עמק יהושע חלק ב קנח

ביוה"כ אחר אלמא משמע שצריך לפרט את החטא והלח"מ דחה ראיתו וכתב שלכך פסק כריב"ב דלא אפליגו אלא דר' עקיבא סבר שא"צ לפרט אבל אם פרט לית לן בה וריב"ב סובר דצריך לפרט את החטא דוקא וע"כ פסק כריב"ב כיון דאין פסידא לר"ע ג"כ ואם מפרט את החטא טפי ניחא אליבא דכ"ע ע"כ פסק כריב"ב אע"ג דהלכה כר"ע מחבירו [ולע"ד נראה לי להביא ראיה דר"ע נמי מודה דאם מפרט את החטא משובח יותר מדאמרינן ביומא (דף לו) ועל עולה עון לקט שכחה ופיאה דברי ר' יוסי הגלילי. ריע אומר אין עולה באה אלא על עשה ועל ל"ת שניתק לעשה. אך יש לומר דהתם כיון שהעולה באה על חטאים פרטים ע"כ כשמתודה עליהם צריך לפרט. אבל ביוה"כ שמכפר על כל החטאים אפשר דא"צ לפרט את החטא. אך לפי מאי דאמרינן בסוף יומא (דף פ"ו) שמעת ארבע חלוקי כפרה שהיה ישמעאל דורש אמר שלשה הם ותשובה עם כל אחת וא' עבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו שנאמר שובו בנים עבר על ל"ת כו' על כריתות ומיתות ב"ד וע"כ כיון שנתחלקו לענין כפרה אפשר דצריך לפרט את החטא)

אך לכאורה יש להקשות על תירוצו של הלח"מ מהירושלמי שהביאו התוס' בגטין (דף ל"ה) בד"ה ליחוש וז"ל המודר הנאה מחבירו בפניו אינו נשאל אלא בפניו. שלא בפניו נשאל בין בפניו בין שלא בפניו ר' יוחנן אמר מפני הבוש' ריב"ל אמר מפני החשד ואתי הדין פלוגתא כהדין פלוגתא דתני' יוה"כ צריך לפרט את מעשיו דברי ריב"ב ר' עקיבא אימר א"צ לפרט את מעשיו עכ"ל הירושלמי פי' מפני הבושה שנתבייש לפניו במה שנודר הנאה ממנו וכן מפרט את מעשיו כדי שיתבייש מחטאיו ומ"ד מפני החשד פי' שלא יחשדוהו שעובר על נדרו ולכך נמי לא יפרט מעשיו שלא יחשדוהו בשאר עבירות ע"כ והרי משמע בירושלמי דר' עקיבא דסובר דא"צ לפרט את מעשיו הוא בדוקא דלא יפרט את מעשיו כדי שלא יחשדוהו בשאר עבירות ודלא כמו שכתב הלח"מ דר' עקיבא דסובר דא"צ לפרט את מעשיו היינו שנא הצריכוהו לפרט את מעשיו אבל אם מפרט את מעשיו גם לר' עקיבא שפיר דמי טפי [ויש לומר דלא קשה מהירושלמי דהלח"מ הקשה שם דהיכי קאמר הכא דצריך לפרט את החטא גבי עבירות שבין אדם למקום שכן הביא ראיה מקרא דאנא חטא העם הזה חטאה גדולה שהוא עבירות שבין אדם למקום הא אמרינן לקמן דבעונות שבין אדם למקום אשרי נשוי פשע כסוי חטאה ותירץ הלח"מ דהיינו דוקא לגלותם ברבים אבל בינו ובין המקום צריך לגלותם ולפרטם וזהו שכתב רבינו לקמן אלא שב לפני האל ב"ה ופורט חטאיו לפניו כלומר כינו ובין המקום וכן למעלה בר"פ ראשון כשהזכיר הודוי אמר עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך כלומר שצריך לפרט את החטא לפניו ית' אבל לא ברבים זה שאמר ריב"ב צריך לפרט את החטא ולר"ע אפי' בינו לבין המקום א"צ ולית הילכתא כוותי' מטעמא דפרישית עכ"ד ונראה מזה שסובר הלח"מ דהא דפליגי ריב"ב ור"ע אינו אלא אם צריך לפרט החטא לפני המקום ב"ה ותרוויהו מודו דא"צ לפרסם החטא דחטא שבינו לבין המקום אין לפרסם ומהירושלמי משמע דהא דפליגי ריב"ב ור"ע אם צריך לפרס החטא היינו אם צריך לפרסם את החטא אבל לפי הש"ס דילן משמע דב' דברים הם דאע"פ שאינו מפרסם אפ"ה צריך לפרט את החטא. והכי מוכח מהרמב"ם גופי' שהוא פסק בהלכות תשובה דצריך לפרט את החטא ולפי מה דתלי בירושלמי פלוגתא זו דהא דהמודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו אם הטעם מפני החשד או מפני הבושה משמע מזה דהטעם מפני הבושה שאם מפרט את חטאיו מתבייש וא"כ איך פסק הרמב"ם (בפ"ו מה' שבועות) דהמודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו כדי שידע הנדר שהתירוהו לו. וכתב הכ"מ שזהו כטעם מפני החשד וא"כ סותר למ"ש דצריך לפרט את החטא לפי מאי דתלי בירושלמי זה בזה. אלא ודאי דסובר הרמב"ם דהגמ' דילן לא סבר להא דירושלמי דהא דצריך לפרט את החטא אינו אלא בינו לבין המקום. אבל כ"ע סברי דחטא שבינו לבין המקום א"צ לפרסם כמו דאמרינן ביומא (דף פ"ו) דרב יהודה רמי כתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח ומשני דכאן בעבירות שבין אדם למקום כאן בעבירות שבין אדם לחבירו ועוד משני התם רב יהודה כאן בחטא שאינו מפורסם. ופי' רש"י בחטא מפורסם סוב לו שיודה ויתבייש ולא יכפור בו]

