עמק יהושע חלק ב קנ

ע"ה) ת"ר הלכה אצל חכם והתירה מקודשת פי' אם קדשה על מנת שאין עליה נדרים והיא הלכה אצל חכם והתירה מקודשת אצל רופא וריפא אותה אינה מקודשת ופריך הש"ס מה בין חכם לרופא ומשני חכם עוקר את הנדר מעיקרא ורופא אינו מרפא אלא מכאן ולהבא. וכתבו התוס' דבמומין אפי' אם נתרפאה עכ"ז אינה מקודשת משום שהיא מאוסה בעיניו כשזוכר שהיו בה מומין אבל נדרים ליכא קפידא הואיל ועוקרו למפרע וכן הוא נמי בתשובה מאהבה נאמר שובו בנים שובבים דמעיקרא משום שעוקרו למפרע כאלו לא היה חטא מעולם אבל בתשובה מיראה אינו אלא על דרך רפואה שמרפא מכאן ולהבא וע"ז נאמר כי אם מאוס מאסתנו. פי' אפי' אם עושים תשובה עכ"ז אינה מאהבה ומ"מ איכא מיאוס ע"ז אומר השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם. פי' שתהא התשובה עד שלא ישאר שום רושם מהחטא וחדש ימינו כקדם. וא"כ כיון שבתשובה מיראה אינו אלא על דרך רפואה שמרפא מכאן ולהבא מכש"כ אם התשובה ע"י יסורין וכמו דאמרינן התם בפ' בתרא דיומא (דף פ"ו) לא קשיא כאן מאהבה או מיראה כאן ע"י יסורים וא"כ במלקות אין המחילה אלא מכאן ולהבא כמו שביארתי משא"כ בתשובה הוי מחילה דמעיקרא וכמו שביארתי שדומה כמו שלא חטא מעולם. ובזה יתבאר הירושלמי סוף יומא דגרסינן התם תני עבירות שנתודה עליהן ביוה"כ שעבר אינו צריך להתוודות עליהן ביוה"כ הבא ואם עשה כן עליו הכתוב אומר ככלב שב על קיאו כן כסיל שונה באולתו תני ר' אליעזר אומר ה"ז זריז ונשכר מאי טעמא דר' אליעזר וחטאתי נגדי תמיד כו' מה מקיימין רבנן טעמא דר' אליעזר וחטאתי נגדי תמיד כו' מה מקיימין רבנן טעמא דר' אליעזר וחטאתי נגדי תמיד שלא יהי' בעיניו כאלו לא עשאן אלא כשעשאן ונמחל לו עכ"ל הירושלמי. פי' דבתשובה מיראה הוא כאלו עשאן ונמחל והיינו מחילה דמכאן ולהבא וע"ז בקש דוד הרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני דהיינו שיטהר מהחטא ג"כ כמו בתשובה מאהבה שזדונות נעשו כזכיות כי פשעי אנו אדע וחטאתי נגדי תמיד כו' הוא אולי אין תשובתו רק מיראה ולא הוי כאלו לא עשאן אלא כאלו עשאן ונמחל לו וע"ז ביקש דוד שיהא מאותן כאלו לא עשאן כלל דהיינו מחילה דמעיקרא כמו שאבאר

וע"כ התקנה של הקב"ה שאמר שיעשו תשובה הוא מעולה ומשובח יותר מכולם יותר מהחכמה שאמרה חטאים תרדף רעה שזהו ע"י יסורין וכן הנבואה שאמרה הנפש החוטאת היא תמות שהוא ג"כ ע"י יסורין שאין הרפואה והמחילה אלא מכאן ולהבא וכן אם מביא קרבן שזהו ג"כ אינו אלא מכאן ולהבא שהקב"ה אינו רוצה שיחטא ויביא קרבן כמו דאמרינן בפ"ק דחגיגה (דף ו') הוקר רגלך מבית רעך בחטאות ואשמות הכתוב מדבר וא"כ אינן אלא תקנות מכאן ולהבא. אבל הקב"ה אמר שיעשו תשובה שנעקר החטא מעיקרא והוא דומה כאלו לא חטא מעולם ע"ז אמר הקב"ה איני מבקש מכם אלא דברים שנאמר קחו עמכם דברים כו' אמרו אליו כל תשא עון ויש לדקדק דה"ל למימר כל עון תשא אבל לפי מה שביארתי א"ש מה שאמר כל תשא עון דפי' שע"י התשובה הוי מחילה דמעיקרא כמו קודם חטא ע"ז אומר אמרו אליו כל תשא עון שהנשיאות חטא והמחילה דומה כאלו קדמה לעון ומעלה זו יש בתשובה שהוא תקנתו של הקב"ה יותר מבבל התקנות שאמרו כולם

