עמק יהושע חלק א צב

יוצא י"ח בטבל וכו' משום דכתיב לא תאכל עליו חמץ מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל חמץ אלא משום בל תאכל טבל. ואמרינן התם דר"ש היא דאמר אין איסור חל על איסור דתני' ר"ש אומר האוכל נבילה ביוה"כ פטור פי' דאיסור חמץ הוי כולל דכולל לשאר חמץ שאינו טבל וחל בכולל על טבל וע"כ יצא. והשתא לפי מה שביארתי דכשנכנסו ישראל לארץ היו כל מיני תבואה אסורים משים חדש א"כ לא חל ע"ז איסור חמץ. ואיך יוצא בה משום מצה ובשלמא אי אמרינן דחדש אינו נוהג אלא בשל ישראל חייל חמץ בכולל מיגו דחייל על שאינו שלו חייל נמי על של ישראל אבל אי אמרת דחדש נוהג בשל כולם וא"כ לא חל ע"ז איסור חמץ ואינו יוצא בזה משום מצה

ואין לומר דחל חמץ על חדש משום דהוה איסור הנאה והוי כמו איסור מוסיף דהא התוס' כתבו בשבועות (דף כ"ד) ובחולין (דף ק"א) דאיסור הנאה לא מקרי איסור מוסיף וליכא למימר דהוי איסור מוסיף משום הלאו דבל יראה דודאי מחמת זה לא מקרי איסור מוסיף דאף שכתבו התוס' ביבמות (דף ל"ב) דאיסור מוסיף הוה אף כשאין השמות שוין כדמוכח פי אמרו לו (דף י"ד) אפשר לומר דה"מ כשהאיסורים שוים דהיינו איסורי ביאות אבל לא כשהאיסורים אינם שוים והכא האיסורים אינם שוים דזה באכילה וזה בשהי' ואע"ג דאמרינן בקדושין (דף ע"ז) אמר רבא האי תנא איסור חל על איסור לית לי' איסור כולל באיסור מוסיף אית לי' אלמנה אסורא לכה"ג ושרי לכהן הדיוט ה"ל גרושה מיגו דאיתוסף איסורא לגבי כהן הדיוט כו' ועדיין מותרת לאכול בתרומה ה"ל חללה מיגו דאיתוסף איסורא לגבי תרומה איתוסף נמי איסורא לגבי כה"ג. אלמא אפי' המעשים אינם שוים הוי איסור מוסיף אעפ"כ אפשר לומר דהתם משם א' הוא אבל הכא שני שמות הם. ואפשר לומר דאיסור חמץ הוי איסור מוסיף לר"א דאמר דחייב אף על תערובת חמץ בלאו וא"כ אפשר שיעבור על חצי זית ג"כ אם יערבנו בשל היתר. והוי כמו דאיתא בשבועות (דף כ"ד) במפרש חצי שיעור וחל חמץ אף בכזית שלם משום דהוי מוסיף. והרמב"ם פסק להלכה כר"א (בפ"א מהלכות חמץ ומצה) וכ"ת א"כ מה מייתי מר"ש דלית לי' איסור כולל והא חמץ בפסח איסור מוסיף הוא על טבל כמו שביארתי וכה"ג הקשו התוס' בכריתות (דף כ"ג) ובקדושין (דף ע"ג) וא"כ מנ"ל דלא חייל איסור מוסיף זה אינו דהא לריש לא הוי מוסיף דלר"ש אפי' בטבל מחייב בכל שהוא דאמרינן בשבועות (דף כ"א) ר"ש אומר כל שהוא למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן וכן במכות (דף י"ג) כמה יאכל מן הטבל כו' ר"ש אומר כל שהוא. ועוד דהירושלמי סבירא לי' דאיסור חמור מחמת שאסור בהנאה חל על איסור קל נ"כ. וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ב דפסחים) ארבעה רבעים בפני עצמן וחימצן וארבעה רבעים בפני עצמן ועירבן אם התרו בו משום האוכל טבל אינו לוקה משום האוכל חמץ בפסח לוקה איסור חמור חל על איסור קל ואין איסור קל חל על איסור חמור אבל אם עירבן ואח"כ חימצן אם התרו בו משום האוכל טבל לוקה משום אוכל חמץ בפסח לוקה איסור חמור חל על איסור קל ואין איסור קל חל על איסור חמור עשה כרי כו' לו ומירחו ואח"כ אכלו אם התרו בו משום האוכל טבל אינו לוקה משום האוכל כו' לוקה איסור חמור חל על איסור קל ואין איסור קל חל טל איסו' חמור אבל אם מירחו ואח"כ השתחוה לו אם התרו בו משום האוכל טבל לוקה משום האוכל כו' לוקה איסור חמור חל על איסור קל ואין איסור קל חל על איסור חמור עכ"ל הירושלמי והק"ע שנה שם הרבה בזה לבאר למה חל ונעלם ממנו מה שכתבו התוס' בחולין (דף ק"א) דאיסור הנאה הוי איסור חמור וכן בשבועות (דף כ"ד) אלמא דסבירא להירושלמי דאיסור הנאה שהוא איסור חמור חל על איסור קל ופליג אש"ס דילן והכא נמי חל חמץ על האיסור חדש משום דהוו איסור הנאה והוא איסור חמור וחל על איסור קל משום דטבל אינו אסור רק בהניי' של כילוי ולדעת הר"ש אינו אלא מדרבנן והוכיח מהירושלמי ועיין במ"ש הרמב"ם (פ"ג מהלכות תרומה) וכן איתא בירושלמי פ"ט דסנהדרין חמותו וכלתו כאחת מה אמר בה ר"י אמרין דמה דאשתאלת על ר"י כך אשתאל' על דר"י דתני בשם ר' ישמעאל נתארמלה ונתגרשה נתחללה וזנת ואח"כ בא עלי' אינו חייב אלא א' זינת ונתחללה ואח"כ בא עלי' חייב על כל א' וא' נתארמלה ונתגרשה כא' מה אמר בה ר' ישמעאל חומר בקל מה אמר בה ר' ישמעאל עכ"ל הירושלמי, [והפ"מ טרח להמציא אופן שיהי' נתאלמנה ונתגרשה כא' וכתב דמיירי בנתקדשה ס' קדושין ע"ש שכתב דליכא לאוקמי באופן אחר והוא דוחק דא"כ ליכא מלקות בשום אופן בס' קדושין אלא דמיירי כמו דסבירא לר' יוחנן בקדושין (דף ס') אפי' מאה תופסין בה וכן איתא בירושלמי (פ"ג דקדושין) ר' אבהו בשם ר' יוחנן אפי' קדושי מאה תופסין בה א"ר לעזר לכן צריכה אפי' קידשה השני קדושין גמורין כו' כל אשה שאינה קנוי' לאדם א' אפי' קדושי מאה תופסין בה ומשמע דתופסין בודאי ולא מחמת ספק עכ"ל הירושלמי ועי' לעיל (סי' ט')] אלמא דמיבעי להירושלמי דאפי' איסור חמור חל נמי טל איסור קל. דבאיסור מוסיף חזינן לר' ישמעאל דחל דהא קאמר זינתה ונתחללה ואח"כ בא עלי' חיוב על כל א' וא'. והוא מטעם איסור מוסיף כמו דאמרינן בקדושין (דף ע"ז) אלא דמבעי לי' באיסור חמור. וכן בירושלמי פ"ק דמגילה איסור חמור חל על איסור קל. ואין איסור קל חל על איסור חמור. והכא נמי חל חמץ על איסור חדש משום איסור חמור דהוי איסור הנאה. ומכל זה נתבאר דלא אמרינן דחדש אינו נוהג אלא בשל ישראל לבד

