עמק יהושע חלק ב קעו

הריבות והקנטורים ואמר אליהם איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם והוכיחם ע"ז והוא כמו קינוי. וכמו דאמרינן בסוטה (דף ג') אין קינוי אלא לשון התראה וכן הוא אומר ויקנא ה' לארצו. והתרה בהם משה ואמר איכה אשא לבדי והעמיד עדים ואמר האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי. ואח"כ ראה אותם ישעיה בפחזותם ואמר איכה היתה לזונה קריה נאמנה וכבר ביארתי דבסתירה לא מהני עדות מיוחדת וע"כ השוה ישעיה את העדות ונתן שמיעה לשמים והאזנה לארץ. ומשה רבנו אמר האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי כדי שיהא לשון שמיעה לשמים והאזנה לארץ וכמו דאיתא במדרש

ובזה יתיישב המדרש מה אעידך מה אדמה לך הבת ירושלים ר' ור' נתן. ר' אומר נביא א' בבוקר ונביא א' בין הערבים הדא הוא דכתיב ויעד בהם ובישראל ביד כל נביאי כל חוזה שזה היה תחילה בשעת התראה שהתרה בהם שלא יחטאו והיה די בנביא א' בבוקר ונביא א' בין הערבים דבשעת התראה דומה לקינוי. וכמו דאמרינן אין קינוי אלא התראה ור' נתן אומר שני נביאים בבוקר כמו דכתיב ואשלח אליכם את כל עבדי הנביאים יום השכם ושלוח השכם ושלוח בבוקר השכם ושלוח בערב (ירמיה כ"א) שזה היה בימי ירמיה וכמו דאיתא במדרש פתיחתא איכה רבתי מה אדם הראשון הכנסתיו כו' ודנתי אותם בגרושין ובשלוחין כו'. וע"כ כיון שהיה בגמר הדין שזה היה הגרושין וע"כ הוצרך לשני נביאים בבוקר ולשני נביאים בערב דבגמר הדבר בעינן שיהיו העדים ביחד. ואפי' לפי מה שביארתי שם עוד ליישב הירושלמי באופן אחר שיש חילוק בין עדות מיוחדת ששניהם מעידין על עצם א' אלא שלא ראו כא' ובין שהעדים מעידים על ב' דברים נפרדים שזה מעיד על סתירה אחרת וזה מעיד על סתירה אחרת ועדות מיוחדת כזה אינו כשר אלא בד"מ וע"כ בקינוי ששניהם מעידין על דבר א' וע"כ מצטרפין. משא"כ בסתירה שזה מעיד שנסתרה בשחרית וזה מעיד שנסתרה בין הערבים. ע"כ הוי כמו שמעידין על ב' דברים וע"כ תלי בפלוגתא אם מצטרפין. ועי' שם באותה תשובה שהארכתי בזה אתי נמי שפיר דהא דאמר רבי שהיה נביא א' בבוקר ונביא א' בערב שזה הים בשטת התראה שהתרו בהן ע"י העדים וע"כ היתה ההתראה של שני הנביאים על דבר א' דהיינו שלא יחטאו וע"כ מהני עדות מיוחדת של נביא א' בבוקר ושל נביא א' בין הערבים אבל מה שאומר בירמי' ואשלח עליכם את כל עבדי הנביאים דהיינו שני נביאים בבוקר ושני נביאים בערב הוא העדות לאחר החטא וכמו דאיתא במדרש (ס' ויקרא פ' י"ח) ובא אשר לו הבית זה הקב"ה שנאמר יען ביתי אשר הוא חרב והגיד לכהן זה ירמי' שנאמר מן הכהנים אשר בענתות בנגע נראה לי בבית כו' וע"כ הביא הקב"ה הנביאים להוכיח את ישראל ולהגיד להם את תועבותיהם וא"כ כיון שמעידין על לשעבר פ"כ בעינן שני נביאים בבוקר ושני נביאים בערב דהעדות על מעשים שעברו בעינן שני עדים על כל דבר וכמו שביארתי

ומעתה נבאר מה שהקדמתי תחלה הא דפ"ק דחגיגה (דף ה') ר' יוחנן בן זכאי כי הוי מטא להאי קרא בכי והענין הוא כמו שביארתי במ"א באורך דבאיזה אופן הם האזהרות והעונשין אם האזהרות והעונשים הוא שהחטא בעצמו מזיק לאדם. וכמו שמזיק מאכל המקולקל לאדם וכמו שהרופא מזהיר לחולה מזה תאכל ומזה לא תאכל או שהוא כמו גזירת המלך על העם שמעניש כל מי שעובר טל דבריו. והנה אם הרופא מזהיר לחולה מזה תאכל ומזה לא תאכל וכן מזהירו על כמה מאכלים היתכן שיאמר לו שהב' מיני מאכלים רעים מזיקים לו בשוה הא זה אי אפשר שכל מאכל רע מזיק לו לפי איכותו ומהותו מאכל רע זה מזיק לו באופן זה ומאכל רט אחר מזיק לו באופן אחר. אבל גזירת מלך טל עבדיו יכול לגזור על כמה ענינים באופן שאם יעברו על רצונו וענישם בעונש א' בחרב ושאין נ"מ בין מעשה זה למעשה אחר כיון דעיקר העונש הוא במה שעוברים על רצונו בדבר זה או בדבר אחר

