עמק יהושע חלק ב קנב

כי המלחמה שנצח לא מחמת נדרו היה כמו דאמרינן פ"ק דתענית (שם) ששאל שלא כהוגן דכתיב והיה אשר יצא מדלתי ביתי יכול אפי' דבר טמא והשיבו לו שלא כהוגן שנזדמנה לו בתו וכיון ששאל שלא כהוגן ע"כ נצוח המלחמה לא היה מחמת נדרו וא"כ לא היה בו תועלת כלל ויכול להתיר בחרטה אבל יפתח היה סבור שנצוח המלחמה היה מחמת נדרו והיה לו בו תועלת וכיון שהיה לו בו תועלת ע"כ לא היה יכול להתיר בחרטה וכמו שאמרה לו בתו אבי פציתה פיך אל ה' עשה לי כאשר יצא מפיך אחרי אשר נתן לך ה' נקמות מאויביך מבני עמון וא"כ היה לו בו תועלת וע"כ אינו יכול להתיר בחרטה. אבל יונתן אמר עכר אבי את הארץ ראו נא כי אורו עיני כו פי' שלא היה תועלת כלל בהנדר כי אף כי לולא אכל היום משלל איביו אשר מצא כי עתה לא רבתה מכה בפלשתים וא"כ אין תועלת בנדרו ע"כ כתוב ויפדו העם את יהונתן שהתירו לו לשאול על נדרו כמו שפירש רש"י ז"ל. וכן בתשובה נמי הא דאמרינן בפ"ק דר"ה גדולה תשובה שמקרעת גז"ד של אדם הוא דוקא בתשובה ששב אל לבו ומתחרט על עונו עד שלא נמצא לו תועלת בחטאו ע"כ מהני אף לאחר גז"ד

ובמה שביארתי שהתשובה מועלת להחטא עצמו שהחטא עצמו נתקן בזה יתבאר הא דאמרינן בשבת (דף נ"ה) אמר ר' שמואל בר נחמני כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה כו' אלא מה אנו מקיים וישכב את בלהה פילגש אביו מלמד שבלבל מצעו של אביו כתנאי פחז כמים אל הותר ר' אליעזר אומר פזתה חבתה זלתה ר' יהושע אומר פסעת על דת חטאת זנית ר"ג אומר פיללתה חלתה זרחה תפלתך אמר ר"ג עדיין צריכין אנו למודעי ר' אליעזר אומר הפוך את התיבה ודרשה זיעזעתה הרתעתה פרחה חטא ממך ופירש"י חלתה כמו ויחל משה. והענין הוא שאומר שראובן שב בתשובה והתפלל עד שמחל לו ואיזו מחילה אם מחילה על להבא דהיינו שלא יענש עוד או שהיא מחילה דמעיקרא כמו חכם שעוקר אח הנדר מעיקרו. על זה אומר פיללתה חלתה זרחה תפילתך ולשון חלתה הוא מויחל משה וכמו דאמרינן בברכות הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו וההוא מחילה היינו מחילה דמעיקרא ע"ז אומר עדיין צריכין אנו למודעי פי' דבלשון מחילה אינו מפורש עדיין אם הוא מחילה על להבא דהיינו שמוחל להחוטא העון ואינו מענישו על זה או לא וע"ז אמר עדיין צריכין אנו למודעי איזה משמעות הוא בלשון חלתה ע"ז אומר הפוך את התיבה ודרשה זיעזעתה הרתעתה פרחה חטא ממך פי שנמחק החטא לגמרי בזה האופן הוא פיללתה חלתה דהיינו שנמחל החטא מעיקרא כמו בויחל משה שביארתי דהמחילה הוא כמו אחרים מוחלין לו דגבי התרת הנדר שנמחל מעיקרא. וכ"ת הא רש"י פי' דהא דאמר כתנאי הוא היינו אם חטא או לא. דלדעת ר"א ור"י חטא ולדעת ר"ג שאומר פיללתה כו' היינו להנצל מן החטא שביקש שלא יחטא ולפי מה שפירשתי הוא שחטא אלא שהתשובה היה באופן זה עד שפרחה החטא. אך לע"ד פירש"י דחוק מאד דהא לר' ירמיה בר אבא אמרינן התם דפירש מלחטוא משמע דלאינך תנאי חטא אלא שעשה תשובה ועיין מהרש"א בח"א שנדחק בזה דלהני תנאי נמי חטא בבלבול יצועי אביו דאל"כ איך אומר כתנאי דהא לר' שמואל בר נחמני חטא בבלבול מצעו של אביו וזה דוחק דהא אינו מפורש בדבריהם שחטא בבלבול יצועי אביו ע"כ נראה לי דהא דאמרינן כתנאי היינו ר"א ור"י דלר"א דאומר דפחז פזתה חבתה זלתה הוא כר' שמואל בר נחמני דהוא אומר דהעבירה היה רק דזלתה דהיינו שזלזל בכבוד אביו דהיינו שבלבל יצועי אביו כר' שמואל בר נחמני ור"י שאומר פסעת על דת חטאת זנית הוא דלא כר' שמואל בר נחמני אלא שחטא בזנות והיינו כתנאי ואינך תנאי מפרשי איך היא דרך התשובה ע"ז אומר ר"ג פיללת חלתה זרחה תפלתך אך אין אנו יודעין באיזה אופן היה המחילה ע"ז אומר עדיין צריכין אנו למודעי שאומר זיעזעתה הרתעתה פרחה חטא ממך פי' שנפרח החטא ואין כאן חטא וכמו דאמרינן פרח זימון מינייהו וה"נ פרחה החטא שאין כאן חטא כלל דהיינו שנמחל החטא עצמו וכמו שביארתי ולא עוד אלא שזדונות נעשו לו כזכיות

