עמק יהושע חלק ב קעז

לחנניה מישאל ועזרי' פלחו כו' ע"כ חשב בדעתו שאין לו למסור נפשו אף על ג"ע כיון דהוי עדיין קודם קבלת התורה שקודם מ"ת לא הוזהרו עדיין על קדושת השם ואפי' אם נאמר שהאבות נהגו עצמן בקדושת ישראל אעפ"כ למסור נפשו לא רצה שזהו חומרא דאתי לידי קולא דהיינו למסור נפשו על זה וע"כ באתה דמות דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון אמר לו יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם רצונך שימחה שמך מביניהם פי' שלאחר מ"ת שהחיוב הוא למסור נפשו על קדושת השם דהיינו על ג"ע או תקרא רועה זונות ואפי' במלקות שאין לו קצבה כמו שכתבו התוס' בפ"ג דכתובות (דף ל"ג) מיד ותשב באיתן קשתו. ובזה יתבאר המדרש (פ' וישב) וימאן יוסף לדבר מצוה ממאנים לדבר עבירה אין ממאנים בדבר מצוה ממאנים מאן יבמי בדבר עבירה אין ממאנים והוא כמו שביארתי שהיא אמרה לו הריני כופפת קומתך הריני חובשך בבית האסורין ויוסף לא רצה לשמוע אלי' והי' תמיה בעיני' על שיוסף לא יתפייס ואם כי הוא ירא לפני אלקים כמו שאמר וחטאתי לאלהים הרי אומרת לו שהיא תענשהו ביסורין ומלקות אך זהו דוקא לב"נ קודם מ"ת שאז לא היו מצווין עדיין על קידוש השם וכיון שהוא אונס מותר וכפי שהקדמתי החילוק שיש בין גזירת מלך על העם שאם נתודע להמלך בבירור שהוא אנוס מאימת מות אז המלך מוחל לו אבל באזהרת הרופא שאף אם יהיה החולה אנוס אעפ"כ הרי מזיק לו בטבע. אבל בג"ע לאחר מית כיון שגלוי וידוע לפני הקב"ה שזה מזיק להאדם אפי' מחמת אונס נמי א"כ אפי' אם יהיה אניס מוכרח למסור נפשו ואמר יוסף אם לדבר מצוה ממאנים פי' דכתיב בפ' כי תצא ואם לא יחפוץ האיש לקחה את יבמתו ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי וקראו לו זקני עירו וצריך להבין דמפני מה נתנה לו התורה רשות שאם לא יחפוץ לייבם יחלוץ והא אמרינן בפ"ב דיבמות (דף כ"א) דחליצה במקום יבום לאו מצוה היא וגדולה מצות יבום שהתורה התירה איסור אשת אח במקום יבום ואמאי נתנה לו התורה רשות שאם לא יחפוץ לקחת יבמתו לא ייבם

אך הענין הוא דאמרינן בפ"ד דיבמות (דף ל"ט) אבא שאול אומר הכונס את יבמתו לשם נוי ולשם אישות כאלו פוגע בערוה וקרוב בעיני להיות הולד ממזר וכן אמרינן התם יבמה יבוא עלי' מצוה שבתחלה היה עליו בכלל היתר רצה לשם נוי כונסה רצה לשם אישות כונסה נאסרה חזרה והותרה יכול תחזור להתירה הראשון ת"ל יבמה יבוא עלי' למצוה וכן אמרינן התם בראשונה שהיו מתכוונים לשם מצוה חצות יבום קודמת ועכשו שאין מתכוונים לשם מצוה אמרו חליצה קודמת למצות יבום ע"כ. ומזה הטעם אמרה תורה שאם לא יחפוץ לקחת את יבמתו מפני שהוא ירגיש בעצמו שאינו מתכוין לשם מצוה וא"כ הוי כאלו פוגע בערוה וע"כ יקיים מצות חליצה

ולכאורה עדיין קשה דלמאי נתנה לו התורה רשות שיחלוץ וכ"ת דאולי לא יתכוין למצוה אעפ"כ אם לא היה מצות חליצה היה אנוס בדבר וא"כ מאי איכפת לן אם מתכוון לשם נוי והא דאמר אבא שאול שאם מתכוין לשם נוי הרי הוא כאלו פוגע בערוה היינו דוקא לאחר שנתנה התורה מצות חליצה וא"כ אם רואה שמתכוין לשם נוי ולשם אישות אז לא ייבם אלא יחלוץ אבל אם לא היה מצות חליצה אז הרי הוא אנוס ליבום ומאי איכפת לן אם מתכוין לשם נוי ולשם אישות וא"כ למאי אמרה התורה שיחלוץ כיון דחליצה במקום יבום לאו מצוה היא ולא יהיה רשות אלא לייבם בלבד ואפי' אם יהיה כוונתו לדבר אחר אעפ"כ הרי הוא אנוס באונס של מצוה אלא כיון דג"ע הוא מעבירות דאמרינן בהו יהרג ואל יעבור וא"כ הוא כמו המאכל המקולקל שמקלקל להחולה וכי נוכל לומר שאם הוא אנוס לא יזיק לו המאכל כיון שע"פ הטבע מזיק לו וא"כ אפי' אם לא יהיה רק מצות יבום בלחוד ויהיה אנוס באונס של מצוה אפ"ה אם כוונתו לשם דבר אחר הרי הוא כאלו פוגע בערוה וקרוב להיות הולד ממזר ומזיק להנפש אע"פ שיהיה אנוס במצוה אעפ"כ יפעול בנפשו ענין רע כיון שכוונתו לדבר אחר וע"ז השיב לה מה שאמרה לו למה הוא ירא כיון שהוא אנוס ע"ז אמר אם לדבר מצוה ממאנין לדבר עבירה אין ממאנים פי' שאף בדבר מצוה שהוא אנוס מאת המקום אעפ"כ אם יתכוין לדבר עבירה הרי הוא כאלו פוגע בערוה לדבר עבירה אין ממאנים בתמיה והלא כש"כ שאינו מועיל מה שהוא אנוס שהיא אומרת לו הריני כופפת קומתך או הריני חובשך בבית האסורים אעפ"כ הרי העבירה מזיק לו כמו דכתיב תיסרך רעתך ומה מועיל אם הוא אנוס ומה מי שהוא אנוס באונסא דרחמנא אעפ"כ אם רואה בעצמו שמתכוין לדבר עבירה אינו מועיל האונס ומזיק להנפש ומוליד ענין רע ותאוה בנפש מכש"כ שאינו מועיל האונס של בשר ודם לא כמו קודם מ"ת שאין הטעם רק משום שאין להעביר על רצונו של מלך וע"כ אם הוא אנוס מותר אלא כמו בישראל לאחר מ"ת

