עמק יהושע חלק ב קסז

שאדם נידון בכל יום ולרגעים תבחננו. וצריך להבין דכיון שאדם נידון בכל שעה מכש"כ דאדם נידון בכל יום ולמאי אומר מה אנוש כי תגדלנו ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו. ויובן זה עפ"י מאי דכתיב (צפניה ג') ה' בבוקר בבוקר יתן משפטו לאור לא נעדר. ויש לדקדק מהו כפל הלשון ה' בבוקר יתן משפטו לאור לא נעדר. אך הענין יובן ע"פ מאי דאמרינן בפ"ק דעבודת כוכבים (דף ד') לא ליצלי אינש צלותא דמוספי בתלת שעי קדמייתא ביומא קמא דריש שתא ביחיד כיון דמפקיד דיני' דילמא מעייני בעובדי' ודחפי ליה מדחי כו' ופריך והאמרת שלש ראשונות יושב הקב"ה ועוסק בתורה ומשני איפוך פי' שעוסק בדין שדן את העולם כולו ואיבעית אימא לעולם לא תיפוך תורה דכתיב בה אמת קנה ואל תמכור אין הקב"ה עושה לפנים משורת הדין דין דלא כתיב ביה אמת הקב"ה עושה לפנים משורת הדין ולפ"ז בשלש שעות ראשונות שעוסק בתורה אין הקב"ה עושה לפנים משורת הדין. ועוד אמרינן שם דבאותה שעה הקב"ה זועם והנה כתיב לפני זעמו מי יעמוד וצריך להבין וכי חשיד קוב"ה דעביד דינא בלא דינא וא"כ לא יענוש למי שאין בידו חטא ופשע וא"כ מה זה שאמר לפני זעמו מי יעמוד דמשמע שאין בעולם שיוכל לעמוד לפני זעמו

והענין יובן עפ"י מאי דאמרינן בפ' התכלת (דף מ"א) דמלאכא אשכחי' לרב קטינא דמכסי סדינא אמר ליה קטינא סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא ציצית מה תהא עלי' א"ל ענשיתו אעשה א"ל בעידן דאיכא ריתחא ענשינן אעשה. ופי בתוס' ענשיתו אעשה כי האי שאין אדם חיוב לקנות טלית המחויב אם אין לו אבל עשה גמור אפי' ב"ד של מטה מכין אותו עד שתצא נפשו, [ומה שכתב המהרש"א בח"א בפ"ב דשבת (דף כ"ה) בהא דאמרינן התם כך היה מנהגו של ר' יהודה בר' אלעאי ע"ש מביאים לו עריבה מלאה חמין ורוחץ פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב בסדינים המצויצים ודומה למלאך ד צבאות ופי' המהרש"א וזה לשונו אמר כן משום דהמלאכים מקפידים אהא כדאמרינן בפ' התכלת דמלאכא אשכחיה לרב קטינא ואמר סדינא בקייטא כו' דס"ל למלאך דהלכה כב"ה ולא גזור משום כסות לילה עכ"ל. ודבריו תמוהים דמהסוגי' דפ' התכלת (דף מ"ח) מוכח התם דהקפידא של המלאך משום שעושה טצדקי להפטר מן הציצית ע"ש] ובזה יתבאר מאי דכתיב (ירמיה א') גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים. ואמרינן בפ"ב דשבת (דף ל"א) דגם בכנפיך היינו עון ציצית פי' אפי' אעשה כי האי שאינו מחויב לקנות טלית אעפ"כ נמצא דם נפשות אביונים כו'

והנה אמרינן בפ"ק דזבחים (דף ז') אמר רבא חטאת ששחטה על מי שאינו מחויב כלום פסולה שאין לך אדם בישראל שאינו מחויב עשה. ולפ"ז כיון דאין לך אדם בישראל שאינו מחויב עשה ובעידן ריתחא מעניש אעשה ג"כ וע"ז אמר הכתוב לפני זעמו מי יעמוד ומי יקום לפני חרון אפו כיון דבעידן ריתחא מעניש על עון עשה ג"כ ואין לך אדם בישראל שאינו מחויב עשה ע"כ אין מי שיוכל לעמוד לפני זעמו. ואמרינן ברפ"ד דברכות (דף כ"ז) על תמיד של שחר שקרב בד' שעות ואמרינן מאן תנא להא דתנן וחם השמש ונמס כו' אי ר' יהודה עד ארבע שעות נמי צפרא הוא אי רבנן עד חצות נמי צפרא הוא. ומשני איבעית אימא ר' יהודה איבעית אימא רבנן. אביא רבנן אמר קרא בבוקר בבוקר חלקהו לשני בקרים ואב"א ר' יהודה האי בבוקר להקדים לו שעה אחת אלמא דאם כתוב בבוקר בבוקר בין לר' יהודה בין לרבנן הוא עד ג' שעות וע"ז אמר צפניה בבוקר בבוקר יתן משפטו לאור לא נעדר פי' אם נותן משפטו בבוקר שני פעמים דהיינו עד ג' שעות אז אינו עושה ולפנים משורת הדין וכמו שהוכחתי מפ"ק דעבודת כוכבים ומזלות (דף ד')

