עמק יהושע חלק ב קנא

גדולה תשובה שמקרעת גז"ד של אדם שנאמר השמן לב העם הזה כו' פי' דגדולה תשובה שהמחילה מועיל אפי' לאחר גז"ד. אלמא דנמחל החטא עצמו והראיה דמועיל אף לאחר גז"ד אבל מחילה של האב אינו מועיל לאחר גז"ד משא"כ בתשובה שהיא מחילה של הקב"ה ולא כמדת ב"ו מדתו של הקב"ה. והרי הוכחנו דתשובה הוא מועיל לעצמות החטא שנמחל והוי מחילה דמעיקרא וכל זה הוא בתשובה אבל לא בשאר תקנות שאמרה חכמה דחטאים תרדף רעה וכן נבואה שאמרה הנפש החוטאת היא תמות והתורה שאמרה יביא קרבן שכל זה הוא רק תקנות להחוטא אבל לא שהחטא עצמו נמחל משא"כ בתשובה שהיא תקנה להחטא עצמו שנמחל על ידי זה כמו שאומר קחו עמכם דברים כו' אמרו אליו כל תשא עון

וכיון שביארנו שתשובה מועיל לחטא עצמו משא"כ יתר הדברים ואפי' מיתה אינו מועיל רק להחוטא שלא יענש עוד בעונשים ומיתה מכפרת משא"כ בתשובה בזה יתבאר הגמ' דברכות (דף י') שהבאתי בתחילה הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דר"מ והוו קא מצערי ליה טובא הוי קא בעי רחמי עלייהו דלימותו אמרה ליה ברורי' מאי דעתיך דכתיב יתמו חטאים מי כתיב יתמו חוטאים חטאים כתיב פי' דר"מ הוי בעי רחמי דלימותו כדי שיהיה תיקון להחוטא דמיתה מכפרת ע"ז אמרה ליה ברוריא דמי כתיב יתמו חוטאים פי' מי כתיב שיבקשו תיקון להחוטא אלא יתמו חטאים כתיב פי' שצריך להתפלל שיהיה תיקון להחטא עצמו ותיקון להחטא עצמו אינו אלא בתשובה וע"כ אמרה לו דליבעי רחמי דליהדרו כדי שיהיה תיקון להחטא עצמו כמו דכתיב אמרו אליו כל תשא עון. וא"כ כיון שביארנו שהתשובה מועלת להיות מחילה על החטא עצמו כמו שביארנו בענין התרת הנדר שחכם עוקר מעיקרו

בזה יתבאר הגמ' דברכות (דף ל"ב) ויחל משה את פני ה' כו' רבא אמר עד שהתיר לו נדרו כתיב הכא ויחל וכתיב התם לא יחל דברו ואמר מר הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו והוא כמו שכתב המהרי"ט שמחילה מועיל על להבא וכמו דאמרינן בנדרים (דף ע"ו) יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה אמרת ק"ו מה מכורה כבר יוצאה עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר. וא"כ במחילה כיון דמועיל על העבר מועיל מכ"ש על להבא ואחר כך הקשה המהרי"ט דא"כ בנדרים נמי אם מועיל שאלה למה שכבר נדר א"כ מועיל מכש"כ קודם שנדר והא נמי מחילה היא כמו דאמרינן הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו ואפ"ה אינו מועיל אלא א"כ חל הנדר ותירץ המהרי"ט דהתם המחילה הוא על העבר וא"כ איך תועיל לו על להבא כיון שהמחילה הוא על העבר] וע"ז אומר ויחל משה פי' שביקש מהקב"ה שימחול לו וקאמר רבא באיזה אופן ביקש המחילה אם מחילה דמעיקרא או מחילה שמכאן ולהבא וע"ז אומר כתוב הכא ויחל משה וכתיב התם לא יחל דברו פי' כמו המחילה דהתם הוא המחילה דמעיקרא הכא נמי ביקש משה מחילה דמעיקרא. וכיון שביארנו שזהו החילוק בין שאמר הקב"ה שיעשו תשובה שהוא מחילה דמעיקרא לחטא גופיה משא"כ במה שאמרה החכמה חטאים תרדף רעה וכן במה שאמרה הנבואה הנפש החוטאת היא תמות וכן במה שאמרה תורה שיביא קרבן ששם אינו תיקון אלא להחוטא במחילה שמכאן ולהבא משא"כ בתשובה שהיא מחילה לחטא גופי' ולא כמחילה של האב לבן סורר ומורה שאינה אלא מחילה מכאן ולהבא בזה יתיישב מה שלא מצינו שהב"ד דכתיב גבייהו ושפטו העדה והצילו העדה שיחקרו אחר זכות מפני מה אינם מבקשים את האב שימחול לו וזה לא מצינו. אלא הטעם שמה שמחפשים אחר זכות היינו אולי לא חטא חטא שחייב עליו עונשו וא"כ יש זכות בעצמותו של חטא משא"כ במחילה של האב לבנו שהוא סורר ומורה שזה אינו תיקון בעצמותו של החטא אלא המחילה מכאן ולהבא ע"כ אין הב"ד מוזהרים בזה לחפש אחר זכות כיון שאינו תיקון החטא עצמו. משא"כ במחילה של הקב"ה ע"י שיעשו תשובה זהו תיקון להחטא עצמו והוי מחילה דמעיקרא וכמו שביארתי על הא דכתוב אמרו אליו כל תשא עון פי' שהנשיאות חטא קדמה לעון והוי כמו מחילה דמעיקרא א"כ הקב"ה מבקש אותם שיעשו תשובה וימחול להם כיון שהוא תיקון בעצמותו של חטא ע"כ צריך לחפש אחר זכות זה ע"ז אומר על תקנתו של הקב"ה שהיא לעשות תשובה שזהו מחילה דמעיקרא לעצמות של החטא משא"כ בשאר העצמות להחוטא שזהו רק תיקונים להחוטא אבל מ"מ רושם החטא נשאו ע"ז אומר טוב וישר ה' כו'. פירוש שהתשובה טובה מאד שנמחל החטא מעיקרא ודומה כאלו לא לא חטא זדונות נעשו לו כזכיות ע"כ יורה חטאים בדרך פי' שהקב"ה בעצמו מבקש מלפני ישראל שיעשו תשובה דכתיב קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו כל תשא עון וזה יורה חטאים שהוא בעצמו מלמד החוטאים הדרך איך שיבקשו ממנו וימחול להם מפני שהוא מחילה דמעיקרא לעצמותו של החטא. ואיך הוא דרך התשובה. איתא ברמב"ם (פ"ב מה' תשובה ה"ב) ומהו התשובה שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו וכן יתנחם על שעבר שנאמר כי אחרי שובי נחמתי ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם וצריך להתודות בשפתיו ולומר ענינים אלו שגמר בלבו עכ"ל

