עמק יהושע חלק ב קעא

אמר הקב"ה אותה שעה אני מסגירה אני חולטה אני פוטרה כדי שיהיה לה כפרה

וע"כ כתיב (בהעלותך י"א) ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים והעם לא נסע עד האסף מרים ויובן עפ"י מאי דאמרינן בפ"ג דתענית (דף כ"א) וכן מצינו באוהל מועד שבמדבר שכל זמן שהוא נטוי אמרה תורה וישלחו מן המחנה כל צרוע הוגללו הפרוכת הותרו זבין ומצורעין ליכנס לשם. וכן אמרינן במנחות (דף צ"ה) הוגללו הפרוכת הותרו זבין ומצורעין ליכנס לשם. ואמרינן התם דאתי כר' אליעזר דאמר יכול דחקו זבים ומצורעים כו' בשעה שטמאי מתים משתלחים זבים ומצורעים משתלחים. ובשעה שאין טמאי מתים משתלחין אין זבים ומצורעים משתלחים ע"כ. וה"נ כיון דאין טמאי מתים משתלחין דהא הוגללו הפרוכת והם אינם משתלחים רק מחוץ למחנה אחת א"כ הותרו נמי זבים ומצורעים ליכנס לשם וא"כ אם היו נוסעים ממקום למקום לא היה לה כפרה דעיקר הכפרה הוא משום שילוח מחנות וע"כ לא נסעו העם עד האסף מרים וכמו דכתוב ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים והעם לא נסע עד האסף מרים. וכדי שיהיה לה כפרה על עון לה"ר

ובזה יובן המשך הכתוב בפ' כי תצא השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים כאשר צוותי' תשמרו לעשות זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים דלפי מה שביארתי ניחא שפיר דכיון דטומאת נגעים תלוי דוקא בכהן אם אומר טמא אבל אם אינו אומר טמא הוא טהור וא"כ לפ"ז מי שיהיה לו נגע לא יבא אל הכהן להראות כדי שלא יאמר שהוא טמא ולא יהיה טעון שלוח (ועיין בפי' הרמב"ן) או שיקצץ בהרתו ע"ז אומר הכתוב השמר בנגע צרעת לשמור מאד וכמו דאמרינן גבי הקוצץ בהרתו דהשמר פן ואל איני אלא ל"ת בשבת (דף קל"ב) ולעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים כאשר צויתים תשמרו לעשות פי' שתלכו דוקא אל הכהן כדי שיטמא ויהיה שילוח מחנות ותתכפרו על עין לה"ר כמו דאמרינן זאת תורת המצורע זאת תורת המוציא שם רע, וע"ז אומר זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים שמרים בודאי לא היה מי שיראה את הנגע וכמו שהבאתי ההיא דזבחים (דף ק"ב) דמשה היה זר ואהרן קרוב היה ואין קרוב רואה את הנגעים והוא הדין דגבי משה נמי היה יכול לומר טעם דקרוב אלא חדא מתרי טעמי נקט וא"כ בודאי לא היה מי שיראה וא"כ מה היה ההכרח לראות את הנגע. והעם לא נסע עד האסף מרים. ואעפ"כ אמר הקב"ה אני כהן ואני מסגירה ואני חולטה ואני פוטרה בכדי שיהיה לה כפרה ע"כ השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים כאשר צויתים תשמרו לעשות שאם באים נגעים על האדם מסתמא חטא בעון לה"ר ע"כ מוכרח הוא לילך אל הכהן ושיטמאנו הכהן כדי שיהי' בוש מחטאיו ומוכלם מפשעיו ויהיה צריך שילוח מחנות ועל ידי זה יתכפר לו על עון לה"ר. וא"כ כיון שביארנו שאפי' צדיקים לא ויתר להם הקב"ה על עון לה"ר. והנה אמרינן בפ"י דב"ב (דף קס"ד) ג' דברים אין אדם ניצול מהם בכל יום הרהור עבירה ועיון תפלה ולה"ר. ואמרינן לה"ר ס"ד אלא אבק לה"ר. ועוד אמרינן התם רוב בגזל ומיעוט בעריות והכל בלה"ר ס"ד אלא אבק לה"ר וע"כ אחי ורעי הנה קרב ובא היום הגדול והנורא כמו דאמרינן במדרש וה' נתן קולו לפני חילו כו' כי גדול יום ה' ונורא מאד ומי יכילנו זה יו"כ. כיון דאמרינן דכולם בלה"ר וע"כ מי יכילנו ובעבירות שבין אדם לחבירו אין יו"כ מכפר עד שירצה את חבירו ובזמן שבהמ"ק היה קיים היו בגדי כהונה שהיו מכפרים על עון לה"ר דלא אהני מעשיו כמו שהבאתי הסוגיא דערכין (דף ט"ו) דמשני לא קשיא הא דאהני מעשיו דאי אהני מעשיו אתי נגעים עליו ואי לא אהני מעשיו מעיל

מכפר

[והנה רש"י ותוס' הקשו שם דאמאי לא הקשה הש"ס אש"ד וג"ע נמי דהתם אמרינן דנגעים באים עליו ור' ענני בר ששון אמר למה נסמכה בגדי כהונה כו' כתונת מכפרת על ש"ד דכתיב ויטבלו את הכתונת בדם מכנסים מכפרים על ג"ע דכתיב ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה. ותירץ רש"י דבש"ד וג"ע הא דבגדי כהונה מכפרים לא עלי' דידיה אלא על האחרים שעל ידו נענשין אבל לה"ר לא אשכחן דמיענשי ביה אחריני. וע"כ מותיב הש"ס דוקא אלה"ר והקשו התוס' דהא אמרינן בשבועות (דף ל"ט) דעל כל העבירות אחרים נענשים עליהם אם יש בידיהם למחות. וא"כ היה יכול לתרץ על לה"ר נמי הא דבגדי כהונה מכפרין היינו על האחרים והא דנגעים באים היינו על החוטא בעצמו ותירצו התוס' דקושית הש"ס קאי אכולהו. והא דמשני הא דאהנו מעשיו קאי נמי אכולהו ואהנו מעשיו היינו כשהרג ממש דאז נגעים באים עליו ואם לא מהני מעשיו כגון שהלבין פני חבירו ברבים דקייל"ן בב"מ (דף נ"ח) דכל המלבין פני חבירו ברבים כאלו שופך דמים וע"ז בגדי כהונה מכפרים וכן ג"ע משכחת לה אהני מעשיו ולא מהני מעשיו. וזו כי הא דאמרינן שבת (דף נ"ה) מתוך ששהו קיניהם מעלה עליהם כאלו שכבוס ע"כ

ולי נראה דאפשר לומר כמו דאמרינן בפ' בתרא דיומא (דף פ"ו) שאל רבי מתיא בן חרש כו' שמעת ארבע חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש אמר שלשה הן ותשובה עם כל א' ואחד עבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו שנאמר שובו בנים שובבים עבר על ל"ת ועשה תשובה תולה ויו"כ מכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם עבר על כריתות ומיתות ב"ד ועשה תשובה תשובה ויו"כ תולין ויסורין ממרקין שנאמר ופקדתי גו' ובנגעים עונם. וע"כ אפשר לומר נמי בבגדי כהונה שמכפרים על כריתות ומיתות ב"ד תשובה ובגדי כהונה תולין ויסורין ממרקין שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. וע"כ לא הקשה הש"ס מהא דג"ע וש"ד דאפשר לומר דבגדי כהונה מכפרים ואפ"ה בעי נגעים דעל כריתות ומיתות ב"ד צריך יסורים ג"כ שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. וע"כ מקשה הש"ס דוקא אלה"ר דהוי וכמו דאמרינן בכתובות (דף מ"ו) אזהרה למוציא שם רע ר' אליעזר אומר מלא תלך רכיל ר' נתן אומר מונשמרת מכל דבר רע וכיון דזהו מחייבי לאוין ואע"ג דאמרינן בערכין (דף מ"ד) סיפר אין לה תקנה שכבר כרתו דוד ברוה"ק שנאמר יכרת ה' כל שפתי חלקות אעפ"כ לא דמי לחייבי כריתות מדאורייתא. וכמו דאמרינן התם שכל המספר לה"ר ראוי כו' ע"ש אח"כ ראיתי להתוס' דזבחים (דף פ"ח) שכתבו לתירוצנו בקצרה ע"ש ואפי' לדעת הרמב"ם דמשמע מדבריו דבזמן שהיה שעיר המשתלח מכפר לגמרי אפילו לחייבי כריתות ומיתות ב"ד בלא יסורין. והא דאמרינן דבעי יסורין היינו דוקא כשיו"כ מכפר בלא שעיר המשתלח. וא"כ אפשר דדמי בגדי כהונה לכפרת שעיר המשתלח דמכפר לגמרי. אפ"ה לא קשה מידי לדעת הרמב"ם דהא איהו כתב דשעיר המשתלח מכפר על חיובי לאוין אפילו בלא תשובה כי אם דמחייבי כריתות ומיתות ב"ד ולית וא"כ לא קשה מידי על כריתות ומיתות ב"ד דהיינו דוקא בתשובה וכמו שכתבו התוס' בסנהדרין (דף ל"ז) דהא דלא אמרינן קודם שחרב בהמ"ק אע"פ דבטלו ד' מיתות ב"ד דין ד מיתות ב"ד לא בטלו כגון בלא התראה דבגדי כהונה מכפרין והא דגבי שמעון בן שטח לא כיפר בגדי כהונה משום דבעינן תשובה. וע"כ בלו תשובה באים נגעים עליו משא"כ בלה"ר כיון דזהו מחייבי לאוין ולדעת הרמב"ם מכפר שעיר המשתלח על חייבי לאוין אפילו בלא תשובה. וע"כ מקשה דוקא מלה"ר דליכא לתרוצי דהא בלא תשובה וע"כ באים נגעים ובתשובה בגדי כהונה מכפרים דהא זהו מחייבי לאוין וא"כ אם נאמר דבגדי כהונה דמי לשעיר המשתלח היה מכפר אפי' בלא תשובה אך כולם תפסו על הרמב"ם בזה. וכמו דמשמע בשבועות (דף י"ג) דאפי' על חייבי לאוין בעי תשובה אפי' בכפרת שעיר המשתלח דבלא"ה הוי זבח כו' תועבה]

ועכ"פ כל זה היה בזמן שהיה בגדי כהונה אבל עתה שבעו"ה אין לנו בגדי כהונה ולא שעיר המשתלח לכפר. ע"כ