עמק יהושע חלק ב קעב

נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה על עון לה"ר דאמרי' דהכל בלה"ר ואין יוה"כ מכפר עד שירצה. וראיתי להאחרונים שנסתפקו אם דברים שבין אדם לחבירו שאין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו אם צריך לכפרת יוה"כ ג"כ או שסגי אם ירצה לחבירו בלחוד. ולי נראה דאין זה ספק דודאי בעי לכפרת יוה"כ נמי. וכמו דאמרינן בפ"ד דיומא (דף מ"ד) וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל איזהו כפרה ששוה לו ולביתו ולאחיו ולכל כלל ישראל הוי אומר זה הקטורת ופירש"י דאלו מתן דמים אין שוין בכולן שהפר מכפר עליו ועל הכהנים והשעיר על ישראל ואמרינן התם מנין לקטורת שמכפרת ומשני דהתני ר' חנני' למדנו קטורת שמכפרת שנאמר ויתן את הקטרת ויכפר על העם. ותנא דבי ר' ישמעאל על מה קטורת מכפרת על לה"ר יבוא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי אלמא דעין לה"ר בעי לכפרת יוה"כ. אבל עכ"פ אין יוה"כ מכפר בלחוד עד שירצה את חבירו וכיון שביארנו דבעו כפרת יוה"כ בעי תשובה. והתשובה ע"ז קשה למאד שהעולם הורגלו בזה למאד ואינו נחשב לעון בעיניהם וכמו דאמרינן בפ' בתרא דיומא (דף פז) האומר אחטא ואשוב אין יוה"כ מכפר ופריך בגמ' למה ליה למימר אחטא ואשוב אחטא ואשוב תרי זימני כדרב הונא דאמר כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה לו סלקא דעתך אלא אימא נעשית לו כהיתר. והרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ד ה"א) ארבעה ועשרים דברים מעכבין את התשובה כו' האומר אחטא ואשוב ובכלל זה האומר אחטא ויוה"כ מכפר [והנה הלח"מ הקשה על הרמב"ם דבגמ' אמרינן דוקא תרי זימני האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה. ונדחק שם הלח"מ בתירוצו. וע"כ נראה לי למימר דהא דקאמר הגמרא מ"ש חרי זימני כדרב הונא דאמר כיון שעבר אדם עבירה ושנה בו הותרה לו אין הפי' דווקא בתרי זימני אינה מכפרת אבל בחד זימנא מכפר דמ"ש תרי זימני ומ"ש חד זימנא. אלא המנין הוא כמו דאמרינן בפ"ד דכתובות (דף מ"ג) המארס את בתו וגירשה אירסה ונתארמלה כתובתה שלו ואמרינן התם טעמא דהשיאה וגירשה השיאה ונתארמלה אבל נתארמלה תרי זימני לא חזי לאינסובי ואגב אורחיה קמ"ל תנא כרבי דאמר בתרי זימני הוי חזקה. והרא"ש הביא בשם רבינו משה דאין לה כתובה מן השני משום דכיון דלא חזי לאינסובי לא קרינן בה כשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי. וכתב הרא"ש דליתא להך פירושא דודאי מן השני יש לה כתובה אע"ג דאגלאי מילתא למפרע דקטלנית היא דכה"ג אמר בפ' הבא על יבמתו כו' אלא דלא ניחא לאשתעויי בקלקולא דאשה שאסורה להנשא ע"כ. אלמא אע"ג דאשמועינן דינא אחרינא אעפ"כ תנא השיאה וגירשה השיאה ונתארמלה לאשמועינן עוד ענין אחר. וה"נ דכוותיה דאע"ג דאמר חד זימנא אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה אלא דהתנא קא משמע לן עוד ענין א' ותנא האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב תרי זמני. דלמה הוא אומר אחטא ואשוב כיון שרוצה לחטוא אך מפני שקשה עליו לעשות העבירה אלא שיצרו מסיתו וזה וזה שופטן. ע"כ מתנחם בנפשו שהוא יחטא וישוב וע"כ אין מספיקין בידו לעשות תשובה וקא משמע לן תנא דמתניתין דעד כמה קשה עליו לעבור עבירה היינו שני פעמים הראשונים. וע"כ הוא אומר אחטא ואשוב תרי זמני אבל מכיון שעבר ב' פעמים שוב אין לבו נוקפו ונדמה לו כהיתר לגמרי ונוח לו לעבור העבירה. ולא עוד אלא שדומה עליו כמישור ושאין בה חטא וע"ז אומר הגמרא מ"ש תרי זימני ע"ז אומר כדרב הונא דאמר כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו ושוב לא יאמר שישוב. אבל לענין עיקר הדבר דאין מספיקין לעשות תשובה אין נפקותא בין האומר פעם אחד אחטא ואשוב או תרי זימני. וע"כ שפיר כתב הרמב"ם אפילו האומר אחטא