והנה עיקר התשובה הוא החרטה וענין החרטה יבואר ע"פ מאי דכתיב (שופטים י"א) וידר יפתח נדר לה' ויאמר אם נתן תתן את בני עמון בידי והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי בשובי בשלום כו' ויבא יפתח אל ביתו והנה בתו יוצאת לקראתו בתופים ובמחולות כו' אהה בתי הכרע הכרעתיני ואת היית בעוכרי ותאמר אליו אבי פציתה פיך אל ה' עשה לי כאשר יצא מפיך אחרי אשר עשה לך ה' נקמות מאויביך. וצריך להבין דלמאי אמרה לו אחרי אשר עשה לך כו' דמסתמא צריך לעשות כפי מה שנדר. והנה כתיב (בשמואל י"ד) ויאמר יהונתן עכר אבי את הארץ ראו נא כי אורו עיני כי טעמתי מעט דבש אף כי לוא אכל היום משלל אויביו אשר מצא כי עתה לא רבתה מכה בפלשתים ע"כ והענין הוא שיפתח לאחר שראה את בתו חשב להתיר את הנדר בחרטה וכמו דאמרינן בפ"ק דתענית (דף ד') שנענש על שלא הלך יפתח אצל פנחס להתיר לו את נדרו כמו דכתיב הצרי אין בגלעד כו' אך אח"כ חשב בדעתו שלא תועיל לו החרטה כיון שהיה לו תועלת בנדרו [וכמו שכתב הרא"ש בנדרים (דף כ"ב) אהא דאמרינן והלכה פותחין לו בחרטה כו' וכתב הרא"ש ובלבד שיתחרט מעיקרו שלא היה רוצה שיהיה נדר מעולם אבל אם אומר שעתה הוא מתחרט אבל עד השתא ניחא לו מה שנדר לאו חרטה הוא דבעינן שחכם יעקור את הנדר מעיקרו כדתניא בפ' המדיר מה בין חכם לרופא החכם עוקר הנדר מעיקרו ותו ר"נ גופיה אמר בסמוך שלא היה יכול למצוא פתח לרב סחורה ואי חרטה מכאן ולהבא הוי חרטה מה הוצרך למצוא פתח הלא מתחרט ובא היה אלא ודאי לא היה מתחרט מעיקרו וזה ידע ר"נ ולכך הוצרך למצוא פתח]. וע"ז אמר כשראה את בתו אהא בתי הכרע הכרעתיני ואת היית בעוכרי פי' שהנדר מצד עצמו היה טוב ומועיל אלא שע"י המקרה שהיא יצתה לקראתו בזה הים הקלקול וא"כ איך תועיל לזה החרטה ע"ז הודית לאביה ופי' את הדבר ואמרה לו אבי פציתה פיך אל ה' עשה לי כאשר יצא מפיך אחרי אשר עשה לך ה' נקמות מאויביך מבני עמון פירוש שלא תוכל להתחרט מעיקרו ולומר שלא היה בו תועלת ע"כ לא תוכל להתירו כיון שהיה בו תועלת אחרי אשר נתן ה' נקמות מאויביך מבני עמון והא דנענש הוא על שלא הלך אצל פנחס כי היה מוצא לו פתח כדאמרינן ברב סחורה או שהיה מתירו בחרטה כי היה מודיע