה מזגית שכל חלק מורכב משני דברים משא"כ בחצי עבד וחצי ב"ח דאמרינן בפ"ד דיבמות (דף מ"ה) דקדיש בת ישראל דנמצא צד עבדות שבו משתמש בצד אשת איש זהו נקרא בשם הרכבה שכונית אבל הרכבה מזגית הוא שכל חלק מירכב בחלק חבירו עד דהוי ברי' אחרת ופנים חדשות באו לכאן כמו שכתבו התוס' בב"ב (דף י"ג) דלא דמי לפרידה דאמרינן בפ' אותו ואת בנו (דף ע"ט) דמרביעין עלי' מינה ולא אמרינן דאתי צד חמור ומשתמש בצד סוס משום שהוא בריה בפני עצמו והוי הרכבה מזגית וע"ש בתשב"ץ באורך. וכן בענין התחברות החומר והנפש היה תחילה קידם החטא של אדה"ר בבחינת הרכבה שכינית שכחות הגוף היו רק בשעה שהי' צריך לעניני הגוף כמו דכתיב ויהי האדם לנפש חיה ואמרינן בפ"ג דתענית (דף כ"ב) נשמה