עמק יהושע חלק ב קסח

מנין הזכיות אלא לפי גדלם יש זכות שהוא כנגד כמה עונות כו' עכ"ל. וא"כ יש ג' דינים האדם בפרט ואח"כ המדינה בכללה כמו דאמרינן ועל המדינות בו יאמר ואח"כ על כל העולם כולו. וע"ש במ"ל שהקשה דמפני מה לא קאמר בספ"ק דקדושין אשריו שהכריע את עצמו ואת המדינה ואת כל העולם כולו לזכות. וע"ש דלמאי אהני שיקול המדינה. עכ"פ יש דין שהוא נחלק לכללים קטנים כגון המדינות ויש דין שכולל כל העולם. ואפשר לפרש דהמשל שאומר כמעלות בית מרון היינו במקום צר שעובר כל א' בפרט והכא תרגמא כבני אימרנא דהיינו כללים כמו שמעשרין מעשר בהמה שיוצאים בפתח קטן ומונין עשרה והעשירי מקודש ואח"כ חוזרין ומונין עשרה וכל העשרה הם מנין בפני עצמו והעשירי קודש והם כללים קטנים וזהו משל למדינות שהוא קיבוץ של כללים קטנים ורואים אם הרוב זכאי נידון לטובה. ור' יהודה אמר שמואל כחיילות של בית דוד דהיינו שמונין ומצרף כל הפרטים לכלל גדול וזהו הדין של כל העולם כולו בכללות שמתקבצין כל א' וא' עד שדנין כל העולם כולו]

ובזה יתבאר מה ששאלו מלאכי השרת לפני הקב"ה מפני מה אין ישראל אומרים לפניך שירה בר"ה וביוה"כ פי' אף שבכל מועד הוא יום הדין כמו דאמרינן בפסח נדון על התבואה ובעצרת על פירות האילן ובחג נדונים על המים ואעפ"כ אומרים בהם שירה וא"כ מפני מה אין ישראל אומרים שירה בר"ה וביוה"כ וע"ז היתה התשובה אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו וישראל אומרים שירה. פי' דבשלמא בשאר המועדות אע"פ שהאדם יודע בעצמו נגעי לבבו עד שאין לו כח לעמוד בהיכל המלך לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה אעפ"כ הוא בטוח שיהא העולם נדון לזכות מפני צדקתו של חבירו או מפני צדקת הצדיקים שבדור. וע"כ יכול לומר שירה משום דהעולם נידון בכללות. משא"כ בר"ה דהעולם עוברין לפניו כבני מרון וכל א' נידון בפרטיות וא"כ אין פעולה שיסמוך על צדקתו של אחר דצדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת הרשע עליו תהיה כמו דאמרינן בפ"ק דר"ה ג' ספרים נפתחים בר"ה א' של רשעים גמורים וא' של צ"ג וא' של בינונים וא"כ אין לו תועלת בצדקתו של חבירו בדין הפרטי דאף אם חבירו וכתב בספרן של צ"ג אעפ"כ יוכל הוא להכתב בספרן של רשעים גמורים וא"כ איך יוכל לומר שירה. ע"ז אמר הקב"ה אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו פי' שכל יחיד ויחיד נדון בפני עצמו זה יכתב בספרן של צדיקים לחיים והאחר יוכל להכתב בספרן של רשעים גמורים וע"כ אין זה בכלל שאר המועדות שהם ג"כ ימי דין ואעפ"כ אומרים בהם שירה משום דשם נדון העולם בכללו משא"כ בר"ה שהעולם נידון בפרטיות וע"כ אין אומרים בהם שירה

אך עדיין יש לדקדק בהא דמלך יושב על כסא דין מהו בחינת ישיבה וגם היה יכול לחשוב ספרן של בינונים ג"כ. והענין יובן בהקדם הכתוב בירמיה (כ') פתיתני ה' ואפת חזקתני ותוכל הייתי לשחוק כל היום כולו לועג לי כי מדי אדבר אזעק חמס ושוד אקרא כו'. וצריך להבין מהו שאומר שהיה לשחוק דהא אדרבא כיון שיזעק חמס ושוד ומתנבא על פורעניות ר"ל אדרבא מזה יתעורר העולם לתשובה וא"כ מהו זה שאומר שהיה לשחוק. והענין יובן ע"פ מה שכתב הרמב"ם בסוף (הלכות יסודי התורה היד) וזה לשונו דברי הפורעניות שהנביא אומר כגון שאמר פלוני ימות או שנה פלונית רעב או מלחמה וכיוצא בדברים אלו אם לא עמדו דבריו אין בזה הכחשה לנבואתו ואין אומרים הנה דבר ולא בא. שהקב"ה ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה ואפשר שעשו תשובה ונסלח להם כאנשי נינוה או שתלה להם כחזקיה אבל אם הבטיח על טובה ואמר שיהיה כך וכך ולא באה הטובה שאמר בידוע שהוא נביא שקר שכל דבר טובה שיגזור האל אפי' על תנאי אינו חוזר ולא מצינו שחזר בדבר טובה אלא בחרבן ראשון כשהבטיח לצדיקים שלא ימותו עם הרשעים וחזר בדבריו זה מפורש במס' שבת הא למדת שבדבר טובה בלבד יבחן הנביא הוא שירמיה אמר בתשובתו לחנניה אם לא יעמדו דברי אין בזה ראיה שאני נביא שקר אבל אם לא יעמדו דבריך יודע שאתה נביא השקר שנאמר אך שמע נא את הדבר הזה וגו' הנביא אשר ידבר שלום בבוא דבר הנביא. יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת עכ"ל

