עמק יהושע חלק א צה

יותר מד"ת א"ר חנינא ולא מין במינו הוא אלא החמירו בדבריהן כד"ת עכ"ל הירושלמי. ולכאורה קשה דמאי קשי' לי' והלא מין במינו הוא. ודילמא סבירא לי' דמין במינו בטל מדאורייתא כרבנן דהכי קיי"ל כמו שכתבו התוס' בחולין (דף צ"ז) אלא ודאי דפריך משום דהוי דשיל"מ ע"כ לא בטיל במין במינו וע"ז פריך דמאי קאמר דהחמירו יותר הלא בדאורייתא נמי לא בטיל מין במינו בדשיל"מ. אלמא דאפי' בתחומין נמי לא בשיל בדשיל"מ] דלענין ביטול חמור יותר משא"כ לענין ספק כיון דאשכחן דאפי' ביחיד במקום רבים הלכה כדברי המיקל ע"כ אפי' בס' דמציאות נמי מותר והכי משמע בפ"ק דביצה (דף ג') בהא דאמרי התם בשלמא לרבה דאמר משום הכנה הוי ספיקא דאורייתא כו' אלא לרב יוסף כו' ורב אשי הוא דאמר אפי' לענין ספיקא דשיל"מ אסור והכי משמע בירושלמי ריש ביצה נתערבה אחת באלף כולן אסורות מה כמ"ד ספק הכן אסור ברם כמ"ד ספק הכן מותר מודה הכא שהוא אסור נשרין ספק מהיום נשרו ספק מאתמול נשרו ברם הכא יש כאן אחת לאסור והיא מוכחת על כולן עכ"ל הירושלמי אלמא דבתערובות כיון שיש כאן אחת בודאי חמיר טפי ולא בטיל אפי' באלף אבל ס' מותר

וא"כ כיון דהא דקייל"ן דכל המיקל בארץ הלכה כמותו אף בח"ל אפי' ביחיד במקום רבים כמו דאמרינן בשבת (דף קל"ט) ולישלח להו כדר' טרפון דתני' ר' טרפון אומר אין כלאים בכרם וחכ"א כלאים בכרם וקייל"ן כל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל. אלמא דאפי' ביחיד במקום רבים הלכה כדברי המיקל ע"כ מקילינן נמי בספיקא אפי' בחדש דהוה דשיל"מ דכיון דחדש דרבנן הוי הדין כמו בערלה כמו דאמרינן בקדושין (דף ל"ח) א"ל עולא לר"י בשלמא לדידי דאמינא הלמ"מ היינו דשני לן בין ס' ערלה לס' כלאים דבערלה תנן דיורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט. ואלו גבי כלאים תני' בח"ל יורד ולוקט ובלבד שלא ילקוט ביד אלא לדידך (דאמרת דהוי דרבנן) ניתני או זה וזה יורד ולוקח או זה וזה יורד ולוקט. אלמא דאי הוו דרבנן צריך להיות הדין בשניהם בשוה והכי נמי אי חדש דרבנן ג"כ צריך להיות הדין בשוה לערלה וכלאים ופשיטא לחדש שאינו אסור בהנאה ואף דלגבי ביטול חדש חמיר יותר דאינו בטל משום דהוי דשיל"מ כמו דאיתא בנדרים (דף נ"ח) כבר ביארתי דביטול בתערובות שאני דלאו מתורת ס' הוא הא דבטל אלא גזירת הכתוב הוא כמו שכתב הרא"ש בס"פ ג"ה. וע"כ נתנו לכל א' שיעור מיוחד כפי שהחמירו. אבל בספיקות אם חדש דרבנן הוא הוא דומה לערלה וכלאי הכרם. ועוד דהא תנן בקדושין (דף ל"ז) כל מצוה שהיא תלוי' בארץ אינה אלא בארץ ושאינה תלוי' בארץ נוהגת בין בארץ בין בח"ל חוץ מן הערלה והכלאים. ולא חשיב חדש משמע דלת"ק מותר אפי' מדרבנן דאל"ה לתני החדש כמו דחשיב כלאים שהוא מד"ס. וכמו דמקשה בירושלמי דמאי לא חשיב חלה אע"פ שהיא מד"ס ומה דמשני בירושלמי דלא תני אלא דבר שהוא נוהג בשל הכל הא כבר ביארתי דחדש נוהג בשל הכל. אלא ודאי דת"ק סובר דחדש אינו אסור אפי' מד"ס. ועיין ברש"י בקדושין (דף ל"ח) ר"א בריש פליג אדאבוה וסבר דחדש אינו נוהג בח"ל וערלה וכלאים אינו אלא הלכה או ד"ס משמע דחדש אינו אסור אפי' מד"ס עכ"פ מוכח דחדש קיל להו מערלה וכלאים וא"כ אפי' להני דסברי דחדש בח"ל דרבנן מ"מ לא חמיר מערלה וכלאי הכרם דספיקו מותר

ולפי מה שביארתי ניחא שפיר מה שהקשתי מתחילה דאיך אכלו ר"פ ור"ה בדר"י הא הוי ס' ובדבר שיל"מ אפי' ספיקו אסור. דכיון דחדש הוא דרבנן דומה לערלה וכלאי הכרם וס' ערלה מותר והכי נמי בחדש

