עמק יהושע חלק ב קנד

מי לענין תשובה אימתי הוא התשובה המעולה דוקא בעוקר החטא מעיקרא ושב בתשובה שלמה עד שיבין כי לא היה לו שום תועלת בהחטא]. ובמ"א ביארתי הא שאמר כל תשא עון שהמחילה קודמת החטא ע"פ מה שכתב הרמב"ם (בפי"ג מה' נדרים ה"ב) וכיצד מיפר אומר מופר או בטל או אין נדר זה כלום וכיוצא בדברים אלו ענינו עקירת הנדר מעיקרא. ולכאורה הוא תמוה דהא קייל"ן דבעל מיגז גייז ברפ"ד דנזיר (דף כ"ב) ואיך כתב הרמב"ם דהבעל עוקר מעיקרא והאריך בזה הכ"מ ומסיק דהרמב"ם מפרש דהא דאמרינן גבי חכם דעוקר הנדר מעיקרא היינו דמשוי ליה כאילו לא היה. אבל גבי בעל אף שעוקר הנדר מעיקרא מיהו לא משוי ליה כאילו לא היה אלא כאלו חל הנדר ומבטלו. ונ"ל שזהו כמו דאמרינן בפ"י דנדרים (דף ע"ה) האומר לאשתו כל נדרים שתדורי כו' איבעיא להו לר"א מיחל חלין ובטילין או דלמא לא חלין כלל למאי נ"מ כיון דאתפיש אחר בהדין נדרא. אי אמרת חלין הוי תפיסותא אי אמרת לא חלין כלל לא איכא מששא והכא נמי גבי חכם עוקר את הנדר מעיקרא היינו דמשוי ליה כאילו לא היה אבל גבי בעל מיגז גייז היינו דמשוי ליה כאילו היה ובטל ובמ"א הארכתי בזה וישבתי בזה קושית התוס' בסוטה (דף ו') הרי נתברר הירושלמי דתקנה של הקב"ה מעולה מכולן שע"י התשובה עוקר החטא מעיקרא וזהו טוב וישר ה' שמורה דרך לעשות תשובה

דרוש ב לאלול

גרסינן בספ"ג דנדה (דף לי) דרש ר' שמלאי למה הולד דומה במעי אמו כו' ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו שנאמר כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון כי לך תכרע כל ברך זה יום המיתה שנאמר לפניו יכרעו כל יורדי עפר תשבע כל לשון זה יום הלידה שנאמר נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה ומה הוא השבועה שמשביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע ואפי' כל העולם כולו אומרים לו צדיק אתה היה בעיניך כרשע והוי יודע שהקב"ה טהור ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך טהורה היא אם אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו הריני נוטלה ממך. תנא דבי רבי ישמעאל משל לכהן שמסר תרומה לע"ה ואמר לו אם אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו הריני שורפה לפניך אמר ר' אלעזר מאי קראה ממעי אמי אתה גוזי מאי משמע דהאי גוזי לישנא דאשתבועי הוא דכתיב גזי נזרך והשליכי ע"כ

והנה תחילה צריך להבין למאי מביא המשל לכהן כו', אך הענין הוא דיש לדקדק במה שאומר אם אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו הריני שורפה לפניך היה לו לומר בקיצור ואומרים לו אם אתה מטמא אותה הריני שורפה לפניך ומאי איכפת לן אם אינו משמרה בטהרה כיון שמ"מ לא נטמאה ולזה תירץ בתנא דבי ר' ישמעאל משל לכהן כו' ויובן ע"פ מאי דאמרינן בחגיגה (דף כ') דהיסח הדעת פוסל בתרומה. והטעם דמשום שהתרומה קדושה ע"כ אפי' לא נטמאה בפועל אלא שהיה רק היסח הדעת אעפ"כ פוסל את התרומה. וכן הנשמה כיון שיורדת ממקום קדוש כמו שאומרים לו הוי יודע שהקב"ה טהור ומשרתיו טהורים כו' ע"כ פוסל בה היסח הדעת ג"כ. אף שאין האדם עושה עבירה בפועל אלא אם הולך בשוק אחרי עסקיו ומסיח דעתו מעבודת ה'. אזי הנשמה נפסלת ופוגם בנשמה הקדושה וע"ז אומרים לו כשמשביעין אותו והוי יודע שהקב"ה טהור ונשמה טהורה ומשרתיו טהורים אם אתה משמרה בטהרה מוטב דבעינן שישמור אותה דוקא בטהרה. וצריכה שמירה אם אינו משמרה אזי פוגם בנשמתו הטהורה בהיסח הדעת בלבד. וע"ז אמר תנא דבי ר' ישמעאל משל לכהן שמסר תרומה לע"ה ואמר לו אם אתה משמרה בטהרה מוטב. ואם לאו פי' אע"פ שלא נטמאת אלא שחסר השימור של התרומה נפסלת בהיסח הדעת והריני שורפה לפניך