ואשוב חד זימנא אין מספיקין בידו לעשות תשובה]. וא"כ בעון לה"ר שהעולם הורגלו בזה ומאד קשה לפרוש ממנו ע"כ צריך לזה תשובה גמורה ודוקא בתנאי אם יפייס את חבירו אבל בלא"ה אין יו"כ מכפר עד שירצה את חבירו. והנה העולם טועים בזה שאומרים על חטא על דברים שבין אדם לחבירו אע"פ שלא פייס את חבירו ודבר זה אינו מועיל כל זמן שלא פייס את חבירו, ואפי' לפי מה שביארתי שאפי' עבירות שבין אדם לחבירו צריך תשובה ויוה"כ אלמא שמלבד החטא שחטא לחבירו אע"פ שפייס את חבירו אעפ"כ צריך לשוב על חטא שחטא לפני המקום ברכילות ולה"ר והוצאת שם רע על חבירו ושזלזל בכבוד חבירו ובשנאת חנם. וא"כ כיון שיש חטא לפני המקום ע"כ סומכים ע"ז שאומרים על חסא שחטא לפני המקום בזה אך אעפ"כ אינו מועיל שהחטא שחטא בזה לפני המקום אגוד עם החטא שחטא לחבירו וכל זמן שלא פייס את חבירו אינו מועיל כלל התשובה כי אם לאחר שפייס את חבירו מועיל החשובה וכמו שאבאר בס"ד. והטעם דחטא שבין אדם לחבירו אינו מועיל יוה"כ עד שירצה את חבירו. הוא כמו דאיתא במדרש שאמר דוד מלפניך משפטי יצא אמר הקב"ה לדוד וכי על חנם בראתי סנהדרין לך ודן לפניהם אמר לו הא אינם מקבלים שוחד אבל אתה מקבל שוחד תשובה ומע"ט. הוי מלפניך משפטי יצא. ולכאורה איך הקב"ה מקבל שוחד. אך הענין הוא דהטעם דאין הדיין מקבל שוחד מפני שמטה לזכות. אבל אם היו נותנים שוחד להבע"ד שדן עמו עד שפייסו ולא ילך עמו לדין אזי מה טוב ולא יצטרך לילך עמו לדין. והנה הקב"ה הוא הדיין והוא הבע"ד בעצמו שחטאו לפניו ואם נותנים לו שוחד תשובה ומע"ט לפייסו שימחול לו הקב"ה מי מעכב והוא בא' ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש. וזהו דוקא בדברים שבין אדם למקום. אבל בדברים שבין אדם לחבירו אין הקב"ה מקבל תשובה ומע"ט כיון שחטא לחבירו עד שיפייס את חבירו. וכיון שמפייס את חבירו ואין לחבירו עליו שום הקפדה ולא נשאר אלא החטא שחטא לפני המקום. ע"ז הקב"ה מקבל תשובה ותשובה עם יוה"כ מכפר

ובזה יובן הגמ' דפ"ק דר"ה (דף יז) שאלה בלורי' הגיורת את ר"ג כתוב בתורתכם אשר לא ישא פנים וכתיב ישא ה' פניו אליך נטפל לה ר' יוסי הכהן אמשול לך משל למה הדבר דומה לאדם שנושה בחבירו מנה וקבע לו זמן בפני המלך ונשבע לו בחיי המלך הגיע זמן ולא פרעו בא לפייס את המלך ואמר לו עלבוני מחול לך לך ופייס את חבירך. הכא נמי כאן בעבירות שבין אדם למקום כאן בעבירות שבין אדם לחבירו. פי' אעפ"י שהקב"ה מוחל על החטא על עלבון של חבירו אינו מוחל וזה שאומר עד שבא ר' עקיבא ולמד כאן קודם גז"ד כאן לאחר גז"ד והענין הוא דהא דאומר אמשול לך משל למה הדבר דומה כו' פי' שלא רצה לתרץ דבב' עבירות חלוקים מיירי הכתובים דהא שאומר ישא ה' פניו אליך מיירי בעבירות שבין אדם למקום והא דכתיב אשר לא ישא פנים מיירי בעבירות שבין אדם לחבירו אלא דמיירי אפי' בעבירות שבין אדם לחבירו. וכמו שביארנו שיש בזה חטא לפני המקום ג"כ ע"ז אומר אמשול לך משל למה הדבר דומה לא' שנושה בחבירו מנה וקבע לו זמן בפני המלך ונשבע לו בחיי המלך והגיע זמן ולא פרעו כו' לך ופייס את חבירך. הרי דאע"ג שיש בה כבוד המלך ודררא דממונא של חבירו אעפ"כ מוחל המלך על כבודו תחילה ובממונא צריך לפייס את חבירו וע"כ ה"נ בדברים שבין אדם לחבירו. כיון שיש בה איסור דהיינו החטא שחוטא לפני הקב"ה על שעבר על לה"ר ורכילות וכה"ג. אעפ"כ יכול להתודות על חטא שחטא לפני הקב"ה ולבקש את הקב"ה שימחול לו על שעבר על הצווי. וע"ז נאמר ישא ה' פניו אליך ואח"כ יפייס את חבירו עד שבא ר"ע ולימד משום שאין המשל דומה לנמשל. דהתם הם ב' דברים שתחלה נתחייב לחבירו חובת ממון והוסיף לזה שנשבע לו בחיי המלך. ע"כ הם ב' דברים נפרדים. אבל הכא הרי כל האיסור משום הממון או האונאה של חבירו וא"כ דבר א' הוא וכל זמן שלא בקש מחבירו שימחול לו אינו נמחל לו האיסור ג"כ והוא