וביתר ביאור צריך להבין בהקדם הא דאמרינן בפ"ק דברכות דף י') הנהו בריוני דהוו בשבבותי' דר"מ כו' הוי קא בעי ד' מאיר רחמי עלייהו כי היכי דלימותו אמרה לו ברורי' דביתהו מאי דעתך משום דכתיב יתמו חוטאים חטאים כתיב ויובן זה עפ"י מה שביארתי בתשובתי (סי' י"ט) בהא דאמרינן בפ' בתרא דמכות (דף י"ז) בענין ביטלו ולא ביטלו קיימו כו' במאי קא מיפלגי בהתראת ס' קא מיפלגי וביארתי שם בפירוש רש"י דלהכי אי אמרינן קיימו ולא קיימו לא תלי בהתראת ס' דילמא לא יקיים העשה משום דאי אמרינן קיימו ולא קיימו הוא דהלאו נגמר מיד שעבר על הלאו אלא דהעשה הוא תיקון להחוטא שלא יענש במלקות וא"כ תיקונו הוא או במלקות או בקיום העשה. ואע"ג שאפשר שיקיים העשה ולא יתחייב במלקות אעפ"כ לא הוי התראת ס' משום דכל התראת ס' דאמרינן בש"ם הוא כשהספק הוא בהחטא עצמו דילמא ועשה באופן זה ולא יהיה חטא כלל אבל כשהספק הוא בעונש החוטא אע"ג שיש ספק אולי לא יחייבוהו ב"ד דהא אמרינן ושפטו העדה והצילו העדה אעפ"כ לא הוי התראת ס' ומבואר שם ע"ש

וא"כ לפ"ז יש נ"מ אם העשה תיקון להחטא שהחטא עצמו נתקן ע"ו זה או שהוא תיקון להחוטא. והנה הרמב"ם כתב שאין התראת ס' התראה אלא א"כ הלאו מפורש בתורה ורציתי תחילה לבאר שם דזה קאי על בן סורר ומורה שיש ביד האב למחול. והנה אף שביארתי שם דהרמב"ם מפרש בדרך אחר אעפ"כ נראה לפי מה שביארתי בדעת רש"י שיש חילוק בין אם הס' הוא בחטא או בהחוטא לפי"ז יש לומר דלא הוי התראת ספק גבי בן סורר ומורה דאע"ג שיש ביד האב למחול אפ"ה המחילה היא רק תיקון להחוטא דבעינן ותפסו בו אביו ואמו וזה אינו יכול להיות דהא אביו מוחלו משא"כ בספק דאם אכל תרומה והיכולת לשאול על התרומה כמו שביארתי הוא ס' בהחטא עצמו דהא בשאלת התרומה החכם עוקר מעיקרו. ויש להביא ראיה לזה דהמחילה בבן סורר ומורה אינו מחילה בחטא עצמו שיהיה כאלו לא חטא מעולם דהא הרמב"ם פסק בהלכות ממרים דאם מחלו לו אפי' קודם שנגמר הדין פטור אבל לאחר שנגמר דינו לא מהני מחילה [ונ"ל להביא ראיה לזה מהא דאמרינן בסנהדרין (דף ע"א) ת"ש אם משנגמר דינו ברח ואח"כ הקיף זקן התחתון חייב ומשני נגמר דינו קאמרת נגמר דינו גברא קטילא הוא ע"ש. וכן בירושלמי (פ"ח דסנהדרין) סברין מימר עד שלא עמד בדין אתא מימר לך ואפילו עמד בדין בשלא נגמר דינו]. והטעם כיון דכבר הביאוהו לב"ד ונידון שוב אין בכחם למחול דהא המחילה שלהם אינו מחילה להיות נעקר החטא למפרע וע"כ אין בכחם למחול ועיין שם במ"ל. משא"כ בתרומה לפי מה שביארתי עם דהרמב"ם מיירי לענין תרומה וכה"ג ובתרומה אם יאכל זר ואח"כ ישאל זה על תרומתו או הנזיר ישאל על נזירתו אע"פ שכבר נגמר דינו אפ"ה כיון ששואל על תרומתו או על נדרו הרי נעקר החטא למפרע

ומעתה נראה אם אדם חוזר בתשובה לפני הקב"ה והוא מוחל על חטאתו אין המחילה ההיא כמחילת האב לבן סורר ומורה לפי מה שביארתי שהמחילה אינו אלא תקנה להחוטא שלא יענש ולא להחטא שחטא לילך אחרי תאות ושרירות לבו בתרטימר בשר כו' אשר הגיעה תורה לסוף דפת של בן סורר דהא זה בודאי אין כח ביד האב למחול אלא התורה נתנה רשות לאב למחול שלא יענש אבל לא שיתוקן עצמות החטא שחטא לפני השי"ת משא"כ אם הקב"ה בעצמו מוחל על החטא הרי במחילה ההיא נמחל כל החטא. וכמו שאמר דוד לך לבדך חטאתי כו' הרב כבסני מעוני פי' כיון שהחטא להקב"ה והוא בעצמו מוחל לו ע"כ צריך שימחול לו החטא לגמרי וע"כ מהני תשובה לבקש מאת הקב"ה שימחול לו אף לאחר גמ"ד וכמו שנשאלים על הנדר אע"ג שכבר נגמר דינו למלקות עכ"ז יכול לשאול על נדרו משום דכיון שהנדר נעקר מעיקרו ע"כ אף שנגמר הדין יכול לשאול, משא"כ במחילת בן סורר ומורה לא מהני לאחר גמ"ד. אבל במחילה של הקב"ה שנמחל עצמות החטא ע"כ מהני אף לאחר גמ"ד

ובזה יתבאר הא דאמרינן בפ"ק דר"ה (דף י"ז) א"ר יוחנן