וכיון שביארתי דחדש נוהג בשל כולם. אחזה אנכי אשית לבי לראות על מה סמכו רבים להקל באיסור חדש. והנה בש"ע יו"ד (סימן רצ"ג) כתב הרמ"א בשם תשובת הרא"ש דמותר מכח ס"ס. והקשה הש"ך דהא חדש הוי דשיל"מ ודבר שיל"מ אפי' בס"ס אסור. ותחילה נקדים הגמ' דמנחות (דף ס"ח) רב פפא ור"ה ברו' דר"י אכלי חדש באורתא דשיתסר נגהי שיבסר קא סברי דחדש בח"ל דרבנן ולספיקא לא חיישינן. והפר"ח הביא מה שהקשה המרדכי דהא דשיל"מ אפי' בדרבנן ספיקו אסור כמו דאמרינן בביצה (דף ד') רב אשי אמר לעולם ס' יו"ט וס' חול הוי דבר שיש לו מתירין וכל דבר שיש לו מתירין אפי' בדרבנן לא בטיל ובשלמא לר"פ אפשר דלא סבירא לי' דדשיל"מ ס' אסור אפי' בדרבנן דהא משני התם בביצה האי תנא תנא דליטרא קציעות הוא ולא כשינוי' דרב אשי אבל על רבנן דבי רב אשי קשה דלמאי קאמר הגמ' רבנן דבי רב אשי בצפרא דשיבסר קא סברי חדש בח"ל דאורייתא. לימא משום דכרב אשי סבירא להו דדשיל"מ אפי' בדרבנן ספיקו אסור דמסתמא כרב אשי רבייהו סבירא להו. ואפשר לומר דאע"ג דאנן בקיאין בקביעא דירחא אפ"ה מחמרינן ביו"ט שני כל שאסור משום איסור יו"ט דלא ליתי לזלזולי בי' אבל חדש שאינו אסור ביו"ט משום איסור' דיו"ט וע"כ הוי אכלי ביו"ט שני כיון דאנן בקיאין בקביעא דירחא ולא חשבינן כספק דדשיל"מ כיון דידעינן בקביעא דירחא. [אח"כ מצאתי בס' כרו"פ זה התירוץ. ועוד אפשר לומר כיון דאינהו סברי דחדש בח"ל דרבנן ולא הוי אלא גזירה אטו א"י דאי לא מנטרי בח"ל בא"י נמי לא מנטרי. וא"כ כיון דבא"י לא עבדי אלא יום ראשון משום דבקיאי בקביעא דירחא וא"כ איך נחמיר בח"ל יותר מא"י הא כל האיסור אינו אלא משום א"י. אבל אם חדש בח"ל דאורייתא ומן התורה אסור בח"ל ע"כ לא הוה אכלי ביו"ט שני דהא אנן עבדינן יו"ט שני משום דשלחו מתם כו']

וא"כ אפשר דהמקילים בחדש סמכי על הא דר"פ ור"ה בדר"י דסברי דחדש בח"ל הוי דרבנן דהא אינהו הוו אכלי משום דסברי דהוי דרבנן. אך אעפ"כ צריך לחפש ולחקור עוד