וזה מדוקדק במאי דאמרינן התם במנחות (דף ס"ח) ר"פ ור"ה הוי אכלו באורתא דשיתסר נגהי שיבסר קסברי חדש בח"ל דרבנן ולספיקא לא חיישינן. ולכאורה ה"ל למימר דקא סברי חדש בח"ל דרבנן וס' דרבנן לקולא כמו שמצינו בכמה מקומות בש"ס זה הלשון ומהו שאומר ולס' לא חיישינן אלא ודאי כמו שביארתי דהגמ' מפרש טעמייהו דהא דאכלי באורתא דשיתסר כו' משום דקא סברי דחדש בח"ל דרבנן ולספיקא לא חיישינן פי' דלא חיישינן כלל כמו בערלה וכלאי הכרם דאמרינן יורד ולוקח ובלבד שלא ילקוט ביד ואין צריך לחקור אחר זה אלא כיון דהוא ס' מותר ובכה"ג נמי בחדש והשתא ניחא שאין העולם חוקרים אצל המוכר אם הוא חדש או ישן דכיון דסמכי אדר"פ ור"ה דחדש דרבנן א"כ דומה לערלה וכלאי הכרם

ובזה יתיישב הא שהביא הש"ך (בריש סי' רצ"ג) על הא דאיתא בש"ע תבואה שלא השרישה קודם לט"ז בניסן אסור עד שיבוא העומר הבא וכתב הש"ך בשם תה"ד דנשרש קודם העומר היינו ג' ימים כדמוכח בהדי' בפ' מקום שנהגו (דף נ"ו) ר' יהודה אומר כל הרכבה שאינה קולטת בג' ימים שוב אינה קולטת וכתב ע"ז בנקודת הכסף דדברי תה"ד צ"ע דהא אמרינן ביבמות (דף פ"ג) דהלכה כר' יוסי באנדרוגינוס ובהרכבה דשיעור הקליטה הוא ב' שבתות וא"כ איך פסק כר' יהודא ובאמת הוא תמי' עצומה על בעתה"ד דנהירין לי' שבילי דתלמודא אבל לפי מה שביארתי דאם חדש בח"ל הוא דרבנן הוא דומה לערלה וכלאי הכרם דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל ע"ז סמך התה"ד בח"ל כר' יודא דאמר דשיעור הקליטה הוא ג' ימים משום דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל

ואגב שביארתי דיני ערלה אבאר קצת דיני רבעי. והנה ראיתי להרדב"ז בתשובה (שאלה קצ"ט) וזה לשונו שאלת ממני על הפירות הגדלים בתוך חומות ירושלים אם נוהג בהם דין נטע רבעי תשובה לא ידעתי מקום לשאלה זו כיון שפירות נ"ר דינם להעלותם לירושלים הגדלים בירושלים הרי אוכל אותם בתוך ירושלים ואין להם פדיון ולא חילול ומה שלא הוזכר בדברי הפוסקים הוא לרוב פשיטותו ועוד שאיסור ליטע אילנות בתוך ירושלים ומ"ש אינו נאכל בזמן הזה בירושלים ואין פודין אותו אלא א"כ נטמא ונ"ר נאכל בזמן הזה בירושלים הילכך נפדה הוא בירושלים אע"פ שלא נטמא עכ"ד. ולכאורה הוא תמוה דמאי תלי הפדיון באכילה דאף אם נאכל בירושלים אעפ"כ אין נפדה בירושלים כמ"ש כמו דאמרינן בסוף סנהדרין (דף קי"ג) וכדרבא דאמר רבא מחיצה לאכול דאורייתא מחיצה לקלוט דרבנן ובב"מ (דף נ"ג) אמרינן דלא פלוג רבנן בין איתנהו למחיצות או ליתנהו למחיצות וכבר תירצו שם בתוס' הסוגיות עכ"פ מכיון שקלפוהו מחיצות ירושלים שוב אינו נפדה וא"כ ה"נ לנטע רבעי דהא נטע רבעי גמרינן ממעשר שני כמו שהבאתי תחילה הרמב"ם (בפ"י מהלכות מאכלות אסורות) שכתב וזה לשונו יראה לי שאין דין נטע רבעי נוהג בח"ל אלא אוכל פירות. וכתב הרשב"א בתשובה שטעמו של הרמב"ם הוא משום דגמר קודש קודש ממעשר שני ועוד דכיון דמקשינן נ"ר למעשר שני מכיון שאין מ"ש נאכל בירושלים גם נ"ר אינו נאכל בירושלים

ונראה לי ליישב דעת הרדב"ז במה שכתב דנ"ר נאכל בזמן הזה בירושלים ע"פ מה שכתב הרמב"ם (בהלכות בית הבחירה פ"ו ה' פ"ו) וזה לשונו לפיכך מקריבים כל הקרבנות כולם אע"פ שאין שם בית ואוכלים קדשי קדשים בכל העזרה אע"פ שהיא חריבה ואינה מוקפת במחיצות ואוכלים קדשים קלים ומעשר שני בכל ירושלים אע"פ שאין שם חומות שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא. וכתב ע"ז הראב"ד ולא ידעתי מאין לו והלא בכמה מקומות במשנה אם אין מקדש ירקב. וגם הכ"מ תמה פ"ז שהרי הרמב"ם בעצמו כתב (בפ"ז מה' מעשר שני ה' ט"ו) ואם אין מקדש ירקב

ונראה לי ליישב ע"פ מה דאמרינן במכות (דף י"ט) ר' יוסי אומר יכול יעלה אדם מ"ש בזמן הזה בירושלים כו' מקיש מעשר לבכור מה