עמק יהושע חלק ב קסד

פתוחים לפניו דאינו מספיק במה שאינו נכתב בספרי מתים כי אם שצריך להיות נכתב בספרי חיים משום דבר"ה צריך להמשיך חיות להעולמות. וע"ז אומרים היום הרת עולם שהוא בבחי' הריון. וע"כ כיון דלית ליה חזקת חיותא ע"כ נדון אף על השוגג ואונס כמו שאומר כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם פי' על האונס ג"כ. כיון שהוא בבחי' הריון דעדיין לית ליה חזקת חיותא וע"כ כיון שהאדם נשבר לבו בקרבו א"כ נשתנה האדם וכמו דאמרינן בפ"ק דר"ה ד' דברים מקרעין גז"ד של אדם דחשיב שנוי השם ופי' הרמב"ם דהיינו שישנה שמו וישנה מעשיו להיות נשתנה לאדם אחר. וכיון דנשתנה ע"כ לא הוי בכלל קטיגור נעשה סניגור. [וכמו שנראה לי מהא דאמרינן בע"ז (דף נ"ב) גבי אבני מזבח דגנזו בית חשמונאי דאמרינן התם היכי נעביד נתברינהו אבנים שלימות אמר רחמנא. וקשה לי לשיטת ר"ח שכתב ברפ"ג דסיכה (דף ל"ב) דאפילו לאחר ביטול נמי מאיס לגבוה. א"כ איך אמרינן היכי נעביד נתברינהו אבנים שלימות אמר רחמנא. דהא אפי' לאחר ביטול נמי מאיס לגבוה א"כ איך יהיה במזבח אלא ודאי משום דנשתנה והוי כמו פנים חדשות באו לכאן וע"כ לא מאיס לגבוה וכמו דאמרינן בפ"ג דע"ז (דף מ"ז) בעי ר"פ המשתחוה לבהמה שהו לתכלת. וקאמר אי תכלת לכהנים היינו בעיא דרמי בר חמא ופי' רש"י היכי דנשתנה כשצובעין אותו יש שנוי כו' וכן אמרינן התם בעי רמי בר חמא יש שנוי כו' וכן כתבו התוס' בפ"ז דב"ק ודף ס"ה)] וכן אמרינן בפ"ג דר"ה (דף כ"ו) לענין קטיגור נעשה סניגור דפריך והאיכא דם פר ומשני דהואיל ואשתני אשתני וא"כ כיון שנשתנה ונשבר לבו בקרבו אף שכל השנה עוסק במלאכתו, אעפ"כ כיון שע"י שמיעת קול שופר חוזר בתשובה ומסכים בלבו לעזוב דרך הרשע וא"כ נשתנה וע"כ לא מאיס לגבוה. וכמו דאמרינן בפ"ק דסוטה (דף ה') בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקב"ה כו' אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב כל הקרבנות כולם ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת שנאמר זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה, פי' שאם מקריב לפני הקב"ה את לבו ובוכה לפני הקב"ה אף שהלב היה מלא תחלה בתאוות ועקבה ורמיה וא"כ איך מקריב אח"כ את לבו לפני הקב"ה והלא מאיס ופסול לגביה. אך אם משבר לבו בקרבו הוי כמו פנים חדשות באו לכאן. כמו שהבאתי ראיה מהא דע"ז (דף נ"ב) גבי אבני המזבח דפריך ולתברינהו דלא הוי מאיס כיון דנשברו הוו כמו אחרים ע"ז אומר זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה שאינו מאיס לגבוה וע"כ נמי יכול לתקוע שופר אף שכל השנה כולה עוסק במלאכתו ובפיו ולשונו יהגה און כל השנה וא"כ איך ירצה בפיו ורוח שבלבו לתקוע בשופר והשופר יהיה מרצה לפני הקב"ה וכיון דלזכרון אתא כבפנים דמי. אך כיון ששומע קיל שופר לבו נשבר בקרבו ואין זה החוטא הראשון וכמו דאמרינן גבי דם פר הואיל ואשתני אשתני. שהתוקע בעצמו נמי צריך לשמוע קול שופר ואם תקע לתוך הבור אף התוקע בעצמו נמי לא יצא. [ובזה מתורץ קושית הר"ן שהקשה בפ"ק דפסחים זה לשונו ותו איכא למידק מפני מה אנו מברכין במגילה על קריאתה ותקנוה בעל מפני שיכולה הקריאה להתקיים ע"י אחר ובשופר הקנו הברכה על שמיעתי ותיקנוהו בלמ"ד שאי אפשר להתקיים ע"י שליח נעביד איפכא שתהא ברכת מגילה על השמיעה בלמ"ד וברכת השופר על התקיעה בעל, ויש לומר לפי שבמגילה יש פסוק אותיות שצריך לשמוע אותן תקנו ברכה על קריאתה ללמד שלא בקול בלבד הוא יוצא אלא בשמיעת קריאתה אבל בשופר אין לשון תקיע' מוכח פסוק קולות יותר משמיעה ע"כ והתירוץ דחוק

