עמק יהושע חלק א צז

קילא ממכר כמו דאמרינן בירושלמי פ"ד דמ"ש הפודה מ"ש שלו מוסיף עליו חמישית בין שהוא שלו בין שנתן לו במתנה וקאמר עלה מתניתין ר' מאיר היא דר' מאיר אמר אין מתנה כמכר פי' ואע"פ דאסור למכור אפ"ה מותר ליתן במתנה. אלא הטעם הוא דגבי מתנה כיון דמ"ש ממון גבוה הוא אינו נקנה במתנה אבל במכירה יכול למכור דהוי כמו פדיון וע"ז הקשה דאם מ"ש ממון גבוה הוא ואינו נקנה בכסף בלחוד אבל יכול למכור דהוי כמו פדיון וע"כ דלר"מ אסור לכתחילה למכור היינו משום זילותא אבל אם מכרו מכור משום דהוי כמו פדיון והדמים נתפסים בקדושה

ובזה יתיישב מה שכתב רש"י בפ"ק דבכורות (דף י') שפירש"י הא דאמרינן דפטר חמור אסור בהנאת דמיו אם השכירה לאחרים ולמאי פירש"י אם השכירה לאחרים ואמאי לא פירש רש"י אם מכרה אלא משום דמכירה הוי כמו פדיון והדמים עצמם מותרים בהנאה ג"כ בפטר חמור דהא אם פודהו בשויו בדמים הדמים מותרים כמו שאם פודהו בשה השה ג"כ מותר בהנאה והכי נמי במעות אלא שצריך ליתנן לכהן. ועיין במה שתמה הראב"ד על הרמב"ם (בפי"ב מה' ביכורים) על שכתב שהדמים אסורים וע"כ פירש"י אם השכירה לאחרים דכיון דלא מכרו לא נפדה עדיין ע"כ הדמים אסורים בהנאה. ועיין שם בכ"מ שתמה על הראב"ד דהא גמרא מפורשת היא ולמה שפירש רש"י דמיירי אם השכירה ע"כ אין ראיה. והשתא א"ש כיון דרבעי גמרינן ממ"ש. וכיון שביארנו דמ"ש אסור בהנא' רבעי נמי אסור בהנאה. אך לאחר זה ראיתי בירושלמי (ריש מ"ש) והנה מבואר דהא דאין מוכרין אותו היינו לא יאמר אדם לחבירו הא לך את המנה של מעשר שני ותן לי בו חמשים זוז של חולין וקאמר ע"ז מאן תנא אין מוכרין אותו ר"מ ברם כר' יהודא מותר למוכרן מק"ו כו' ביכורים יוכיחו שהן טעונות מחיצה ומותר למוכרן לא אם אמרת בביכורים שאין תופסין את דמיהן נאמר במ"ש שהוא תופס את דמיו שביעית תוכיח שהיא תופסת דמי' ומותר למוכרה א"ר יודן מזו מכירתו של שביעית היא חילולה. משמע דלר"י מותר למכור מ"ש באופן שלא תתפוש את דמיה

אך אעפ"כ לא קשה מידי קושית ההפלאה שלא עי' בירושלמי דמסיק התם ר' יודן בשם ר' הילא ד"ה היא מפני פלפולו (וצריך להיות מפני זלזולו) ר' יוסי בשם רי אחא דיה היא כדי שיהיו הכל זקוקים למחיצתן אלמא דמסיק דאפי' לר' יהודא דאמר דמ"ש נכסי הדיוט היא נמי אסור למכור מדרבנן. והכי מוכח מהירושלמי שהבאתי לעיל דקאמר הפודה מ"ש שלו מוסיף עליו חמישית כו' בין שנתן לו מתנה וקאמר עלה מתניתין ר' מאיר היא דאמר אין מתנה כמכר. ולכאורה מאי קאמר ר' מאיר היא הא לר' יהודה בלא"ה ניחא דאמר מ"ש ממון הדיוט הוא אלא ודאי דאפילו לר' יהודא אסור למכור