אך עדיין מיותר מה שאומר משל לכהן שמסר תרומה לע"ה דאפי' לחבר נמי דינא הכי. ויובן דבר זה ע"פ מאי דאמרינן בפסחים (דף ל"ד) היסח הדעת ר' יוחנן אמר פסול טומאה הוי ורשב"ל אומר פסול הגוף הוי ר' יוחנן אמר פסול טומאה הוי שאם יבוא אליהו שומעים לו פי' אם יבוא אלי' ויאמר שלא נטמאת הוא טהור. ורשב"ל אמר פסול הגוף הוי שאם יבא אלי' ויטהרנה אין שומעים לו וא"כ לר' יוחנן דאמר דאפי' בקדשים היסח הדעת אינו רק פסול טומאה. וא"כ כיון שאינו רק חשש דילמא נטמא וא"כ אמאי בעי שריפה בתרומה ולא גרע יותר מס' אם נטמא דתולין ולא אוכלין ולא שורפין. וא"כ אמאי דינה בשריפה והוא אומר ואם לאו הריני שורפה לפניך. וע"ז אומר משל לכהן שמסר תרומה לע"ה דבע"ה החמירו יותר כמו דאמרינן בפ"ק דשבת (דף ט"ו) על ששה ספיקות שורפין את התרומה כו' ועל ס' בגדי ע"ה טל ודאי מגען ועל ס' טומאתן שורפין. אלמא דבע"ה החמירו יותר בס' תרומה דעל הס' נמי שורפין את התרומה וכן המשל נמי לענין הנשמה הנתנת בגוף אשר נמשך בטבעו אחר תאוה חומרית. וע"כ אם לא שמר הנשמה בטהרה בודאי היא נמשכת אחר הגוף החומרי ונטמאה

והנה המהרש"א הקשה בח"א בפ"ק דנדרים (דף ח') דאמרינן התם אשכים ואשנה פ' זה נדר גדול נדר לאלהי ישראל ופריך הגמ' והלא מושבע ועומד הוא ואין שבועה חלה על שבועה והקשה המהרש"א דא"כ איך אמרינן בספ"ג דנדה (שם) דמשביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע מאי מועיל השבועה הא אין שבועה חלה על שבועה והרי מושבעים ועומדים מהר סיני וכמו דאמרינן ברפ"ו דשבועות (דף ל"ט) אין לי אלא אותם העומדים על הר סיני דורות הבאים כו' ת"ל ואת אשר איננו כו'. ויתיישב דבר זה ע"פ מאי דאמרינן מאי קראה ממעי אמי אתה גוזי בך תהלתי תמיד. והרמב"ם פסק בהלכות ת"ת (פ"א ה' ח') וזה לשונו וצריך לקבוע לו זמן בת"ת ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה

והנה הלח"מ הקשה מהא דאמרינן במנחות (דף צ"ט) על ההיא מתניתין דאמרינן התם גבי לחם הפנים אלו מושכין ואלו מניחין טפחו של זה בצד טפחו של זה שנאמר לפני תמיד. ר' יוסי אומר אף אלו נוטלין ואלו מניחין אף היא היתה תמיד ואמרינן בגמ' א"ר אמי מדבריו של ר' יוסי נלמד אפי לא שנה אדם אלא פ' א' שחרית ופ' א' ערבית קיים מצות לא ימוש והשתא קשה דמשמע לכאורה דהא אמרינן אם קרא פסיק א' שחרית קיים לא ימוש היינו דוקא לר' יוסי דלא דייק לפני תמיד. אבל לרבנן דדייקו תמיד משמע דלדידהו נמי לא ימוש כו' הוי מדויק וצריך שיקראו כל היום וכל הלילה. וא"כ רבינו שפוסק כרבנן בהלכות תמידין ומוספין איך כתב בקביעות שתי שעות קיים מצות לא ימוש ותירץ דמשמט ליה לרבינו דלשון תמיד מורה יותר על התמידות מלישנא דלא ימוש כו' ע"ש עכ"ד. וא"כ לשון תמיד מורה על התמידות בלי הפסק

[ונראה לי להביא ראי' לדברי הלח"מ דלשון תמיד מורה יותר על התמידות בלא הפסק מלישנא דלא ימוש. דהא דאמרינן התם במנחות א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי אפי' לא קרא אדם אלא ק"ש שחרית וערבית קיים מצות לא ימוש. א"כ לפי"ז לישנא דתמיד נמי לאו דוקא. כמו דתלי התם בגמ' לא ימוש דהתורה בתמיד דלחם הפנים. וא"כ איך אמרינן בפ"ק דיומא ודף ז') ציץ בין שישנו על מצחו בין שאינו על מצחו מרצה ר' יהודה אומר עודהו על מצחו מרצה אין עודהו על מצחו אינו מרצה. ואמרינן התם דטעמא דר' שמעון מדכתיב תמיד לרצון לפני