עמק יהושע חלק ב קעח

ביארתי שהמלך מעניש את עבדו לפעמים בעונש חמור על חטא קל כפי העת וכפי השפה אם צריך למיגדר מילתא בזה יתבאר המאמר שהקדמתי תחילה ר' יוחנן כי הוה מטי להאי קרא בכי וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר ובעושקי שכר שכיר עבד שרבו מקרבו לדונו וממהר להעידו תקנה יש לו והוא בבחי' מלך שדן שא"צ הלנת דין וכמו שכתבו התוס' דמגילה (דף י"ד) דאמרינן התם מורד במלכות הוא וא"צ למידייני'. והקשו התוס' דהא אמרינן בפ' במה בהמה יוצאה (דף ניו) גבי אורי' דקאמר שהי' לו לדונו בסנהדרין ואמאי הא מורד במלכות הי' ותירצו דהא אמרינן דא"צ למידייני' היינו כשאר ד"נ שדנין בו ביום לזכות וביום שלאחריו לחובה אלא אפי' בו ביום גומרין לחובה. וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ב דסנהדרין) אמר לה וכי רואין כתמין בלילה אמרה ליה כו' כתמין אין רואין בלילה ודיני נפשות דנין בלילה אמר לה כבר נגמר דינו מבעוד יום

והנה הט"א הקשה דאיזה זכות היא הא דאמרינן דאוריה מורד במלכות הוי אלא שהיה לו לדונו בסנהדרין הא אמרינן בפ"ק דמכות (דף ה') באו שנים ואמרו בחד בשבא הרג פלוני את הנפש ובאו שנים ואמרו עמנו הייתם בחד בשבא אלא בתרי בשבא הרג פלוני את הנפש ולא עוד אלא אפי' אמרו בע"ש הרג פלוני את הנפש נהרגין דבעידנא דקא מסהדי גברא לאו בר קטלא הוא כו' וה"ט דקודם שנגמר הדין גברא לאו בר קטלא הוא דשמא לא יבואו עדים. וא"כ אין בזה זכות לדוד דאע"ג דמורד במלכות הוא כיון דעדיין ה"ל לדונו ולא דנו ה"ל כהורג קודם ג"ד ונהרג עליו ככל ההורג במזיד כו' ע"ש. ותירץ דנראה לו בזה דודאי מורד במלכות א"צ לדונו בסנהדרין כשאר ד"נ אלא כיון שמרד ביד המלך להורגו מיד מיהו ה"מ אם הדבר ברור שיהיה בדבר זה דין מרד גמור וידוע אבל אם יש בדבר זה ספק אין יכול להורגו מיהו אין דין זה דומה לגמרי לשאר ד"נ דצריך עדים והתראה כו' דהתם אין עונש המיתה נגמר עד שידונו אותו בסנהדרין ע"פ תנאים המבוארים כו' מש"ה ההורגו נהרג עליו דעדיין לאו בר מיתה הוא עד שידונו אותו ע"פ דין שגזרה תורה אבל מורד במלכות מיד שמרד במלך נגמר עונש המיתה כו' אלא דדין סנהדרין הוא גילוי מילתא בעלמא עכ"ד. ואפשר לומר דזה תלוי ג"כ במה שכתבו התוס' דמורד במלכות א"צ הלנת דין דבשאר חייבי מיתות לא נוכל לומר דדין סנהדרין הוא רק גילוי מילתא ומכיון שנתברר האמת שמחויב הרי איגלאי מילתא למפרע שבר קטלא הוא דהא יש אופן שאפילו האמת הוא שמחויב אך אם רואים כולן לחובה היו פוטרין אותו וא"כ איך נוכל לומר דאגלאי מלתא למפרע דהא אדרבא אם האמת שהוא מחויב מיתה ושעשה את העבירה שמחויב עליו מיתה ולפי זה היו צריכים כולם לראות לחובה וא"כ היה פטור לגמרי וכמו דאמרינן בספ"ק דסנהדרין (ד"ף יז) סנהדרין שראו כולן לחובה פוטרין אותו מ"ט כיון דגמירי הלנת דין למעבד זכותא והני תו לא מצי חזו ליה זכותא וא"כ הא דאתרמי אח"כ שיצא חייב ע"פ סנהדרין ולא ראו כולן לחובה האיך נוכל לומר ע"ז דאגלאי מילתא למפרע דהא אדרבא כיון דיצא מחויב ע"פ סנהדרין ואגלאי מילתא שעבר את העבירה לפ"ז היו צריכים כולם לראות לחובה וא"כ לא היה יוצא חייב [ועיין במה שביארתי (ס' כב) דבדבר העתידות לא אמרינן אגלאי מילתא למפרע] משא"כ במורד במלכות דא"צ הלנת דין וכיון דא"צ הלנת דין א"כ אפי' ראו כולם לחובה נמי אין פוטרין אותו וא"כ אין ספק לפוטרו אלא דילמא לא עבר העבירה ולא מרד במלך וע"כ כיון דדנוהו סנהדרין ואגלאי מילתא למפרע דמורד במלכות הוא מקרי בר קטלא משעת העבירה והטעם משום דא"צ הלנת דין [וכמו שביארתי במ"א הא דאמרינן בפ"ק דמגילה (דף י"ד) מה שאמרה אביגיל עדיין לא יצא טבעך בעולם וא"כ צריך הלנת דין כיון דלא היה דוד עדיין מלך גמור וע"כ כיון דצריך הלנת דין והם ראו כולם לחובה וע"כ פוטרין אותו וא"כ הוא פטור לגמרי]