ונראה לי ליישב דבמקרא מגילה תקנו בעל מפני שהקריאה יכולה להתקיים ע"י אחר. דבשמיעת המגילה אף שהאחר היוצא ע"י קריאת המגילה של השני צריך לשמוע ואם לא שמע לא יצא אעפ"כ הקורא בעצמו אם לא שמע יצא כמו דאמרינן בס"ב דברכות (דף ט"ו) דאם לא שמע יצא וע"כ הקריאה היא עיקר אפי' אם לא שמע וכיון שהקריאה היא עיקר ע"כ תקנו בעל דהא הקריאה יכולה להתקיים ע"י אחר משא"כ בשופר דהעיקר היא השמיעה ואפי' התוקע בעצמו אם לא שמע לא יצא. וכמו דאמרינן התוקע לתוך הבור אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא בפ"ג דר"ה (דף כא) וע"כ תקנו הברכה על השמיעה והשמיעה אי אפשר ע"י אחר ע"כ תקנו בלמ"ד וכן כתב בהרא"ש בקצרה בפ"ד דר"ה וזה לשונו הא דמברכים לשמוע קול שופר ולא מברכים לתקוע בשופר או על תקיעת שופר כמו במקרא מגילה משום דבשמיעת קול שופר הוא יוצא ולא בתקיעת שופר כדתנן התוקע לתוך הבור ופעמים שהתוקע בעצמו לא יצא כגון שהוא עומד על שפת הבור פי' לתוך הבור ותקע ע"כ. משום דלגבי מגילה בעינן שישמע האחד ואי לא"ה לא יצא אבל הקורא עצמו אפי' אם לא שמע נמי יצא כמו דאמרינן פ"ק דברכות (דף ט"ו) ובפ"ב דמגילה (דף י"ט) אבל בשופר אף אם התוקע בעצמו לא שמע נמי לא יצא] משום דעיקר מצות השופר הוא השמיעה. משום דכתוב יום תרועה יהיה לכם דהיינו לשבר לב האבן וכח הרע וע"כ בעינן דוקא שישמע ותקיעה בלי שמיעה אפי' בדיעבד לא יצא משום דאם אינו שומע הרי אין מתעורר התשובה שבלב. וע"כ העיקר הוא השמיעה כמו דכתיב היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו

[ובזה יתיישב קצת הא שהקשו האחרונים וכן הט"א על הא דאמרינן ברפ"ד דר"ה (דף כ"ט) יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה ואמרינן בגמרא מנה"מ כתוב א' אומר שבתון זכרון תרועה וכתוב א' אומר יום תרועה יהיה לכם לא קשה כאן ביו"ט שחל להיות בשבת כאן ביו"ט שחל להיות בחול ע"כ. והקשו האחרונים דאיך אמרינן דביו"ט שחל להיות בשבת זכרון תרועה. הא אפי' ביו"ט שחל להיות בחול אמרינן בפ"ק דר"ה (דף ט"ז) אמרו לפני מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות שיעלה זכרונכם לפני לטובה וא"כ בכל ר"ה צריך לומר המקראות של תרועות. וכן אמרינן בשילהי ר"ה (דף לרב) שבתון זכרון תרועה שבתון זה קדושת היום. זכרון אלו זכרונות תרועה אלו שופרות וא"כ צריך להזכיר מקראות של שופרות בכל ר"ה ואיך אמרינן דהא דכתיב זכרון תרועה היינו ביו"ט שחל להיות בשבת שאין תוקעין וצריך להזכיר המקראות. דהא בכל יו"ט של ר"ה צריך להזכיר והט"א תירץ דהא דאמרינן דצריך להזכיר מלכיות זכרונות ושופרות הוא מדרבנן ואסמכינהו אקרא. כמו דאמרינן בשילהי ר"ה (דף לב) שתי עיירות באחת תוקעין ובאחת מברכין הולך למקום שתוקעין ואין הולך למקום שמברכין. ופריך בגמרא פשיטא הא דאורייתא והא דרבנן ע"כ אלמא דהא שמברכין הוא רק מדרבנן ולא מדאורייתא וע"ז אומר דביו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת צריך להזכיר המקראות מדאורייתא ולפי מה שביארתי אפשר ליישב דהא דאמרינן דצריך להזכיר המקראות היינו דלכתחילה צריך להשמיע לאזנו ובדיעבד אפי' לא השמיע לאזנו נמי יצא כמו בכל הברכות. וכן אמרינן בירושלמי נמי בסוף ר"ה (דף ל"ה) לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות משום דאניסי ויוצאין במה שאמר השין הברכות אע"ג שהם לא שמעו משא"כ בשופר דתלי בשמיעה לעורר הלבבות לתשובה. א"כ בעינן דוקא שישמיע לאזנו וא"כ אם לא השמיע לאזנו אפי' בדיעבד נמי לא יצא כמו שביארתי לענין שופר. וא"כ ביו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת דמשני ר' לוי דהא דכתיב זכרון תרועה יהיה לכם היינו ביו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת דאסור לתקוע מדאורייתא לדעת ר' לוי וע"כ צותה התורה לומר המקראות של תרועה שבזה יהא לבו נשבר בקרבו. וא"כ כיון שהוא במקום התקיעות ע"כ בעינן דוקא שישמיע לאזנו רק לדידן לא קייל"ן הכי דהא משנינן אלא כדרבה דאמר רבה הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר גזירה שמא יטלנו בידו כו' ויעבור ד' אמות ברה"ר. והא דאמרינן שופרות בר"ה שחל להיות בשבת הוא מדרבנן וכמו דאמרינן אמרו לפני מלכיות והוא הדין לשאר יו"ט של ר"ה. אבל לדעת ר' לוי דמדאורייתא אומר המקראות במקום התקיעות אם חל בשבת וא"כ בעינן שישמיע דוקא לאזנו משא"כ ביו"ט של ר"ה דעלמא