עמק יהושע חלק ב קמט

דרושים

דרוש א לחדש אלול

גרסינן בירושלמי (פ"ב דמכות) והביאו הילקוט שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו אמרה חטאים תרדף רעה שואל לנבואה חוטא מהו עונשו אמרה הנפש החוטאת היא תמות שאלו לתורה חוטא מהו עונשו אמרה יביא קרבן ויתכפר שאלו להקב"ה חוטא מהו עונשו אמר יעשה תשובה הדא הוא דכתוב טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך עכ"ל הירושלמי וצריך להבין איזו מעלה יש בתשובה יותר מכל אינך תקנות אם מפני שהוא קל יותר מאינך או שיש עוד מעלה בתשובה יותר מכל התקנות. והענין יובן בהקדם הא דתנן בסוף מכות (דף כ"ג) כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתם כו' וא"ר יוחנן חלוקים עליו חביריו על ר' חנניא בן גמליאל כו' והקשה הבעה"מ דהא מוכח להדיא דרבנן פליגי על ר' חנניא בן גמליאל דהא אמרינן בריש אלו הן הלוקין (דף י"ג) אחד חייבי כריתות וא' חיובי מיתות ב"ד ישנו בכלל מלקות ארבעים דברי ר' ישמעאל ר' עקיבא אומר חייבי כריתות ישנו בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה ב"ד של מעלה מוחלין להן חייבי מיתות ב"ד אינן בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה אין ב"ד של מטה מוחלין להן. ואם איתא דלא פליגי רבנן אר' חנניא בן גמליאל דחייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן א"כ למה צריך לומר הטעם משום דאם עשו תשובה ביד של מעלה מוחלין תיפוק ליה דלא הוו ב' רשעיות מלקות וכרת דהא מכיון שלקו נפטרו מידי כריתתן וא"כ ליכא אלא מלקות בלחוד. וכן קשה דמאי פריך הש"ס ולר' עקיבא אי הכי חייבי כריתות נמי מאי אמרת שאם עשו תשובה השתא מיהא לא עבדי ואם איתא דכ"ע מודו דחייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן א"כ מאי קשיא דהא ודאי דכרת ומלקות לא הוי ב' רשעיות כיון דחייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן וזו היא קושיא עצומה

ונראה לע"ד כמו שכתבתי בתשובותי בדיני חמץ (סי' ה') בד"ה ע"כ ע"ש שיש ב' מחילות הא' מחילה דמעיקרא והב' מחילה שלאח"כ. והחילוק שביניהם שמחילה דמעיקרא לא נחשב כמו תשלומין אלא כמו דליתא לחיוב כלל. משא"כ מחילה דלאח"כ הוי כמו שהיה החיוב ואח"כ נמחל ודמי לתשלומין דמה לי אם מחלי מה לי אם שילם לו, וה"מ אם היה החיוב. אבל במחילה דמעיקרא הוי כמו שלא היה חיוב כלל. ושם בתשובתי מבואר בארוכה ע"ש. [ועוד יש להביא ראיה לזה מהירושלמי (פ"ה דכתובות ה"ב) בהא דתנן ר' יהודה אומר רצה כותב לבתולה שטר של מאתים והיא כותבת לו התקבלתי ממך מנה ולאלמנה מנה והיא כותבת לו התקבלתי ממך חמשים זהובים ר"מ אומר כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה ה"ז בעילת זנות, א"ר יוחנן לא אמר ר' יודא אלא בסוף. אבל בתחילה אף ר' יהודה מודה. אין הוא בתחילה. אין הוא בסוף. חברי' בשם ר' יוחנן עד שלא בעל ומשבעל ר' זעירא בשם ר' יוחנן עד שלא כנס ומשכנס. (פי' דקאמר דלא אמר ר' יהודה שיכולה לומר הריני כאלו נתקבלתי אלא לבסוף דכבר זכתה בהם וע"כ מהני נתקבלתי דהוי מחילה שאח"כ ומחילה שאח"כ מהני דאינו עוקר לגמרי תקנת הכתובה אלא דדומה לפרעון אבל אם עדיין לא זכתה בהן דהיינו בתחילה א"כ הרי פוחת מתחילה וזה לא מהני והוא כמו שביארתי דמחילה שמעיקרא דומה כמי שלא הי' לו כלל ומחילה שאח"כ דומה לקיום. והרא"ה בקידושין פי' סוגית הש"ס בכתובות (דף נ"ז) ג"כ על דרך זה בהא דאמר התם מחלוקת בתחילה כו' דלבסוף עדיף יותר משום דדומה לפרעון אבל בתחילה הרי עוקר לגמרי התקנה וגורס גירסא אחרת בש"ס שם ע"ש ודו"ק היטב בזה]