ובזה יתבאר הילקוט שהבאתי בדרוש א' שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו דהנה אף שביארתי שאצל ישראל הוא בבחינת אזהרת הרופא אל החולה אעפ"כ יש בזה ג"כ אזהרת המלך שאסור להמרות כבודו כמו דכתיב (מלאכי א') אם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי אמר ה' צבאות. ולפעמים מעניש כדרך המלך המעניש את עבדיו ומעניש על הקלות כחמורות כמו שביארתי שהמלך מעניש בעונש שוה על כמה דברים כיון שעוברים על רצונו ועוד כדי למיגדר מילתא שנא יקילו באימתו ולא ילכו כנגד רצונו דהא אפי' בדיני סנהדרין (דף מ"ו) תניא ראב"י אומר שמעתי שב"ד מכין ועונשין שלא לעבור על ד"ת אלא לעשות סייג לתורה ומעשה בא' כו' כן נמי בדין שלמעלה כשהדור פרוץ ח"ו מתחיל לדון בדיני מלך ומלך במשפט יעמיד ארץ. והנה החילוק שיש בין קלקול המאכל אל החולה שדבר זה יובן ע"י חכמת הרפואה שאם ישאלו לכמה רופאים המבינים בחכמת הרפואה והטבע אף שלא ראו זא"ז אעפ"כ יאמרו כולם באופן א' שזה המאכל מזיק לזה כיון שהדבר מזיק ע"פ חכמת הטבע והניתוח באדם משא"כ בעונש המלך על העם לא יוכלו לכוין אם לא שמעו אופן העונש וחוק המלך ע"ז והדבר הזה אי אפשר לידע אם לא ששמע מאת המלך רצונו ופקודתו וע"פ חכמה לא יוכל להבין זה כי מי יוכל להבין ע"פ חכמה מה שתלוי ברצון המלך כפי מה שרוצה לגזור ולצוות על עמו ונפשו אותה ויעש ועל זה צריך לשמוע מאת המלך רצונו ופקודתו. ועוד יש חילוק בין עונש המלך המעניש את העם אשר יש בידו למחול על עונשו משא"כ באזהרת הרופא אל החולה לא יוכל למחול כי מה מועיל המחילה כיון שהמאכל מזיק להחולה ע"פ חכמת הטבע ומה מועיל המחילה

ובזה יובן הילקוט שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו אמרה חטאים תרדף רעה פי' שהרע נמשכת בעקבי החטאים וכל מי שחוטא מוכרח ליפול ברעה מפני שהחטא מזיק לו כדרך שמזיק המאכל הרע אל החולה שזהו ע"פ חכמה כמו שביארתי שמה שהמאכל המקולקל המזיק להחולה הוא נמי ע"פ חכמת הטבע ובזה שייך לומר שזהו עונש מה שהחכמה אמרה אבל עונש שהקב"ה מעניש בבחינת מלך שמעניש לפעמים על חטא קל בעונש חמור מפני שעוברים על רצונו שהוא מלך מלכי המלכים על אחת כמה וכמה אבל דבר זה לא יושג ע"פ חכמה כי אם מי ששמע העונש מהקב"ה ובזה שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו דהיינו נביאי השם שלוחי השי"ת לומר מה דבר ה' ומה גזירה גזר שזה תלוי בדבורו של המקום ב"ה. וע"ז השיבה הנבואה הנפש החוטאת היא תמות פי' בבחינת נבואה שנתגלה ליחזקאל וזהו בבחינת העונשין ובבחינת הרפואות אל העונשים היינו לענין שמזיק להאדם דהיינו להנפש ע"ז שאלו לתורה חוטא מהו עונשו שזהו הרפואה אל הנפש כמו דכתיב ונפש כי תחטא שהקרבנות הם כמו סממין שמרפאין להחולה. שאלו להקב"ה חוטא מהו עונשו פי' אם גוזר גזירה ח"ו על האדם על שהמרה נגד כבוד המלך מלכו של עולם וכמו שאומר הכתוב בן יכבד אב ועבד אדוניו ע"ז אמר הקב"ה שיעשה תשובה לפניו וימחול לו

וכיון שביארנו שהקב"ה מעניש לפעמים בבחינת מלך וכבר