עמק יהושע חלק ב קנז

ויטמא הנשמה הטהורה. וע"ז משביעים אותו שאפי' כל העולם כולו אומרים לו צדיק אתה היה בעיניך כרשע. וכמו שביארתי בהא דאשת חבר טוחנת עם אשת ע"ה דוקא בזמן שמחזקת עצמה לטמאה שאז היא נזהרת מליגע. ומזה יתעורר האדם לתשובה וישא ברכה מאת ה' א"ס

דרוש ג לחודש אלול

כתיב ביחזקאל (ל"ג) ויהי דבר ה' אלי לאמר בן אדם דבר אל בני עמך ואמרת אליהם ארץ כי אביא עליה חרב ולקחו עם הארץ איש א' מקציהם ונתנו אותו להם לצופה וראה את החרב בא על הארץ ותקע בשופר כו ואתה בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני באמרי לרשע מות תמות ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש ואתה כי הזהרת רשע מדרכו לשוב ממנה ולא שב מדרכו הוא בעונו ימות ואתה נפשך הצלת. ויש לדקדק דבתחילה שאומר באמרי לרשע מות תמות ולא דברת להזהיר שאפשר שאם היה מזהירו היה חוזר בתשובה כתיב הוא רשע בעונו ימות וקראו רשע אע"ג שלא הזהירו הנביא ואח"כ שאומר ואתה כי הזהרתו לשוב מדרכו ולא שב שהוא בודאי רשע שמזהירין אותו לשוב ואעפ"כ אינו חוזר בתשובה כתיב סתם הוא בעונו ימות ולא כתיב רשע ואדרבא הא אם הזהירו לשוב מדרכו ולא שב ממנו הוא רשע יותר ולמה קראו הכתוב תחילה רשע ולבסוף כתיב סתם הוא בעונו ימות והנה בימים האלו שמתקרבים ימי הדין וימי התשובה שצריך כל אדם לפשפש במעשיו ולהתודות לפני השי"ת לשוב מדרכו הרעה אשר לא שק ותענית גורמים אלא תשובה ומ"ט וכתב הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ב ה"ב) ומהו התשובה שיעזוב חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו וכן יתנחם על שעבר כו' וצריך להתודות בשפתיו ולומר ענינים אלו שגמר בלבו

והנה דוד המלך ע"ה אמר (תהלים ל"ב) לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון ואין ברוחו רמיה כי החרשתי בלו עצמי בשאגתי כל היום כי יומם ולילה תכבד עלי ידך נהפך לשדי בחרבוני קיץ סלה חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי אודה טלי פשעי לה' ואתה נשאת עון חטאתי סלה. וצריך להבין דמתחלה אמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה משמע שצריך לכסות החטא ואח"כ אומר חטאי אודיעך ועוני לא כסיתי אודה עלי פשעי משמע שצריך לגלות החטא

ויובן הענין בהקדם הגמ' דפסחים (דף נ"ז) דאמרינן התם מאי סלקא בי' ביששכר איש כפר ברקאי אמרי מלכא ומלכתא הוו יתבי מלכא אמר גדיא יאי ומלכתא אמרה אימרא יאי אמרו מאן מוכח כה"ג דקא מקריב קרבנות כל יום אתא איהו אחוי בידי' אי גדיא יאי יסק לתמידא כו' אמר רב אשי יששכר איש כפר ברקאי לא תני מתניתין דתנן ר"ש אומר כבשים קודמים לעזים בכל מקום יכול מפני שמובחרים במינן ת"ל אם כבש יביא קרבנו מלמד ששניהם שקולים כא' רבינא אמר אפי' מקרא נמי לא קרא דכתיב אם כבש אם עז אי בעי כבש לייתי אי בעי עז לייתי. ויש לדקדק בזה דהא הראיה הראשונה מכרעת יותר מהראי' השני' דהא בתחילה מוכח מדכתיב אם כבש יביא לחטאת ופי' רש"י כאן הקדים שעירה לכבשה דכתי' בפרשה עליונה והביא את קרבנו שעירת עזים כו' והדר אם כבש יביא אלמא דלאו דוקא היא מה שמקדים כבש דהא הכא הקדים שעירה תחילה. והראי' השני' שהביא מדכתיב בשלמים אם כבש אם מז ופי' רש"י מדלא הראה לך הכתוב רמז מובחר בזה מבזה שמעת מיניה ששניהם שוין והא הכא הקדים הכתוב כבש כמו שמקדים בכל מקום אלא שלא רמז לנו איזה עדיף וא"כ הראי' הראשונה מוכחת יותר ולפ"ז קשה דלמה לראיה הראשונה שהיא מוכרחת טפי אומר דמשנה לא שנה ולראיה השניה אומר דאפי' מקרא נמי לא קרא משמע שהשני' מוכחת טפי דאומר ע"ז דאפי' מקרא נמי לא קרא כאלו הוא מבואר להדיא במקרא והרי לכאורה ראיה הראשונה מוכרחת יותר