וכן איתא בירושלמי בסנהדרין (פ' הנחנקין) אתה אומר בעוד שנתים ימים אני משיב ואני אומר שנ"נ בא ונוטל את השאר א"ל תן סימן לדבריך א"ל אני מתנבא לרעה ואיני יכול ליתן סי' לדברי שהקב"ה אומר להביא רעה ומתנחם ואת מתנבא לטובה את הוא שאת צריך ליתן סימן עכ"ל הירושלמי וכן כתב הרמב"ם בהקדמתו לזרעים וכתב עוד שם על מה שפחד יעקב אחר שהבטיחו בבשורות טובות כמו שאמר שם והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך כו' וכמו דאמרינן בפ"ק דברכות (דף ד') קא סבר שמא יגרום החטא יורה זה שהקב"ה מבטיח ויגברו העונות ולא יתקיים הטוב ההוא ויש לדעת שענין זה אינו אלא בין הקב"ה ובין הנביא אבל שיאמר הקב"ה להנביא להבטיח בני אדם בשורה טובה במאמר מוחלט בלא תנאי ואח"כ לא יתקיים הטוב ההוא זה בטל ואי אפשר להיות בשביל שלא ישאר לנו מקום לקיים אמונת הנבואה. והקב"ה נתן לנו בתורתו עיקר שהנביא נבחן כו' עכ"ל

ובזה יש לבאר הא דאמרינן ברפ"ה דברכות (דף ל"ב) ותדבר אליהם ארבה את זרעכם כו' וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אשר אמרת מיבעי ליה כו' כך אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע דברים שאמרת לי לך אמור להם לישראל בשמי. הלכתי ואמרתי להם בשמך עכשיו מה אני אומר להם ולכאורה יש לדקדק דלמאי האריך כל כך לאמר דברים שאמרת לי לך ואמור להם לישראל בשמי הלכתי ואמרתי להם בשמך כו' והיה יכול לומר בקצרה דברים שאמרת יש לך לקיים אך לפי מה שכתב הרמב"ם הוא מיושב שפיר דבלא"ה אף שהקב"ה הבטיח על הטובה אעפ"כ בדברים שנאמרו בין הקב"ה ובין הנביא אפשר שכיון שחטאו לפניו ע"כ חזר בו וכמו שאמר יעקב מתיירא אני שמא יגרום החטא וע"כ אמר משה דברים שאמרת לי כו' והלכתי ואמרתי לישראל בשמך וע"כ כיון שאמר הקב"ה להנביא להבטיח בני אדם בבשורה טובה ע"ז אמרינן מעולם לא יצתה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בו ואפי' אם חטאו אעפ"כ לא ימנע מלתת את הטובה שיצתה מפיו של הקב"ה ונאמרה עפ"י הנביא לאחרים אבל ברעה חוזר אף אם נאמרה ע"פ הנביא לאחרים וכמו שביאר הרמב"ם

ובזה מיושב מה שאמר ירמיה (כ') פתיתני ה' ואפת חזקתני ותוכל הייתי לשחוק כל היום כולו לועג לי וכמו שכתב הרמב"ם שאי אפשר שיבחן הנביא אלא על דבר טוב שאם מתנבא לרעה אין ראיה שאפי' לא תתקיים הנבואה אעפ"כ אפ"ל שישראל חזרו בתשובה וע"כ לא תבוא הרעה וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ב דתענית) ר' שמואל בר נחמן אמר הקב"ה אומר לעשות טובה לא איש אל ויכזב אומר לעשות רעה ההוא אמר ולא יעשה. אבל אם מתנבא לטוב מזה הוא ראיה ברורה על אמיתת נבואתו דהא מעולם לא יצתה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בו וע"ז אמר ירמיה הייתי לשחוק שמשחקים עלי ואומרים שמתנבא אני לשקר ע"כ מתנבא תמיד לרעה כדי שלא תבחן נבואתו וכמו דא' בב"ב (דף י"ד) דירמיה כולה חורבנא. ע"ז אמר הייתי לשחוק כל היום כולו לועג לי כי מדי אדבר אזעק חמס ושוד אקרא וא"כ אי אפשר שתבחן נבואתי וכמו דאמרינן שם (דף י"ד)