אך לפ"ז יהיה מוכת דמ"ש מותר בהנאה דלא כהש"א דהא חזינן דאי לאו שיהיו זקוקים למחיצתן היה מותר ליקח חמשים מנה אף שלא תצא לפדיון. וכן איתא בירושלמי ספ"ב דקדושין כך משיבים חכמים לר"ש מצינו דבר שטעון פדיון ומותר בהנאה התיבין הרי בכור אדם טעון פדיון ומותר בהנאה עכ"ל הירושלמי אלמא דלא סבירא ליה הא דאמרינן בש"ס דילן בס"ק דבכורות (דף ט') דקאמר והרי בכור אדם שטעון פדיון ומותר בהנאה אלא יש לך דבר שהקפידה עליו תורה בשה ומותר וקאמר והרי מעשר שהקפידה עליו תורה בכסף צורי כו' והירושלמי לא נחית לזה אלא דמדחה דמצינו דבר שטעון פדיון ומותר וא"כ הוא הדין למ"ש דמותר בהנאה והנה מכל מה שנתבאר לעיל מוכח דחדש נוהג בשל כולם ועוד יש להוכיח מהא דאמרינן בפ"ק דקדושין (דף ל"ח) תניא ר"ש בן יוחאי אומר שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ ונוהגות בין בארץ בין בח"ל והוא הדין שינהגו ומה חדש שאין איסורו איסור עולם ואין איסורו איסור הנאה ויש היתר לאיסורו ונוהג בין בארץ בין בחו"ל כלאים שאיסורו איסור עולם ואיסורו איסור הנאה ואין היתר לאיסורו כו' והוא הדין לערלה בשתים. ואם איתא דחדש אינו נוהג אלא בשל ישראל לחשוב נמי הך חומרא שיש בערלה ובכלאים ואינו בחדש. וכמו שהוכיחו התוס' בפ"ק דקדושין (דף ל"ז) דערלה נוהגת בשל הכל וכן הרא"ש שם וכן הוכיחו התוס' בע"ז (דף ס"ד) דערלה וכלאי הכרם נוהגים בשל הכל. אלא שדחו התוס' שם דמה דאמרינן אין עודרין עם כו' בכלאים אתיה כמאן דאמר אין לו קנין בא"י. ולכאורה הוא ירושלמי מפורש דאתיא כמ"ד אין לו קנין בא"י דאמרינן בירושלמי (רפ"ז דכלאים) כתיב לא תזרע כרמך כלאים אין לי אלא כרמך כרם אחר מנין ת"ל כרם ולא כלאים א"ר לעזר דר' מאיר הוא דר"מ אמר אין לו קנין בא"י להפקיע מיד מעשר כו' אלמא דהא דאמרינן דכלאים נוהגים בשל הכל אתיא כמ"ד דאין לו קנין להפקיע מיד מעשר. אבל כד דייקת בי' לא מסתייע דלא מסייע להתוס' מהירושלמי מידי. אלא דדברי התוס' צ"ע דהא דאמרינן בירושלמי דאתיא כר"מ דאין לו קנין להפקיע מיד מעשר הוא דמדאורייתא אין כלאי הכרם נוהגים אלא בא"י וכמו דאמרינן והכלאים מד"ס וע"כ אתיא כר"מ דאמר אין לו קנין להפקיע מיד מעשר דאל"ה הוי כמו ח"ל. אבל מדרבנן דכלאים נוהגים בח"ל מאי איכפת לן אי יש לו קנין אי אין לו קנין וא"כ מאי מדחי התוס' דאי מיירי בכלאי זרעים דאין נוהגים אלא בא"י אתיא כמאן דאמר אין לו קנין דהא מ"מ מוכח דכלאים נוהגים בכל דהא אע"פ שאין לו קנין אפ"ה שלו הוא. וכמו דאמרינן