ועוד יש חילוק בין גזירת המלך על עבדיו ובין צווי הרופא אל החולה שהמלך הגוזר על עבדיו או על עמו ואח"כ נכנסו חיל צבא של מלך אחר ואנסו את העם בחרב ובקשת לעשות רצונם אם יבורר דבר זה למלך בעדים נאמנים שלא מרצונם ודעתם עברו על צווי המלך כי אם מחמת אונס ואימת מות מחיל צבא שאנסו את העם אז מחסד המלך שלא לעשות להם דבר כיון שלא מרצונם ודעתם עברו על הצווי משא"כ באזהרת הרופא אל החולה שלא יאכל ממאכל המקולקל האם יש סברא לומר שכיון שלא מרצונו עבר על מצות הרופא כי אם שאנסוהו לעבור על מצותו שלא יזיק לו המאכל בודאי אין סברא לומר דאונס לא יזיק לו כיון דע"פ טבע מזיק לו א"כ מה לי אם עבר באונס או ברצון. והנה מבואר בסנהדרין (דף ע"ד) שפד מ"ת אינם מצווין על קדושת השם אפי' בג' עבירות ועוד נתברר שם דעד מ"ת כל המיתה לא היה אלא בסייף ואזהרתן שלהם זו היא מיתתן ומשנתנה התורה נתנה להם חילוקים עשה ול"ת וכריתות ומיתות ב"ד. וא"כ מוכח מזה שעד מ"ת היתה האזהרה בבחינת אזהרת מלך על העם שיכול לענוש על כמה דברים בעונש א' ועוד שלא היו מצווים למסור נפשם על קדושת השם ומזה נמי ראיה שהיה באופן אזהרת המלך על העם שאם היה באופן אזהרת הרופא אל החולה שהמאכל המקולקל מזיק לו א"כ מה נ"מ דהא אפי' באונס נמי מזיק לו [שעד מ"ת היה דינם כמו ב"נ] ומשנתנה התורה הי' האזהרה בבחינת הרופא אל החולה וכמו דאיתא במדרש פ' שמיני א"ר תנחום בר חנילאי משל לרופא שנכנס לבקר ב' חולים אי לחיים וא' למיתה אמר לזה שלחיים זה תאכל וזה לא תאכל ושאינו לחיים אמר כל דבעי הב לי' וכך קודם מ"ת נאמר כירק עשב נתתי לכם את כל וכו' אבל כשנתנה התורה נאמר את זה תאכל וזה לא תאכל. והענין הוא כמו דאמרינן בשבת (דף קמ"ו) בשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא ולא היו בבחינה שהעבירה תזיק להם בגופם רק כל הז' מצות הי' באופן גזירת המלך והעונשים היו באופן שהמלך מעניש את העם אבל מכי עמדו על הר סיני ופסקה הזוהמא ונזדכך הגוף ע"כ כל העבירות הן מזיקות להגוף וכל העונשים הוא בדרך שהמאכל המקולקל ממית כמו דאיתא במדרש ראה אנכי נותן לפניכם היום את הברכה כו' א"ר אלעזר משאמר הקב"ה הדבר הזה בסיני באותה שעה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב אלא מאליה באה הרעה על עושה הרעה והטובה באה על עושה הטוב. ולכך יש חילוקים בעונשין של עבירות דעל עשה אינו מחויב מלקות ועל עבירת לאו שיש בו מעשה מחויב מלקות וכן עונש כרת ומיתת ב"ד

[ובזה יתבאר הא דאמרינן בסוטה (דף ל"ו) ויבא הביתה לעשות מלאכתו חד אמר לעשות מלאכתו ממש וחד אמר לעשות צרכיו נכנס באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון אמר לו יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני האפוד ואתה ביניהם רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות דכתיב ורועה זונות יאבד הון ע"כ. והנה לכאורה קשה מאד לאמר על יוסף הצדיק שרצה לעבור עבירה ועוד דהא מתחלה נצטוו ג"כ על שבע מצות ב"נ. אך הענין הוא כמו דאמרינן ביומא (דף ל"ה) שהיתה אשת פוטיפר משתדלת בדברים בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשה לו ערבית אמרה לו השמע לי אמר לה לאו אמרה לו הריני חובשך כבית האסורים אמר לה ה' מתיר אסורים הריני כופפת קומתך ה' זוקף כפופים הריני מסמא את עיניך ה' פוקח עורים וע"כ כיון שרצתה לכפותו ביסורין ומלקות שאין לו קצבה דחמור ממיתה כמו דאמרינן בפ"ג דכתובות (דף ל"ג) אלמלי נגדוהו