עמק יהושע חלק ב קעט

הוה א"ש ועי' תוס' שם וא"ש. ועוד אפשר לומר דכיון דמת הגר מחיל איהו לנפשי' וכמו דאמרינן בספ"ט דב"ק (דף ק"ט) דר"י הגלילי סבר דאפי' לנפשי' מצי מחיל אפי' לא זקפו עליו במלוה וא"כ כיון שהוא בתורת מחילה הוי כמאן דקיימו וע"כ לא לקי משא"כ בכובש שכר שכיר אם נתייאש לא שייך זה וע"כ לקי. וכן מצינו בירושלמי (פ"ב דפסחים) הגוזל תרומה מאבי אמו כהן ר' יוחנן אמר משלם לשבט רשב"ל אומר משלם לעצמו ע"ש. אך מ"מ צ"ע דהא הוי לאו שאין בו מעשה] עכ"פ איך שהוא לפי הפשט הוי עושק שכר שכיר לאו הניתק לעשה והכתוב מחשיב לכולהו בחדא מחתא כמו דכתיב וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים שזהו כריתות ומיתות ב"ד ובנשבעים לשקר שזהו ל"ת ובעושקי שכר שכיר שזהו לאו הניתק לעשה וע"ז אמר ר' יוחנן בן זכאי אוי לנו ששקל עלינו הכתוב קלות כחמורות ולכולהו בחדא מחתא מחתינהו ומסתמא הדין הוא בבחינת מלך המעניש את עבדיו הממרים נגד כבודו ודנם אפי' על הקלות כחמורות. ולבאר הענין יותר מהו שדן בבחי' מלך הוא כמו דאמרינן אבל מו שיש בידו חלול השם אין לו כח בתשובה לתלות כו' אלא כולן תולין ומיתה ממרקת וחלול השם יכול להיות אפי' על קלה שבקלות וכמו דאמרינן בסוף יומא (דף פ"ו) כגון אנא אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר ר' יוחנן אמר כגון דמסגינא ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין אע"פ שאין זה אלא עון עשה ואפ"ה כיון שנתחלל השם אין לו כח בתשובה לתלות ולא ביוה"כ לכפר אלא כולן תולין ומיתה ממרקת דעון חלול השם גדול מאד והקב"ה מעניש בבחי' מלך שמעניש בעונש חמור אפי' על קלה שבקלות. וכמו דאמרינן בספ"ק דקדושין (דף מ') תנן התם אין מקיפין בחלול השם ואמרינן התם דאין עושין כחנוני המקיף ופי' רש"י דאין עושין כחנוני המקיף לאדם פעמים רבות וגובה כל הקפותיו יחד אין עושין כן בחלול השם אלא נפרעין ממנו מיד. והיינו דקאמר וקרבתי אליכם למשפט כו' עבד שרבו מקרבו לדונו וממהר להעידו תקנה יש לו ועוד אמרינן התם בקדושין שאם הי' שקולה מכרעת ופי' רש"י שאם הי' כף המאזנים שקולה ויש בא' העונות חלול השם מכריע את הכף לחובה

[ובזה ביארתי במ"א המדרש (פ' בשלח) על הא דכתיב פ' שלח (י"ד) אשר עין בעין נראה מהו כי עין בעין אמר ר"ל הרי המאזנים מעוין אתה אומר אכנו בדבר ואני אומר סלח נא נראה של מי עומד שנאמר ויאמר ה' סלחתי כדבריך. פי' דמשה רבנו אמר כיון שכף המאזנים שקול ע"ז אמר ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר ה' ארך אפים ורב חסד פי' שאם הוא מחצה עונות ומחצה זכיות הוי רב חסד מטה כלפי חסד כמו דאיתא בפ"ק דר"ה וא"כ אם כף המאזנים שקול נדונים לחסד אך אעפ"כ כיון שיש חלול השם בדבר וע"ז אמרינן בספ"ק דקדושין שאם היתה שקולה מכרעת ע"ז אמר משה ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה כו' והמתה את העם הזה כאיש א' ואמרו מבלתי יכולת ה' להביא וא"כ אם תמיתם יהיה חלול ה' ג"כ שיאמרו מבלתי יכולת ה' להביאם וא"כ כיון שאף אם יהיו מוכרעין לחובה מצד דאיכא חלול השם אעפ"כ לא יתוקן שאעפ"כ יאמרו מבלתי יכולת כו' וא"כ יהיה חלול ה' יותר וע"כ צריך לדונם כמו בשאר עונות שאם הכף מאזנים מעוין יהיו מוכרעין לזכות וע"ז אמרינן בספ"ה דברכות (דף ל"ב) אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע עכשיו יאמרו כו' תשש כחו כנקבה ואינו יכול להציל כו' פי' וא"כ יהיה חלול השם בדבר ע"ז אמר הקב"ה אשרי תלמיד שרבו מודה לו שעתידין כו' לומר ואמר לו החייתני בדבריך דאין להכריעם לכף חובה מצד שחיללו השם ואם היתה שקולה מכרעת דה"מ אם יענשו ע"ז יתוקן חלול השם. אבל הכא אם יענשם איכא חילול השם יותר שיאמרו מבלתי יכולת ה' כו' וע"כ כיון שהמאזנים מעוין אתה אומר אכנו בדבר ואני אומר סלח נא נראה של מי עומד שנאמר ויאמר ה' סלחתי כדבריך] וע"כ נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אל ה' ויחתמנו לחיים אמן

