עמק יהושע חלק ב קעה

דכשם שלא ענש על הנסתרות כך לא ענש על עונשין שבגלוי עד שעברו ישראל את הירדן. אבל קודם שעברו ישראל את הירדן לא קבלו עליהם ערבות כלל וע"כ אמר לא תלה ראשי העם אלא אמר הקב"ה למשה הושיב להם ראשי סנהדראות. ובזה יתבאר מה שאמר יהושע (ז') אתה ה' למה העברת העביר את העם הזה את הירדן פי' דכיון שעברו ישראל את הירדן קבלו עליהם ערבות ואיש א' יחטא ועל כל העדה יקצוף. ובזה ביארתי הא דאמרינן בסנהדרין (דף מ"ד) בתר דנפק אוקים רב אמורא עלי ודרש כאשר צוה ה' את משה עבדו א"כ מה ת"ל קום לך אתה גרמת להם ופי' רש"י שלא היה לך לאסור ביזת יריחו. ולכאורה קשה דהא אמרינן בפ"ו דסנהדרין (דף מ"ג) כזאת וכזאת עשיתי מלמד שמעל עכן בשלשה חרמים שנים בימי משה וא' בימי יהושע וא"כ משה רבנו נמי אסר עליהם הביזה וא"כ מאי אמר אתה גרמת להם שלא הי' לך לאסור. ולפי מה שביארתי א"ש שקודם שעברו ישראל את הירדן לא היה עליהם ערבות עדיין לדעת ר' יהודה בנסתרות ולדעת ר' נחמיה אפי' בנגלות וע"כ יפה עשה משה רבנו שאסר עליהם הביזה. אבל בימי יהושע שקבלו עליהם ערבות ע"ז אמר לו הקב"ה אתה גרמת להם. והכי איתא בירושלמי (ספ"ז דסוטה) א"ר שמעון בן לקיש בירדן קבלו עליהם את הנסתרות אמר להם אם אין אתם מקבלים עליכם את הנסתרות המים באין ושוטחין אתכם תדע לך שהוא כן שהרי עכן חטא ורובה של סנהדרין נפלה עכ"ל הירושלמי. וכמו דאמרינן ברפ"ו דשבועות (דף ל"ט) כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן ממנו וממשפחתו כו' ומסיק דשאר עבירות הוא בדיני' ורשעים דמשפחה בדין החמור כו' גבי שבועה הוא ורשעים דמשפחה בדיני'

ובזה יתבאר הא דאמרינן בספ"ג דערכין (דף ט"ז) א"ר שמואל בר נחמני אר"י על ז' דברים נגעים באים על לה"ר ועל ש"ד ועל שבועת שוא ועל גלוי עריות ועל גסות הרוח ועל הגזל ועל צרות העין על לה"ר כו' ועל שבועת שוא דכתיב ויאמר נעמן הואל וקח ככרים וכתיב וצרעת נעמן תדבק בך כו'. וכתב המהרש"א בח"א דמשום גזל לא הוה דא"כ לא' הוי הצרעת בגופו ובגוף בניו כו' עכ"ל. אבל לפי מה שביארתי א"ש בפשיטית דכיון דאמרינן ברפ"ו דשבועות דמשום שאר עבירות הוא בדיני' ורשעים דמשפחה בדין החמור. וא"כ המשפחה אינם נענשים בעונש החטא בשוה אלא בדין החמור אבל לא בדיני'. והשתא אם היה בעונש משום גזל א"כ האיך אמר אלישע וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך לעולם ומ"ט נענשים בניו דהיינו רשעים דמשפחה בדיני'. אלא ודאי דהעונש הוה משום שבועת שוא ובשבועת שוא אמרינן דרשעים דמשפחה בדיני' וע"כ אמר לו אלישע וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך לעולם. וכמו דאמרינן בסנהדרין (דף ק"ז) וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער וא"ר יוחנן גיחזי ושלשת בניו דעונש השבועה חמור מאד]