ולפ"ז אפשר לומר דהא דאמרינן כל חייבי כריתות שלקו נפטרו היינו שהפטור מכאן ולהבא והוי כמו מחילה שמכאן ולהבא. וכמו שאבאר לקמן דכל מחילה שע"י יסורין אינו אלא מכאן ולהבא וא"כ המחילה של הכרת היא מכאן ולהבא דהיינו שהיה עליו כרת ונפטר. וא"כ אע"פ שנמחל לו הכרת הוי ב' רשעיות דהא מ"מ היה עליו חיוב כרת אלא שאח"כ נמחל. וע"כ ה"ל ב' רשעיות. החיוב כרת שהיה עליו ומלקות דאע"ג שאח"כ נמחל הוי ב' רשעיות כמו דאמרי' בסנהדרין (דף ע"ב) דהבא במחתרת ונטל כלום ויצא פטור דכיון שבא במחתרת והיה עליו חיוב מיתה. וע"כ בדמים קננהו אפי' לאח"כ. [ועוד יש להביא ראיה מהירושלמי דפ"ט דסנהדרין אם כשאמדוהו למיתה כדא כתיב רק שבתו יתן ורפא ירפא ר' הילא בשם ר' שמעון בן לקיש חידוש מקרא הוא שיתן ר' אבהו בשם ר' יוסי בר חנינא אומד של טעות הי' פי' דמקשה הירושלמי דמכיון שאמדוהו למיתה תחילה א"כ היה עליו עונש מיתה ואע"פ שהוקל אח"כ אעפ"כ צריך לומר קם לי' בדרבה מיניה וע"ז משני דחידוש הוא שחידשה תורה ור' אבהו משני דאומד של טעות הי' פי' דאגלאי מילתא למפרע שבטעות הי' ולא הי' עליו חייב מיתה כלל אבל בלא"ה אעפ"י שאין דנים אותו אח"כ למיתה אעפ"כ צריך לומר קם ליה בדרבה מיני' כיון שהיה עליו מתחילה החיוב מיתה אלמא דאי לאו דגלי רחמנא היה פטור מכיון שהיה עליו עונש מיתה תחילה אע"פ שפטור אח"כ או משום דאמרינן דאגלאי מילתא למפרע שלא היה עליו החיוב כלל כמו דמשני אומד של טעות הי']

וכן ה"נ בחייבי כריתות ומלקות אע"ג שלאחר שלוקה נפטר מן הכרת אפ"ה הוי ב' רשעיות ומיושב קושית הבעה"מ. וכ"ת דא"כ איך קאמר הש"ס הטעם דחייבי כריתות ישנו בכלל מלקות מ' שאם עשו תשובה ב"ד שלמעלה מוחלין לו הא כבר ביארתי שהמחילה נחשב כמו שהיה הדבר וא"כ אכתי הוי ב' רשעיות אעפ"כ הא ליתא דכיון דעושים תשובה הרי נמחל מעיקרא והוי כמו מחילה דמעיקרא ובמחילה דמעיקרא הוי כמו שלא חל עליו הכרת כלל וע"כ ישנו בכלל מלקות מ' דלגבי דיני אדם לא מהני התשובה אך לגבי ד"ש מהני התשובה וכרת הוא בדיני שמים. וע"כ מהני התשובה והוי כמו מחילה דמעיקרא וכמו שלא היה חטא כלל [כמו דאמרינן בירושלמי שם אומד של טעות היא] משא"כ בכפרה שע"ו מלקות מה שנמחל הכרת לא הוי כמו מחילה שמעיקרא אלא כמו מחילה שאח"כ ואכתי הוי ב' רשעיות משא,כ בתשובה שנעקר החטא למפרע וע"כ הוי כמו שלא חל עליו הכרת כלל וע"כ מענישין אותו בדיני אדם במלקות ארבעים וכיון שביארתי שיש חילוק בין אם המחילה שע"י יסורין שהוא אינו אלא מכאן ולהבא בזה יתבאר הא דאמרינן בסוף יומא (דף פ"ו) ר' חמא בר' חנינא רמי כתיב שובו בנים שובבים דמעיקרא וכתיב ארפא משובותיכם ומשני לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה. וא"כ בתשובה מיראה אין המחילה אלא מכאן ולהבא כמו הרפואה שאינה מרפאת אלא מכאן ולהבא וכמו דאמרינן בכתובות (דף