דרוש ח לשבת שובה

גרסינן בסוף יומא (דף פ"ה) אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים ואומר מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל. וצריך להבין מה זה שנמשל למקוה. ומתחילה יש להקדים המדרש (פ' אחרי מות) בא' בניסן מתו בניו של אהרן ולמה הזכיר מיתתן ביוה"כ אלא מלמד שכשם שיוה"כ מכפר כך מיתתן של צדוקים מכפרת. ומנין שיוה"כ מכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם. ומנין שמיתתן של צדיקים מכפרת דכתיב ויקברו את עצמות שאול וכתיב ויעתר אלהים לארץ אחרי כן. ויש לדקדק דלמאי מייתי ראיה שיוה"כ מכפר ומי אינו יודע שיוה"כ מכפר שהוא יום כפרה וסליחה

אך הענין יובן ע"פ מה שהקשו התוס' בספ"ק דשבועות (דף מ"ג) דאמרינן ומודה רבי בכרת דיומא דאי לא תימא הכי כרת דיוה"כ לרבי לית ליה ומשני דעבר סמוך לשקיעת החמה דלא הוי שהות ביממא לכפורי ליה וכתבו התוס' דלאחר שילוח שעיר לא מצי לאוקמי שהוא מכפר כל היום. ואע"ג דמשמע לעיל (דף ח') שאין קרבנות מכפרין על עבירות שאח"כ אפי' בו ביום דאמר נ"מ לטומאה שאירע בין זה לזה שאני שעיר המשתלח דכתיב כו' כי ביום הזה וכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם משמע דכל היום מכפר ע"כ. וע"כ חידוש הוא בשעיר המשתלח דמכפר נמי אפי' על עבירות שאח"כ והנה במיתת צדיקים יש לחקור אם מכפרין על עבירות שאח"כ כמו בשעיר המשתלח או שאינן מכפרים על עבירות שאח"כ כמו במיתת כה"ג. וכמו דאמרינן בפ"ק דמכות (דף י"א) משנגמר דינו מת כה"ג ה"ז אינו גולה ואמרינן מ"ט אמר אביי ק"ו מה מי שגלה כבר יצא עכשיו מי שלא גלה אינו דין שלא יגלה. והקשו התוס' דמהאי דינא נמי נילף לנגמר דינו בלא כ"ג שלא וגלה כלל ומה מי שגלה כבר לפני מיתת כ"ג יוצא במיתתו של כ"ג מי שלא גלה לפני מותו אינו דין שלא יגלה אחר מותו דהכי אמרינן בערכין (דף כ"ט) מכורה כבר יוצאה שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר ונפקא לן מהאי דינא דאינה נמכרת כלל אחר הבאת סימנים כו ותירצו דנראה דלא קשיא מידי דהא מיתת הכהן כפרה הוא וכפרה לא שייכא אלא למי שנתחייב כפרה והילכך דוקא למי שנגמר ונתחייב גלות ואח"כ מת כ"ג מכפרת מיתת כ"ג שלא יגלה כלל מק"ו כדאמר הש"ס אבל נגמר דינו בלא כ"ג שכבר מת כ"ג כו' דהא לא מכפר אלא בשעת מיתה ע"כ. אלמא דמיתת כ"ג אינה מכפרת אלא על מי שנגמר דינו תחילה אבל אינה מכפרת על מי שנגמר דינו אח"כ וא"כ איכא למימר לגבי מיתת צדיקים שאינם מכפרים רק על חטא שחטאו מכבר אבל אינם מכפרים על חטא שאח"כ

וע"ז קאמר המדרש והלא בא' בניסן מתו בני אהרן ולמה קורין אותו ביוה"כ אלא ללמדך שכשם שיוה"כ מכפר פי' אפי' על חטא שחטאו לאחר שעיר המשתלח כן מיתת צדיקים נמי מכפרים אפי' על חטא שאח"כ ע"ז אומר ומנין שיוה"כ מכפר אפי' על חטא שחטא אח"כ ע"ז אומר דכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם משמע שמכפר כל היום וכמו שהוכיחו התוס' בספ"ק דשבועות (דף י"ג) דכתיב כי ביום הזה וכפר עליכם אלמא שמכפר על כל היום. וכן מיתתן של צדיקים נמי מכפר אפי' על חטא שחטא אח"כ דכתיב ויקברו את עצמות שאול ויעתר אלהים לארץ אחרי כן פי' כיון שקברו אותו נתעוררה מיתת הצדיק לכפר על רעה שאח"כ. וע"כ אמרינן ביומא (דף מ"ב) דאנחי בי' סימנא רבין בר קיסי מכפר כשעיר המשתלח