עמק יהושע חלק ב קסה

דבדיעבד אם לא השמיע לאזנו יצא אך אנו צריכים לזה שהעיקר כמו שכתב הט"א דהא דאמרינן אמרו לפני מלכיות הוא רק מדרבנן והא דאמר ר' לוי הוא מדאורייתא] וא"כ לפי מה שביארתי דשופר צריך לשמוע דוקא. ואם אינו שומע לא יצא והטעם הוא להתעורר בתשובה וכמו שכתב הרמב"ם (בפ"ג מה' תשובה) אע"פ שתקיעת שופר בר"ה גזירת הכתוב הוא רמז יש בו כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וכו' וע"כ אף שכל השנה עוסק במלאכתו אעפ"כ יכול לתקוע בר"ה ולא אמרינן דהפה שגרם קטיגורים ברכילות ולה"ר ושארי דברים בטלים ולמד סנגוריא ואין קטיגור נעשה סניגור וכיון דלזכרון אתא כבפנים דמי דמשום דכיון דשומע קול שופר נהפך לבו ונשבר וכתיב לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה וכמו שביארתי שאינו מאוס לגבוה משום דכיון דנשבר לבו הרי הוא כמו לב אחר וכמו דכתיב והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. אך אעפ"כ אינו מתיישב עדיין דהא בשעה שמתחיל לתקוע הרי לבו בשלימות ולא נשבר כי אם כשמתחיל לתקוע. וא"כ לא יצא בתחילת התקיעה כיון דבתחילת התקיעה עדיין לא נשבר לבו. וכמו דכתיב השמן לב העם הזה ואזניו הכבד. וא"כ איך יוציא אחרים. וכמו דאמרינן בפ"ג דר"ה (דף כ"ז) למימרא דכי שמע סוף תקיעה בלא תחילת תקיעה יצא [ויש האחרונים שכתבו דהא דאמרינן בירושלמי פשוטה ששמע מקצתה מן המתעסק לא יצא הוא אפי' אם שמע שיעור תקיעה נמי לא יצא כיון ששמע מקצתה מן המתעסק] וא"כ ה"נ כיון דבתחילה לא עלתה לו התקיעה א"כ אפי' אם תקע אח"כ נמי לא יצא. ועוד דאפשר דאם בשעת המצוה נשתנה לא מועיל ובעינן דוקא שתהא ההשתנות קודם התחלת המצוה. ובזה היה מתיישב מה שהקשה המ"א באו"ח בהלכות ציצית על מה שפסק הרמב"ם והביא בש"ע (הלכות ציצית סי' ח') המשתחוה לבהמה צמרה פסול לציצית המשתחוה לפשתן נטוע כשר לציצית שהרי נשתנה. וכתב המ"א על הא שכתב המשתחוה לבהמה צמרה פסול לציצית ואף על גב דנשתנה דמעיקרא צמר והשתא חוטין מ"מ עדיין חזותיה עליו ונראה שהוא צמר משא"כ בפשתן דהוי כעץ בעלמא ונקרא עץ וכיון דעשאוהו חוטין מראהו הראשון חלף והלך לו ע"כ (ועיין ברפ"ט דב"ק דף צ"ג) ואפשר לומר דהטעם הוא דבפשתן היה ההשתנות קודם הטוי' וע"כ מהני משום שנשתנה קודם התחלת המצוה משום דבעינן טוי' לשמה ובפשתן היה ההשתנות קודם הטוי' שהוא התחלת המצוה כמו דאיתא בפ"ק דסוכה (דף י"ב) לענין סככה באניצי פשתן מה שאין כן בצמר דההשתנות הוא מהטוי' וא"כ כיון דבעינן טוי' לשמה א"כ נשתנה לאחר התחלת המצוה וע"כ לא מהני דהא בעינן טוי' לשמה וא"כ הוי התחלת המצוה משעת טוי' ובמ"א הארכתי בזה. וכה"ג כתבו התוס' בסוכה (דף ל') לענין מצוה הבאה בעבירה] וא"כ לפ"ז מאי מהני הא שנשתנה לאחר התחלת התקיעה כיון דבשעה שהתחיל לתקוע הרי עדין לא נשתנה. ועוד שהרי החרדה מתקיעת שופר וההשתנות הוא אם שמע כל התקיעה שצריך לצאת י"ח. וא"כ בשעה שתקע הרי עדיין לא נשתנה. ודמי למאי דאמרינן בפ"ג דר"ה (דף כ"ח) אימת מעל לבתר דתקע כי תקע באיסורא קא תקט ואנן בעינן שתהיה התשובה בשעה שמתחיל לתקוע כדי שיעלו התקיעות לרצון להעלות זכרוניהם של ישראל לאביהם שבשמים