בירושלמי (ספ"ד דגטין) אע"ג דר"מ אומר אין לו קנין בא"י להפקיעו מן המעשרות מודה שיש לו בה קנין נכסים מהו קנין נכסים א"ר אבא אכילת פירות והתנינן הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם ויביא ביכורים ד"ת ונ"ל פירושו שמביא ראיה שיש לו קנין פירות דאל"ה אמאי אמרינן שמביא ביכורים מפני תיקון העולם ויביא ביכורים ד"ת דאי אמרת שאין לו אפילו קנין פירות א"כ הוי כאלו לא מכר כלל וצריך להביא ד"ת. אלא ודאי שיש לו קנין פירות ע"כ הוא רק מפני תיקון העולם מה שצריך ליקח ממנו וכמו שהקשו התוס' על רש"י בגיטין (דף מ"ז) דמאי מייתי ראיה מהא דיש לו קנין דמפני תיקון העולם אין דאורייתא לא מנא ליה דילמא תיקון העולם קאי על דחייבוהו ליקח וע"כ כתבו דלא גרסינן בוי"ו ומביא ור"ח גריס הלוקח מביא וכתב שכן הוא בירושלמי ולע"ד נראה דאדרבא גירסת הירושלמי לוקח ומביא וע"כ מוכיח דיש לו קנין פירות וע"כ הוא מפני תיקון העולם אבל אי אמרינן דאין לו קנין פירות נמי אם כן מדאורייתא מחויב להביא ביכורים כמו שלא מכר כלל. ודלא כמו שפירש הפ"מ שהירושלמי נשאר בקושיא ויביא ביכורים ד"ת]. עכ"פ מוכח שיש לו קנין פירות א"כ ליתא לדחיה שכתבו התוס' דאתיא כמ"ד דאין לו קנין דאפ"ה הוי שלו ואמרינן דאין עודרין עמו בכלאים אלמא דכלאים נוהגים אף בשל כולם. והכי משמע בירושלמי פ"ו דדמאי תני כו' שהיה צווח ואומר בואו וטלו לכם ממני פירות ערלה הם רבעי הם אינו נאמן אם אמר מפלוני הבאתי נאמן להחמיר דברי ר' כו' עכ"ל הירושלמי אלמא דערלה ורבעי נוהגים בשל הכל. והשתא אם איתא דחדש אינו נוהג אלא בשל ישראל ה"ל למימר הך חומרא שיש בערלה ובכלאים משא"כ בחדש אלא ודאי דחדש נוהג בשל הכל. והכי משמע לי מהירושלמי (ספ"ה דפיאה) ר' פינחס בעי קצירת ח"ל מהו שתהא חייבת בפיאה כו' אשכח תני קציר ארצכם ולא קציר חיל. ולכאורה הוא תמוה דמאי קא מבעי' ליה הא תנן בקדושין (דף לא) כל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ כו' חוץ מן הערלה והכלאים והחדש. ואם איתא דפיאה נוהגת בח"ל ג"כ ליחשוב נמי פיאה אלא ודאי דפיאה אינה נוהגת אלא בארץ ומאי קא מבעי' ליה אלא ודאי דס"ל נמי כמו דאמרינן בירושלמי דקדושין דלהכי לא חשיב חלה לפי שאינה נוהגת אלא בשל ישראל אבל הני דקא חשיב במתניתין נוהגים בשל הכל. ולהכי ליכא ראיה מדלא חשיב פיאה במתניתין דאינה נוהגת בח"ל. דאיכא למימר דלהכי לא חשיב במתניתין משום דאינה נוהגת אלא בשל ישראל כמו דתנן קצרוה אחרים פטור. אלמא דחדש דחשיב במתניתין נוהג בשל הכל. ונתבאר דחדש נוהג בשל הכל וע"כ