ויתבאר דבר זה ע"פ מאי דאמרינן בסוף יומא (דף פ"ו) א"ר יוחנן גדולה תשובה שדוחה את ל"ת שבתורה שנאמר לאמר הן ישלח איש את אשתו כו'. ולכאורה יש לדקדק מהו החדוש שתשובה דוחה ל"ת שבתורה והלא בכל מקום אמרינן בש"ס דעשה דוחה ל"ת. והנה אפשר ליישב עפ"י מה שכתבו התוס' בפ' בתרא דעירובין (דף ק') דאם נתערבו מתן ארבע במתן א' שינתן במתן א' ולא אמרינן דאתי עשה ודחי לאו דבל תוסיף ותירצו דלא דמי כלל לכלאים בציצית דהכא ע"י פשיעה הוא באה והיה יכול להתקיים בלא דחית הלאו וא"כ לפ"ז היכא דבא ע"י פשיעה לא אמרינן דאתי עשה ודחי ל"ת וא"כ בתשובה נמי בא ע"י פשיעה וכל היכא שבא ע"י פשיעה לא אמרינן דאתי עשה כו' וע"ז קא משמע לן דגדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה אע"פ שבא ע"י פשיעה. אח"כ מצאתי שתירץ כמו כן בס' כפות תמרים. אך שעדיין צ"ע דאמאי אמרינן בתשובה שדוחה ל"ת שבתורה כיון שבא ע"י פשיעה אך באמת ניחא שפיר דהא דאמרינן דאין עשה דוחה ל"ת שבתורה כשבא ע"י פשיעה: היינו דוקא אם אין ריוח בעשה דהעשה יכולה להתקיים בלא הפשיעה ג"כ אלא שהפשיעה בא שצריך לדחות הל"ת וע"כ כיון שבא ע"י פשיעה לא אמרינן דאתי עשה ודחי ל"ת כגון בתערובות מתן ד' שנתערבו במתן א' דאפי' אם לא נתערב היה מתקיים העשה של מתן ד' אבל אם נתערב צריך לעבור על הל"ת ע"כ אמרינן דלא דחי אבל היכא שבלא הפשיעה לא היה מקום לעשה כלל וע"י הפשיעה באה עשה ע"כ אתי ודחי לל"ת

ויש להביא ראיה לזה דהא אמרינן בשבת (דף כ"ד) אמר קרא לא תותירו ממנו עד בוקר מה ת"ל עד בוקר בא הכתוב ליתן בוקר שני לשריפתו אלמא דאי לאו קרא ה"א דאתי עשה ודחי לל"ת אע"ג שבא ע"י פשיעתו דאם לא הוה מותיר לא היה צריך לדחות הל"ת אלא ודאי דכיון דאם לא היה מותיר לא הוה מקום לעשה דשריפת נותר וע"כ הוה אמינא דדחי וכן בפ"ק דביצה (דף ח') נמי משמע הכי דאמרינן גבי כסוי הדם דאתי עשה ודחי ל"ת אע"ג דבא ע"י פשיעתו. ובירושלמי מסיק דהטעם בכסוי הדם דאתי עשה ודחי ל"ת כמו דאמרינן בירושלמי פ"ק דביצה חברי' אמרין שמ"ט דוחה למצות ל"ת על דעתיה דר' יונה דו אמר מצות עשה דוחה למצות ל"ת אע"פ שאינה כתובה בצדה ניחא על דעתיה דר' יוסי דו אמר הואיל ואין מ"ע דוחה ל"ת אלא אם כן כתובה בצדה ומשני כיון שהתחיל במצוה אומרים לו מרק פי' כיון שהתחיל במצות שחיטה אומרים לו מרק ודוחה אע"פ שאינה כתובה בצדה אלמא דאע"פ שבעצמו גרם לזה ועבד ושחט אפ"ה דוחה לל"ת אלא ודאי משום דיש ריוח בעשה וע"כ דחי אפי' ע"י פשיעה נמי. דבלא הפשיעה לא היתה העשה ע"כ דחי לל"ת והכא נמי גבי תשובה כיון שאם לא היה חוטא לא היה העשה דתשובה כלל וע"י שחטא נתהוה העשה דתשובה אע"פ שאסור לחטוא על מנת שיעשה תשובה והאומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה אעפ"כ כיון שנתהוה העשה ע"י פשיעתו ע"כ אמרינן דאתי עשה ודחי לל"ת אך ה"מ כשיש ריוח בעשה דהיינו שזדונות נעשים כזכיות משא"כ בתשובה מיראה לא אמרינן דאתי עשה ודחי לל"ת. וע"ז אומר גדולה תשובה שדוחה לל"ת שבתורה דע"י התשובה נעשה