[ובזה ביארתי במ"א מה דכתיב (שמואל ב' י"ג) ולאמנון רע ושמו יונדב בן שמעה אחי דוד ויונדב איש חכם מאד ויאמר לו מדוע אתה ככה דל בן המלך בבוקר בבוקר הלא תגיד לי ויאמר לו אמנון את תמר אחות אבשלום אני אוהב. ויש לדקדק ג"כ מהו זה שאמר בבוקר בבוקר שני פעמים ואפשר דהכי פירושו בבוקר של כל יום אך לפי דרכנו שבכל מקום דכתיב בבוקר בבוקר פי' עד ג' שעות יתיישב ע"פ מאי דאמרינן בפ"ד דנדרים (דף מ') לא לסעוד אינש קצירא לא בתלת שעי קמייתא ולא בתלת שעי בתרייתא דיומא כי היכי דלא ליסח דעתי' מן רחמי תלת שטי קמייתא רווחא דעתי' בתרייתא תקיף חולשי' ובפ"ק דנדרים (דף ח') אמר אביי ש"מ חרגא דיומי מסי וכתב המהרש"א בח"א וזה לשונו מפורש בפ"ק דיומא (דף כ') היא נסורת שמנסר גלגל חמה והוא כי החמה אין לה טבע החימום מצדה אלא מתנועת גלגל חמה כ"כ במרוצה בכ"ד שעות דטבע כל תנועה שמחמם ולהכי קרי ליה התם לא כו' ואדלי יומא אדלי קצירי ע"ש. עכ"פ בתלת שעי קמייתא רווחא דעתיה משום דאדלי יומא אדלי קצירי וכמו שכתב המהרש"א מחמימות גלגל חמה שמנסר. ובזה יתיישב מה שאמר לו יונדב לאמנון מדוע אתה ככה דל בן המלך בבוקר בבוקר פי' בשלש שעות ראשונות שאז מרווח להחולה ואני רואה אותך שאתה דל בבוקר בבוקר פי' גם בשלש שעות ראשונות ואין זה כדרך שאר החולים. וע"כ השיב לו שאין החולי שבי דומה לשאר החולים רק את תמר אחותי אני אוהב ומצד זה החלאת נתהוה בי וע"כ כיון שהוא מצד התאוה ע"כ אין חמימות החמה מרפא אותו שהאבן טוב שתולה בגלגל חמה אינו אלא לחולים]

ובזה יתיישב הפסוק באיוב (ז') מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך ותפקדנו לבקרים ובקרים הוא כמו דכתיב בבוקר בבוקר פי' בשני בקרים והיינו בג' שעות ראשונות שאז הוא עידן ריתחא ומפקיד על עון עשה ג"כ ואין לך אדם שאין בידו עון עשה. וכ"ת דאולי לא יתרחש באותו רגע שהקב"ה זועם בה ט"ז אומר לרגעים תבחננו שאתה בוחן אותו בכל רגע וא"כ ודאי מתרמי בתלת שעי קמייתא באותה רגע שהקב"ה זועם בה ובעידן ריתחא נענש האדם על עון עשה ג"כ וכל זה ביארתי לדעת ר' יוסי ור' נתן שסוברים דאדם נדון בכל יום ובכל שעה אבל רבנן סברי דבד' פרקים העולם נדון והאדם נדון בר"ה

והנה בפשיטות יש לפרש הא דאמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה אין ישראל אומרים לפניך שירה בר"ה וביוה"כ אמר להם מלך יושב על כסא דין וספרי חיים כו' כמו שכתב הר"ן בפ"ק דר"ה וזה לשונו קשיא לי כיון שהאדם נדון בר"ה ודאי על כל המאורעות שלו דנים אותו על פירותיו ותבואתו ושאר עסקיו וכיון שכן הכל נידון בר"ה וניחא לי שג' דברים הללו נידונים לכל העולם בג' זמנים כו' אבל בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו א' וא' וגוזרין עליו חלקו מדברים הללו ע"כ אלמא שר"ה הוא דין לכל א' בפרט כמו דאמרינן כל העולם עוברים לפניו כבני מרון ובג' זמנים האלו נידון העולם בכללות [ועד"ז יש לפרש מאי דאמרינן בפ"ק דר"ה (דף י"ח) מאי כבני מרון הכא תרגמו כבני אימרנא ר"ל אמר כמעלות בית מרון רב יהודה אמר שמואל כחיילות של בית דוד. ויש לדקדק מהו החילוק בין זה לזה שכל א' אומר באופן אחר. ולכאורה כל הפירושים א' הוא דהיינו שנידון כל פרט ופרט בפני עצמו. אך אפשר לפרש ע"פ מה שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ג ה"ב) אדם שעונותיו מרובין על זכיותיו מיד הוא מת ברשעו שנאמר על רוב עוניך וכן מדינה שעונותיה מרובין מיד היא אובדת שנאמר זעקת סדום ועמורה וכן כל העולם כולו אם עונותיהם מרובין מזכיותיהן מיד הם נשחתים שנאמר וירא הי כי רבה רעת האדם בארץ ושקול זה אינו לפי