וא"כ כיון שביארתי דמורד במלכות מקרי בר קטלא משעת העבירה וע"כ לא היה על דוד חטא במה שהרגו לאורי' אלא שהיה לדונו בסנהדרין אבל מכיון שנתברר אח"כ שהוא מורד במלכות ע"כ הוי בר קטלא משעת העבירה. וע"כ כי מטי ר' יוחנן להאי קרא בכי וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר עבד שרבו מקרבו לדונו וממהר להעידו תקנה יש לו פי' שרבו מקרבו לדונו דהיינו שדנו מיד ואינו משהה בדינו וזהו העונש בבחי' מלך תקנה יש לו ע"ז מביא מה שאמר ר' יוחנן בן זכאי אוי לנו ששקל עלינו הכתוב קלות כחמורות דהא אמרינן בסוף יומא (דף פיו) ארבע חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש ואמר שלשה הן ותשובה עם כל א' וא' עבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו שנאמר שובו בנים שובבים עבר על לית ועשה תשובה תשובה תולה ויוה"כ מכפר שנאמר כי ביום הזה וכפר עליכם עבר על כריתות ומיתות ב"ד ועשה תשובה תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם אבל מי שיש בידו חלול השם אין לו כח בתשובה לתלות ולא ביוה"כ לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולן תולין ומיתה ממרקת שנאמר ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון ע"כ. וא"כ מצינו ג' חלוקי כפרה והכתוב אומר וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים שזהו מיתות ב"ד ובמנאפים שזהו חייבי כריתות שיש בה חייבי כריתות ג"כ ובנשבעים לשקר שזהו ל"ת וכמו דאמרינן בסוף יומא (דף פ"ו) מלא תשא ולמעלה תשובה תולה ויוה"כ מכפר ואמרינן התם לא תשא וכל דדמי לי', ובעושקי שכר שכיר שזהו לאו הניתק לעשה דהוי כמו עשה וכמו דאמרינן בסוף יומא (שם) על עבירות קלות על עשה ועל ל"ת שניתק לעשה ועושק שכר שכיר נמי הוי לאו הניתק לעשה [וכבר תמהו האחרונים על התוס' דפ"ק דחגיגה (דף ה) שכתבו דעושק שכר שכיר הוי ל"ת ועי' ע"ז בתוס' ר"פ איזהו נשך (דף ס"א) ואפשר משום דהוי שני לאוין ולא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי. ובמ"א ביארתי הכתוב בתהלים (ס"ג) אל תבטחו בעושק ובגזל אל תהבלו חיל כי ינוב אל תשיתו לב אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כי עוז לאלהים. וביארתי ע"פ הא דאמרינן בפ"ט דב"מ (דף קי"א) זהו עושק וזהו גזל ולמה חלקו הכתוב לעבור עליו בשנים. וזהו אל תבטחו בעושק ובגזל אל תהבלו חיל כי ינוב אל תשיתו לב אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי פי' דעושק וגזל חדא הוא וא"כ למה כפל הכתוב ב' לאוין אך לפרוע מאתו מחמת שעבר על ב' לאוין וכמו שכתבו התוס' רפ"ג דמכות (דף י"ג) דבלאו שבכללות ולאו הניתק לעשה הא דכתיב בי' לאו היינו שמענישים אותו בידי שמים על הלאו וכן ה"נ פורעין ממנו בעד שני לאוין ולפי מה שכתבו התוס' בר"פ א"נ לוקין ע"ז בכובש שכר שכיר ועי' בתוס' חולין (דף פ"א)

והנה ראיתי להקצה"ח בהלכות שותפין (סי' קס"ג) לפי מה שביאר דיאוש בחוב מהני א"כ בכובש שכר שכיר שפיר משכחת מלקות ולאחר יאוש דכי אהדריה מתנה בעלמא הוא דאהדרי' וכדאמרינן גבי אבידה שנטלה ע"מ לגוזלה וכיון דקיי"ל כמ"ד קיימו ולא קיימו דאפי' לא נתקיים ע"י אונס נמי לקי אבל בגזל דבאיסורא אתא לידו יאוש אינו קונה כו' אבל בעושק כיון דחוב מקרי בהתירא אתא לידו וא"כ שפיר משכחת לה במלקות עכ"ד. וצ"ע בהא דאמרינן בפ' בתרא דמכות ודף פ"ז) מתקיף לה ר' זירא הא איכא משכונו של גר ומת הגר ומשני התם גברא בר תשלומין ושעבודא דגר הוא דקא פקע אלמא דאע"ג דא"צ לשלם אפ"ה אינו חייב מלקות. אך אם נימא דזהו דוקא למ"ד ביטלו ולא ביטלו דהיינו דלא ביטלו בידים אבל למ"ד קיימו ולא קיימו לוקה דהא מ"מ א"צ לשלם