וע"כ כתיב קרא תקעו בחודש שופר ולכאורה יש לדקדק דה"ל לומר תקטו שופר בחודש ומאי האי דקאמר תקעו בחודש שופר. וע"כ מפרש המדרש תקעו בחודש שופר. שהחודש הוא מלשון התחדשות וע"כ אמר תקעו בחודש שופר פי' בשעה שאתם מתחילים לתקוע יהיה בחודש דהיינו בחידוש המעשים ואז יעלו לרצון כי אם ההתחדשות הוא קודם התקיעה א"כ הרי שבמעיקרא קודם התחלה התקיעה וע"כ יכול להעלות זכרוניהם של ישראל לטובה: ובזה יתבאר הגמ' דר"ה (דף ט"ז) למה תוקעים ומריעים כשהם יושבים ותוקעים ומריעים כשהם עומדים כדי לערבב השטן. ופי' הר"ן להכניע היצר כדכתיב (עמוס ג') אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו דשטן היינו יצה"ר. פי' דע"כ תוקעים תחילה תקיעות דמיושב כדי להכניע את היצר ולשבר את לבו ולחזור בתשובה קודם התקיעות דמעומד כדי שיטלו התקיעות דאח"כ לרצון להעלות זכרוניהם כו' לטובה. וכמו דכתיב תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. מאי משמע דהאי חוק לישנא דמזוני הוא כו' וכמו שביארתי בענין מלך יושב על כסא דין וספרי חיים כו' [ויתיישב בזה קושית הט"א בפ"ק דר"ה (דף ע"ז) דאמר התם ר' יוסי אומר אדם נידון בכל יום ולר"נ בכל שעה. והקשה הט"א לר"י ולר"נ אין בין ר"ה לשאר ימות השנה כלום לדין שלמעלה א"כ במאי מוקי לקרא דכי חוק לישראל הוא ומשפט לאלהי יעקב דקאי אר"ה מרישא דקרא דתקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו דאיזהו חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה. ועוד הקשה אהא דאמר התם א' בתשרי ר"ה לדין ונ"ל מקרא דעיני ה' אלהיך בה מראשית השנה כיון דלדידהו אין ר"ה יום דין יותר משאר ימים. ועוד הקשה מדאמר לקמן בפ"ד (דף ל"ג) דבר"ה אין אומרים הלל מפני שאפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו וישראל אומרים שירה א"כ לעולם לא נימא הלל ואי ל"ל האי סברא דאמרי מלך יושב על כסא דין כו' בר"ה נמי נימא. ואותה קושי' תקשה נמי מהא דאר"י כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי. וא"כ כיון דס"ל כר"י מדמצלינן אקצירי ואמריעי בטלה קריאת הלל לגמרי. ועוד הקשה דלקמן בפ"ג (דף כ"ו) מפרש ר"ח האי דאין תוקעין בשופר של פרה משום דאין קטיגור נעשה סניגור כו' שופר כיון דלזכרון אתא כפנים דמי וקאמר ור"י אומר לך דקאמר אין קטיגור נעשה סניגור ה"מ מבפנים והאי שופר מבחוץ הוא. והשתא ל"ל לר"י טעמא דשופר מבחוץ הא לר"י בע"כ שופר לאו לזכרון אתי כיון דס"ל אדם נדון בכל יום וא"כ אם משום זכרון אתי הו"ל לתקוע בכל יום. ועוד הקשה מה ענין מלכיות זכרונות ושופרות שאומרים בר"ה יותר מבשאר ימים דטעמא שתמליכוני עליכם ושיעלה זכרונכם לפני לר"י מה יום מיומים והא ר"י מודה דאמרי' להו כו' עכת"ד

ועוד יש לי להקשות מהא דאמרינן בפ"ג דר"ה (דף כ"ז) אמר רב שמואל בר יצחק כמאן מצלינן האידנא זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון כמאן כר' אליעזר דאמר בתשרי נברא העולם. והקשו התוס' דהא קיי"ל כר' יהושע כמו דאמרינן בפ"ק ודף י"ב) לתקופה כר' יהושע ותירץ ר"ת דקיי"ל כרב עינא ורב עינא ה"ק והא איכא זה היום תחילת מעשיך דאיתא בר"ה וליתא ביובל. אלא ודאי הא דאמרינן לאו משום ברייתו של עולם אלא משום תחילת מעשה דין שהעולם נדון בו להתקיים. וע"ז אנו אומרים זה היום תחילת מעשיך פי' שהוא תחלת דין וא"כ קשה דהא אמרינן בפ"ק דר"ה כמאן מצלינן כו' כר' יוסי. וא"כ כיון דסבירא ליה כר' יוסי אם כן איך אמרינן זה היום כו' דקאי על דין שבר"ה. ולבריאת עולם אנו מונין לתקופה כר' יהושע (ומה שתירץ הט"א דמאי דאמר ר' יוסי אדם נדון בכל יום אינו אלא דברים שבגוף האדם אכל לא שאר צרכיו זה אינו דהא דאמרינן בירושלמי פ"ק דר"ה דר' יוסי אמר יחיד נדון בכל שעה מ"ט ותפקדנו לבקרים זה פרנסתו לרגעים תבחננו זו אכילתו ובש"ס דילן קאמר ר' יוסי אדם נדון בכל יום עכ"פ משמע מהירושלמי דעל שאר צרכיו נמי קאמר ר' יוסי). אבל לפי מה שביארתי א"ש דאפי' לר"י דאדם נדון בכל יום או בכל שעה לר' נתן היינו דוקא אם חטא אדם אז נדון ח"ו לרעה. אבל אם עומד על מצבו הראשון אז אינו נדון והתחדשות הדין הוא ע"פ השנוים שנתהוו באדם. וא"כ כל הדין הוא להשנותו אם לרעה אם לטובה אבל בר"ה הוא יום הדין הקבוע כמו דאמרינן כל מזונותיו של אדם קצובים מר"ה וכן החיות שלו נכתב בר"ה עד ר"ה הבא. ואז מסתלקים החיות של כל העולמות עד שצריך להכתב בספר החיים. וע"ז אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה אין ישראל אומרים לפניך שירה בר"ה וביו"כ והלא בד' פרקים העולם נדון בפסח על התבואה ואע"פ שחיי הנפש תלוי' בזה וכמו שכתב הר"ן. ועוד לר' יוסי אדם נדון