עמק יהושע חלק ב קס

אלא דמוכרחין אנו לומר דהטעם הוא משום חשד וא"כ כיון שמת אין מי שיחשדנו וע"ז אמר ליוסף זיל אתשיל אשבועתך וע"כ אמר יוסף לפרעה ואתשיל נמי אדידך ואע"ג דלא ניחא לך רק שאודיעך שאחיר כדי שלא יהיה חשד. ואי אמרת דבעינן דוקא שיהא הרצון של המשביע מסכים לזה והא יעקב מת וליתיה לשואלו אם רצונו בכך שיתיר השבועה ובודאי אין רצונו שלא ישאנו לא"י. וזה היה אפ"ל לכאורה אך מרא דשמעתי' הוא ר' יוחנן ולר' יוחנן עיקר הטעם משום בושה שיתבייש במה שנדר ממנו וכאן ליכא בושה כמו שכתבו התוס' בגיטין (דף ל"ה) דהא דיליף ממשה וצדקי' היינו כריב"ל דהתם מפני החשד איכא מפני בושה ליכא וא"כ לפ"ז לא שייך כאן לומר שאין מתירין אלא בפניו הוא משום בושה דזה אינו שייך רק במי שנדר מחבירו אך לפירוש הרא"ש בטעם דבושה א"ש ודו"ק]

ובמה שביארתי יש ליישב לכאורה הא דאמרינן בספ"ב דחולין (דף מ"א) השוחט לשם חטאת איר יוחנן לא שנו אלא שאינו מחויב חטאת אבל מחויב חטאת אימא לשום חטאתו הוא עושה ופי' רש"י לא שנו אלא שאינו מחויב חטאת דלא אמרי אינשי השתא מפריש ליה דהא חטאת לאו בנדר ונדבה אתי והא לא חשו רבנן דילמא מאן דחזי סבר מחויב חטאת הוא דההוא קלא אית ליה דמי שבא לידו דבר עבירה בשוגג אינו מחפה עלי' כדי שיתבייש ומתכפר לו והקשה המ"א דהא אדרבא אמרינן בסוטה (דף ל"ב) א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחי מפני מה תקינו תפלה בלחש כו' שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה כדי שלא לבייש את עוברי עבירה אלמא דאפי' בשוגג נמי אין לפרסם כדי שלא לבייש את עוברי עבירה וא"כ איך פי' רש"י שמי שבא לידו דבר עבירה בשוגג אינו מחפה עלי' כדי שיתבייש ומתכפר לו והא אדרבא אמרינן בסוטה שאין לפרסם אפי' בשוגג (ולכאורה היה אפשר לומר דר' יוחנן אזיל לפעמים בירושלמי דקא סבר דהטעם דאין מתירין אלא בפניו הוא מפני הבושה ולפי דעת הירושלמי צריך לפרט את החטא דהא תלי האי דצריך לפרט בפלוגתא דבושה או חשד והא דקאמר ר' יוחנן בסוטה (דף ל"ב) הוא משום ר' שמעון בן יוחאי ולדידי' לא סבירא ליה והאי מתניתין דחולין (דף מ"א) לא אתי כר' שמעון דהא אמרינן התם אפי' גבי שוחט לשם עולה לשם זבחים ר"ש פוטר וכתבו התוס' משום דלא התנדבו כדרך המתנדבין ולר' יוחנן גופי' הא אית ליה דהטעם מפני הבושה וא"כ צריך לפרסם את החטא וע"כ כתב רש"י שאם היה לו חטאת היה מודיעו כדי שיתבייש ויתכפר לו ודוחק)

ע"כ נ"ל דאע"ג דלא רמי עליה התורה לפרסם חטאו שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה אעפ"כ אם מעצמו מפרסם חטאו בשוגג עדיפא טפי והראיה דהא יכול להביא שעירה אע"ג דמינכר בין זכר לנקבה אלמא דאם מעצמו מפרסם חטאו עדיף טפי ובזה יש חילוק בין שוגג למזיד דמזיד אין לו לפרסם את החטא מפני החשד דיאמרו שכמו שעשה האי חטא עבר נמי על חטאים אחרים ונמצא שם שמים מתחלל אבל בשוגג ליכא חשד ולא רמי עלי' התורה לפרסם את חטאו והתורה חסה עליו שלא לפרסם בע"כ וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ח דסוטה) לפיכך תלתה התורה את כל אלו שיחזור בגללן שלא לפרסם את החטאים ואתי כיי דמר ר' לוי בשם ר' שמעון בן לקיש במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת שלא לפרסם את החטאים. אבל אם מעצמו מפרסם את החטא כדי שיתבייש ויתכפר לו אז עדיף טפי משא"כ במזיד

ומעתה כיון שביארתי דטעם דחשד עיקר ואין לפרסם את החטא שבינו לבין המקום כי אם בחטא המפורסם כמו שהבאתי תחלה מה שפירש רש"י דבחטא מפורסם צריך להודות כדי שיתבייש ויתכפר לו כיון דבלא"ה יודעים מהחטא ע"כ צריך להודות כדי שיתכפר לו ע"י הבושה

ומעתה ניחא הא דכתיב בתהלים (ליב) לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה פי' שצריך לכסות את החטא דאם מפרסם את החטא איכא חשדא אבל אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון פי' כשם שהוא אינו מפרסם חטאו כך גם הקב"ה לא יפרסם חטאו ולא יענישנו אלא ימחול לו אבל כי החרשתי פי' שאני הייתי רוצה לשתוק הא בלו עצמי בשאגתי כל היום כי יומם ולילה תכבד עלי ידך ואמרינן בפ"ק דברכות (דף ה') דנגעים אינן יסורין של אהבה ופריך הגמ' עלה ומשני הא לן והא להו ופי' רש"י והתוס' דבא"י אינם יסורין של אהבה וברפ"ב דיומא (דף כ"ב) אמרינן דששה חדשים נצטרע דוד ופירשו הימנו סנהדרין ועוד שיומם ולילה תכבד עלי ידך ואמרינן בפ"ק דברכות (דף ה') איזהו יסורין של אהבה כל שאין בהם ביטול תורה וע"כ אמר דוד כי יומם ולילה כו' וא"כ אינם יסורין של אהבה ועי' בב"מ (דף פ"ד) וע"כ כיון שששה חדשים נצטרע דוד א"כ איכא חשדא דבלא עון לא היו באים נגעים על דוד וכיון דאיכא חשדא בלא"ה אפי' אם לא יודה א"כ הוי כחטא מפורסם דכיון דאיכא חשדא צריך להודות כדי שיתבייש ויתכפר לו ע"כ אמר דוד חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי אמרתי אודה עלי פשעי לה' ואתה נשאת עון חטאתי סלה דכיון דמ"מ איכא חשדא ודאי דצריך להודות כדי שיתבייש ויתכפר לו כמו שכתב רש"י גבי חטא מפורסם דהא לפי מה דאתמר בירושלמי דפלוגתא דלפרוט את החטא (שהוא לפי שיטת הירושלמי פרסום החטא) תלי בענין אם חיישינן לחשדא או שמוטב שיודה כדי שיתבייש וע"כ אע"פ דקייל"ן דאין לפרט את החטא משום חשדא אעפ"כ במקום דאיכא חשדא בלא"ה בודאי כ"ע מודו דצריך לפרסם את החטא כדי שיבוש ויתכפר לו

ועתה נבוא למה שהקדמתי תחלה מהאי גמ' דפסחים (דף נ"ז) דאמר ר"א יששכר איש כפר ברקאי לא תני מתניתין דתנן ר"ש אומר כבשים קודמים לעזים בכל מקום יכול מפני שמובחרין ת"ל אם כבש יביא קרבנו מלמד ששניהם שקולים כא' ופי' רש"י דכתיב גבי חטאות תחילה והביא קרבנו שעירת עזים והדר אם כבש יביא אך מהתם אין ראיה כל כך דאפשר לומר דהא דהקדים הכתוב שעירה תחילה הוא משום דאם מביא שעירה הוא מתבייש דהא בשעירה דלא מכסיא באליא מינכרא בין זכר לנקבה וא"כ מתבייש. וכבר הבאתי ראי' מרש"י דספ"ב דחולין (דף מ"א) דבשגגות לא רמי רחמנא עלי' שיתבייש וע"כ לא חילק הכתוב בין חטאת לעולה אבל אם רוצה להביא שעירה אזי הוא משובח יותר משום דקא מכסיף נפשי' וע"כ הקדים הכתוב גבי חטאת שעירה תחילה אבל לעולם אימא לך דכבשים מובחרים במינם דהא כבשים קודמים לעזים בכל מקום וא"כ מקרא ליכא ראיה רק ממתניתין מוכח דאמרינן כבשים קודמים לעזים בכל מקום יכול מפני שמובחרים במינם ת"ל אם כבש יביא קרבנו מלמד ששניהם שקולים אלמא דמתניתין סברה דכבשים אינם מובחרים במינם אבל מקרא לא מוכח מידי וע"כ אמר רבינא דאפי' מקרא נמי לא קרא דכתיב אם כבש אם עז אי בעי כבש לייתי אי בעי עז לייתי. ופי' רש"י בפסחים בשלמים כתיב ובשלמים אין נפקותא לומר דשעירה משובח יותר דהא שלמים לא בא על חטא כלל ע"כ הראיה מוכרחת יותר ועיין בשילהי כריתות (דף כ"ח)

והנה כתיב ביחזקאל (כ"א) ויהי דבר ה' אלי לאמר בן אדם שים פניך דרך תימנה והטף אל דרום והנבא אל יער השדה נגב ואמרת כו' והכרתי ממך צדיק ורשע יען אשר הכרתי ממך צדיק ורשע לכן תצא חרבי מתערה אל כל בשר. וצריך להבין דאיזה נתינת טעם הוא דיען אשר הכרתי ממך צדיק ורשע לכן תצא חרבי מתערה אל כל בשר. ויובן ע"פ הא דאמרינן בפ"ג