ומעתה נחזור לראש להבין המדרש מה אעידך מה אדמה לך הבת ירושלים כמה נביאים העדתי בכם רבי ור' נתן ר' אומר נביא א' בבוקר ונביא א' בין הערבים הה"ד ויעד ה' בישראל וביד כל נביאי כל חוזה ר' נתן אומר שני נביאים בשחרית ושני נביאים בין הערבי' הדא הוא דכתיב ואשלח אליכם את כל עבדי הנביאי' יום השכם ושלוח השכם בבוקר ושלוח בערב. ויובן ע"פ מה שביארתי בתשובה (ס' י"ג) הירושלמי שהביא הב"י (בחו"מ סי' ל') וזה לשונו נסתרה א' בשחרית וא' בין הערבים ייבא כהדה נתייחדה עמו בפני שנים צריכה גט שני ממנו א' בשחרית וא' בין הערבים זה היה מעשה ושאל ר"א לחכמים ואמרו אין זה יחוד קינא לה בע"א שחרית וא' בין הערבים מאחר שהוא איש והיא אשה אין קינוי' קינוי או ייבא כהדא אין מקבלים מן העד אלא א"כ ראו שניהם כא' ריב"ק אמר אפי' בזה אחר זה וע"ש בתשובתי שהארכתי בזה והבאתי מה שכתב הש"א בתשובה שמהפך הגירסא בירושלמי דבקינוי אין מועיל בעדות מיוחדת אבל בסתיר' שהוא רק כדי לברר אמית' הדבר אם נסתר' וע"כ אפי' בעדות מיוחדת נמי כיון שהמעשה אמת נסתרה וע"כ אסור' לבעלה ואני ביארתי שם שהגירסא אמיתית היא כמו דאיתא בירושלמי שלפנינו דהעיקר הוא דלאוסרה על בעלה דמי לד"נ וכמו שכתב הר"ן בגטין פ' מי שאחזו על הרי"ף שהביא התוספתא א' אומר שחרית וא' אומר בין הערבים אין מצטרפין דאע"ג דלגבי ממון קיי"ל בפ' ז"ב (דף ל') דהלואה אחר הלואה מצטרפין לגבי אישות דשייכי בד"נ בבת אחת בעי להו והקשיתי שם בהא דאמר נן בפ"ד דגטין לדף ל"ב) דלגבי עידי כתיבה מצטרפין אפי' בזה אחר זה וביארתי שם דכל שהוא בגמר האיסור היא דומה לד"נ אבל מה שאינו נגמר עדיין כגון בעדי כתיבה של גט כיון דיכול לחזור עדיין לא הוי ד"נ וע"כ פסק הרמ"א (באה"ע סי קל"ג) דבעדי מסירה בעינן שיהיו שניהם ביחד וע"כ בקינוי דלא הוי עדיין ד"נ דאולי לא תסתיר את עצמה וכמו דאמרינן בפ"ד דשבועות (דף נ"ב) הכל מודים בעידי קינוי סוטה שפטור בעדי קינוי דהוא גורם דגורם וע"כ דמי לד"נ וע"ז אמר ייבא כהדא אין מקבלין מן העד אלא א"כ ראו שניהם כא ריב"ק אומר אפי' בזה אחר זה אבל בעדי סתירה אמר דאין מצטרפין מכיון דהיא נאסרת על בעלה מיד ע"כ דמי לד"נ [ואע"ג דאמרינן בפ"ד דשבועות (דף ל"ב) דמחלוקת בעדי סוטה בעדי סתירה דהוי גורם לממון ופי' רש"י שמא מיראת המים תודה ותפטר וכתב המהרש"א דהוא הדין דהוי מצי למימר שמא תמות ע"י בדיקת המים וידי ח כתובתה אלא משום דאיכא למימר דהזכות תולה לה אלמא דלא מחשב רק גורם היינו דוקא לענין ממין אבל לענין שתהא אסורה לבעלה היא נאסרה מיד לבעלה עד שתשתה מים המרים

וכמו שביארתי במ"א על מה שכתב הט"ז בהקדמתו ליו"ד שהקשה על הא שכתבו התוס' בפ"ג דקדושין (דף ס"ב) שהקשו על הא דכתב אם לא שכב ברישא ואנן בעינן הן קודם ללאו והכא הוי לאו קודם להן דהא חם נא שכב כתיב ברישא. ותירצו דהא דאם לא שכב חשיב הן במה שאנו רוצים שתעשה חשיב הן דומי' דאם יעברו שאנו רוצים שיעברו. והקשה הט"ז דא"כ איך אמרינן בגטין (דף ע"ה) אתקין שמואל בגיטא דשכ"מ אם לא מתי לא יהא גט אם מתי יהא גט אם לא מתי לא יהא גט משום דלא מקדים אינש פורעניות לנפשי'. ולפי דברי התוס' תקשה דלא נימא רק אם לא מתי לא יהא גט אם מתי יהא גט ונימא דהוי הן קודם ללאו דהא הוא רוצה שלא ימות וע"כ כתב דהיה אומר חנקי תחילה והנה קשה עלי' מהא דאמרי' בסנהדרין (דף ל"ב) ר' אומר אם לא שכב איש אותך ואם לא שטית מכאן שפותחין בד"נ תחילה בזכות. ומה שהקשה הט"ז נ"ל דאינו דומה דהתם בסוטה עיקר חפצו הוא במה שמשקה אותה כדי לטהרה וע"כ הוי הן קודם ללאו דזהו רצונו. ועוד דהוי חידוש המעשה דהא עד שתשתה אסורה לבעלה ובמה שתשתה תהיה מותרת לבעלה וע"כ נחשב זה להן. אבל גבי גטין אע"פ שהוא רוצה שלא ימות אעפ"כ חידוש המעשה הוא הגרושין אע"ג שהוא רוצה שלא ימות אעפ"כ מפני פחד מיתתו הוא מגרש ואם יאמר אם לא מתי לא יהא גרושין לא מיחשב להן קודם ללאו דהא אם לא יהא גרושין אין זה חידוש המעשה ולא היה לו לגרש. ועיקר המעשה הוא הגרושין משום שמא ימות וע"כ בעינן הן קודם ללאו והגרושין מיחשב להן. משא"כ בסוטה שעד שתשתה אסורה לבעלה וכמו דאמרינן בריש סוטה (דף ב') לא לימא אינש לאתתי' בזמן הזה לא תסתרי עם פלוני כו' וליכא האידנא מי סוטה למבדקי' וקאמר לי' איסורא דלעולם ע"כ ההיתר שמותרת לבעלה נחשב להן]

ובזה יתבאר המדרש שלשה נתנבאו בלשון איכה משה ישעיה וירמיה. משה אמר איכה אשא לבדו טרחכם ומשאכם וריבכם. ישעיה אמר איכה היתה לזונה. ירמיה אמר איכה ישבה בדד. משל למטרונה שהיו לה שלשה שושבינין א' ראה אותה בשלותה וא' ראה אותה בפחזותה וא' ראה אותה בנוולה. כך משה ראה את ישראל בכבודם ובשלותם ואמר איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם. ישעיה ראה אותה בפחזותה ואמר איכה היתה לזונה. ירמיה ראה אותה בנוולה ואמר איכה ישבה בדד. והענין הוא שמשה ראה אותם בשלותם אך ראה את