והנה אמרינן בסוטה (דף ל"ב) א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחי מפני מה תקנו תפלה בלחש שלא לבייש את עוברי עבירה שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה ופריך ולא והאיכא דם חטאת למעלה ודם עולה למטה ומשני התם מכסי' באלי' ופריך תינח כבשה שעירה מאי איכא למימר ומשני התם איהו דקא מכסיף נפשי' דאיבעי לאתויי כבשה ומייתי שעירה ופריך חטאת דעבודת כוכבים ומזלות דלא סגי דלאו שעירה מאי איכא למימר ומשני התם ניכסוף וניזל כי היכי דניכפר עלייהו ופי' רש"י הטיל עליו הכתוב שיתבייש שתהא לו כפרה מעונש גדול כזה. וא"כ לפ"ז בחטא דעבודת כוכבים ומזלות צריך דוקא לפרסם החטא דהא עיקר הראיה דתקנו תפלה בלחש שלא לבייש עוברי עבירה הוא ממה שלא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה וא"כ בעבודת כוכבים ומזלות שמוכח שהיא חטאת דעבודת כוכבים ומזלות ורמי רחמנא עלי' כי היכי דניכפר ליה דהא הכל יודעים שהוא חטאת דעבודת כוכבים ומזלות דהא צריך לאתוי שעירה ומינכר בין נקבה לזכר וכה"ג אמרינן במגילה (דף כ"ה) מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם ופריך פשיטא ומשני מהו דתימא ניחוש לכבודן של ישראל קמל"ן כש"כ דניחא להו דה"ל כפרה דבעון עבודת כוכבים ומזלות צריך לפרסם החטא כדי שיתכפר לו. ובזה יתיישב מה שהקשה הט"א דא"כ איך אמרינן התם מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם דאמאי אמרינן גבי עגל כ"ש דניחא להו דה"ל כפרה וא"כ ה"נ גבי ראובן נימא דכ"ש דניחא ליה דה"ל כפרה. [ובירושלמי (פ"ד דמגילה) מר עוקבן בשם רבנן דתמן לא דומה גנאי יחיד בצבור לגנאי צבור בצבור פי' וע"כ מעשה עגל הראשון דהוי גנאי צבור בצבור אין הגנאי כל כך משא"כ מעשה עגל שני דמדבר באהרן הוי גנאי יחיד בצבור הוי גנאי טפי אתי שפיר נמי וכן כתב המ"א אך לפירש"י יתיישב כמו שפירשתי]

אבל לפי מה שביארתי א"ש דלא אמרינן כה"ג אלא דוקא גבי עבודת כוכבים ומזלות כמו דאמרינן בסוטה דבחטאת דעבודת כוכבים ומזלות אמרה תורה דמייתי שעירה אע"ג דמינכר שהיא נקבה ויודעים שחטא אפ"ה אמרה תורה דמייתי דוקא שעירה כי היכי דנכסוף וניכפר ליה

ובזה יובן הגמ' ביומא (דף ס"ט) ויצעקו אל ה' אלהים מאי אמור אמר רב ואיתימא ר' יוחנן בייא בייא היינו דאחריבו למקדשא וקלי' להיכלי' וקטלינהו לכולהו צדיקיא כו' לא איהו בעינן ולא אגרא בעינן. ולכאורה יש לדקדק דמניין מוכיח הש"ס דהיינו יצרא דעבודת כוכבים ומזלות דלמא על יצרא דשאר עבירות אבל לפי מה שביארתי א"ש דהגמ' מוכיח מדכתיב ויצעקו בקול גדול משמע דהוידוי הי' בקול גדול וקשה דהא כל הודוים צריכים להיות בלחש כדי שלא לבייש את עוברי עבירה וע"כ מוכיח הגמ' דהיינו יצרא דעבודת כוכבים ומזלות שע"ז צריך להיות הודוי בקול כדמשני בסוטה דמייתי דוקא שעירה כי היכי דנכסוף וניכפר ליה

והנה אמרינן ביומא (דף פ"ו) וצריך לפרט את החטא שנאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב דברי ר' יהודה בן בבא ר' עקיבא אומר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. והנה הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ב ה"ג) כתב דצריך לפרט את החטא שנאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה כו' וכתב ע"ז הכ"מ שפסק כר' יהודה בן בבא והביא ראיה מדאפליגו בעבירות שהתודה עליהם ביוה"כ זה אם מתודה עליהן