ולכאורה קשה דהא לפי הגמ' דילן משמע דקיי"ל כמ"ד מפני החשד וע"כ לא יפרסם החטא כדי שלא יחשדוהו שעבר עוד עבירות ונמצא שם שמים מתחלל וא"כ מ"מ בחטא מפורסם צריך לפרסם ופי' רש"י כדי שיודה ויתבייש אלמא דהטעם הוא מפני הבושה. אך הענין הוא דהא דאמרי' דלא יפרסם מפני החשד הוא משום דטעם דמפני החשד אלים יותר מטעם דבושה ע"כ לא יפרסם חטאיו. אבל בחטא מפורסם דבלא"ה יודעים העולם ואיכא חשדא בזה צריך להודות כדי שיתכפר לו מפני הבושה דבמקום דליכא טעמא דחשד צריך להודות משום טעם דבושה וכמו שאבאר לקמן בס"ד. אבל במקום דאיכא טעמא דחשד אלים יותר טעמא דחשד כמו דמשמע בש"ס דילן דבחטא שאינו מפורסם א"צ להודות. ועוד דהרמב"ם פסק (בפ"ו מה' שבועות) דהמודר הנאה מחבירו אין מתירין לו כו' ע"ש והוא משום טעמא דחשד וכמו שכתבו התוס' בגטין (דף ל"ה) דהא דאמרינן גבי משה וצדקי' דהמודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו הוא משום טעמא דחשד דהתם מפני החשד איכא מפני הבושה ליכא

ובזה יתיישב הא דאמרינן בפ"ק דתענית (דף ג') וטל מנ"ל דלא מיעצר דכתיב ויאמר אליהו התשבי כו' אם יהיה השנים טל ומטר כי אם לפי דברי וכתיב לך הראה לאחאב ואתנה מטר ע"פ האדמה ואלו טל לא קאמר ליה משום דלא מיעצר ופריך וכי מאחר דלא מיעצר אלי' אישתבועי למה ליה ה"ק אפי' טל דברכה נמי לא אתי. ופריך וליהדרי' לטל דברכה ומשני משום דלא מינכרא. ופי' רש"י שלא היה אחאב מודה בחזרת טל לברכה ע"כ. והוא דחוק דאפי' אם לא אחאב מודה מאי איכפת לאליהו. אבל לפי מה שביארתי א"ש דעיקר הטעם דמודר הנאה בפני חבירו אין מתירין לו אלא בפניו הוא משום חשד. וכתבו הראשונים דהוא הדין אם מודיעו נמי סגי וע"כ אמר הקב"ה לאלי' שיודיעהו לאחאב שהתירו לו שבועתו וע"ז אמר לך הראה אל אחאב ואתנה מטר ע"פ האדמה ואלו טל לא קאמר ליה משום דהוא נשבע על טל לברכה וטל דברכה לא מינכר וא"כ ליכא חשדא וע"כ לא הודיעהו [וכ"ת דהא היינו טעמא דדוקא לפי מאי דקיי"ל דעיקר הטעם הוא משום חשד אבל לר' יוחנן דסבירא לי' בירושלמי דהטעם הוא מפני הבושה ובהא לא שייך זה. וא"כ מאי טעמא אמר הקב"ה לאלי' לך הראה אל אחאב ואתנה מטר ע"פ האדמה ומ"ט לא קאמר ליה טל. ויש לומר דהירושלמי אזיל לטעמי' בפ' אין עומדין ר' ברכי' אמר ר' יוסי ורבנן חד אמר בין על הטל בין על המסר נשמע לו וחרנא אמר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו ומפרש בירושלמי מאן דמר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע מן הדא לך הראה אל אחאב ואתנה מטר פי' וסל לא קאמר ליה מסתמא לא נשמע לו על הטל. וסי' המפרש משום דטל לא מיעצר ומאן דמר בין על הטל בין על המטר נשמע לו היכן הותר נדרו של טל. א"ר תנחומא סברין מימר נדר שהותר מכללו הותר כולו. והנה הפר"ד הקשה מהירושלמי דהכא על מה שכתב הרא"ש בנדרים (דף כ"ו) שנסתפק הרא"ש וכתב צ"ע לרבה אדם שנדר משני דברים בשר ויין והזכיר שניהם ומצא חרטה על א' מהם מי אמרינן הכא מודה דהותר כולו כיון דלא שייך כאן החלפה דדוקא במידי דשייך כולכם וגם זה וזה בהא קאמר רבה דבעי החלפה או דלמא לא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו אלא היכא דמחליף עכ"ל. והקשה הפר"ד דהא מהירושלמי מוכח דבב' דברים אמרינן נדר שהותר מקצתו כו' אע"ג דלא שייך החלפה אלמא דהיכא דלא שייך החלפה לא בעינן החלפה ואמרינן נדר שהותרו מקצתו הותר כולו: