עמק יהושע חלק א צא

דשלב"ל ומובא ברא"ש בב"ב (דף ס"ג) והא דהביא הרא"ש התוספתא בפ' המוכר את הספינה שפחה מעוברת אני מוכר לך פרה מעוברת אני מוכר לך מכר את הולד היינו משום דמכר גם את השפחה והוי כאילו מכר שפחה לעוברה. אלמא דולד הוי דשלב"ל ודלא כמו שכתב המ"א

ולפי מה שביארתי א"צ לכל זה דהתוס' לטעמייהו אזלו דאפי' אם מקנה לו הקרקע לפירות לא קרינן ביה מארצכם כמו שביארתי. ולהכי סברי דאפילו אם מקנה לו גוף השפחה לעוברה לא חשיב נמי לכם ואינו נימול לשמונה ומה שנדחק המ"א דמיירי בדתפס אח"כ הולד דאפילו בדשלב"ל אמרינן ביבמות (דף צ"ג) דאי שמיט ואכיל לא מפקינא מיניה. צריך לעיין בזה דהתם מטעם מחילה הוא שמחל לו אח"כ כמו דמשמע בב"מ (דף ס"ו) וא"כ לאו יליד בית הוא. ודוחק לומר דאפילו אם מטעם מחילה היא אפ"ה נגמר הקנין למפרע ויש להאריך בזה הרבה ואין כאן מקומו]

ולפי מה שביארתי שיטת רש"י מחוורת יותר דבהבאה חייב מדאורייתא וא"כ קשה קושית השיא דמאי פריך רב יוסף איך מייתי ביכורים הא יכול להביא ולקרות משום מחצה שלו

אך גם ע"ז תירץ הש"א דאינו יכול להביא ביכורים כמו דאמרינן בפ"ב דב"ב (דף כ"ו) דאילן הסמוך למיצר גזלן הוא ואין מביאין ממנו ביכורים כמו שהאריך הש"א יעו"ש. ולא קשה על שיטת רש"י דאם אין ברירה הוי מחצה שלו ומחצה של חבירו

[אמנם המק"ח כתב דאשתמיטתיה להש"א סוגיא ערוכה ושגה בדבר הפשוט דאמרינן בחולין (דף קל"ו) דקרקע של שותפים חייבת בביכורים וא"כ אפי' אי אין ברירה מ"מ לדעת רש"י הוה כאילו הקרקע עדיין של שניהם ושותפים חייבים בביכורים ולא אמרינן דחלק כל א' יונק משל חבירו דרחמנא רבי' כיון דשניהם בני חיובא והם שותפים בדבר כחד חשיבי עכ"ל. ולי נראה דלא קשה מידי דהא אמרינן התם בחולין דשותפות כו' פטורי משום דלאו בר חיובא הוא ושותפות של ישראל חייב וא"כ בעינן ששניהם יהיו בני חיובא. ולפ"ז לא דמי לשותפים דבשותפים כל א' מחויב להביא ושניהם בני חיובא. משא"כ בנידון דידן דאף אם אמרת דקנין פירות לאו כקנין הגוף אעפ"כ אחיו השני נפטר מקרקעו ממצות ביכורים כיון שמכר דאם א' מוכר לחבירו בזמן שהיובל נוהג פטור ממצות ביכורים ועיין בגטין (דף מ"ז) בד"ה לוקח ומביא כו'. וכמו דאמרינן בירושלמי פ"א דביכורים פשיטא הדא מילתא מכר פירות ושייר קרקע המוכר אינו יכול להביא שאין לו פירות וא"כ כיון שהמוכר פטור מביכורים לפ"ז כשהאילן יונק מחלק חבירו אשר אין לו בה רק קנין פירות לא מקרי ארצך ופטור כמו דאמרינן גבי אילן הסמוך למיצר]

ובזה נ"ל ליישב הקושי' שהקשו האחרונים על הרמב"ם שפסק דאין ברירה וא"כ איך מביאין ביכורים דאפשר לומר דסמך על הירושלמי פ"א דביכורים תני אם הבריך ברשות מביא וקורא ר' יוסי בשם ר' איסי והוא שנתן לו רשות לעולם הא לשעה לא ר' יונה בשם ר' איסי אפי' לשעה כו' אמר ר' אבין מילתא דר' יוחנן מסייע לאבא דא"ר יוחנן כולן משום תורת גזלן ירד להם כאן מכיון שנתנו לו רשות להבריך אין זה גזלו. אלמא דהירושלמי סבירא לי' דמשום גזל הוא וכפי' ר"ח בתוס' ב"ב (דף כ"ז) וא"כ כיון שנתן לו רשות מהני דמשום גזל הוא וא"כ בהאחין השותפין דודאי ברשות הא ע"כ מביאין וקוראין ועיין בירושלמי בב"ב בפ"ב. והרמב"ם פסק (בפ"ק מה' ביכורים ה' י"א) דאפי' נתן לו רשות לשעה ה"ז מביא ביכורים. וע"כ לא קשה מידי על הרמב"ם

וא"כ לפי מה שביארתי לא קשה מידי לדעת רש"י שסובר דאי אמרינן אין ברירה הוי מחצה שלו ומחצה של חבירו

והכי משמע נמי בירושלמי (פ"ו דדמאי) כדעת רש"י דאי אמרינן אין ברירה הוי חצי' של זה וחציה של ישראל דאמרינן התם ישראל כו' שקנו שדה בסורי' הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה רשב"ג אומר חלקו של ישראל חיוב כו' ר' יוסי בשם ר' חנינא מה פליגין כשחלקו שדה בקמתה אבל אם חלקו גדיש אף רשב"ג מודה לרבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא א"ר יונה מה פליגין כשחלקו שדה בקמתה אבל אם חלקו עמרים אף רשב"ג מודה לרבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא עכ"ל הירושלמי. אלמא דס"ל להירושלמי כדעת רש"י דאי אין ברירה כל קלח וקלח הוא של שותפות וכו'

וכן משמע בירושלמי פ"ח דדמאי שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת א' א' מעשר וא' שאינו מעשר המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא כו' ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי אין לך אלא כההוא דאמר ר' יוחנן ד"ה הוא המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי עכ"ל הירושלמי. ועיין בהמפרש ופי' הר"ש והרא"ש שהס' הוא או שכולו שלו ויש ברירה או אין ברירה אבל עכ"פ החצי ודאי שלו ועיין בתוס' פ"ג דמעילה (דף י"ג) שכתבו דלר"ל דאין מועלין אלא בג' לוגין אינו מועל עד שישתה ג' לוגין אחרונים הוא משום דאין המים מקדשין אלא כשיעור וע"כ אין אנו יודעים איזה ג' לוגין הם מקודשים. ובירושלמי (פ"ז דדמאי) מחלפא שיטתי' דריש לקיש תמן הוא אומר מועלין בפרוטה לחשבון שלשה לוגין כו'. היינו דהירושלמי לטעמיה אזיל דבכל מקום דאין ברירה נתפס הקדושה לפי חשבון והתוס' אזלי לטעמייהו דלא אמרינן לפי חשבון]. אלמא דהירושלמי סבירא ליה דאי אין ברירה הוי חצי שלו וחצי של חבירו וגם ר' יונה גופיה סובר הכי. ואם כן מוכח דרש"י והרמב"ם תרווייהו סברי דאם אין ברירה הוי מחצה שלו ושל חבירו והכי נקטינן

ועוד יש להביא קצת ראי' לזה מהא דאמרינן בעירובין ודף ס"ח) א"ל רבא כו' לאביי מבואה דאית בה תרי גברא דרבנן לא ליהוי עירוב ולא שיתוף כו' ואמר לי ניקני לי' מר רביעתא דחלא בחביתא אין משתתפין באוצר והתני' משתתפין כו' הא ב"ש הא ב"ה ולכן לא אקני לי' דאי אמרינן אין ברירה אי אסתפק לי' אזיל לי' שיתוף וא"כ אי אמרינן דאין ברירה היינו שמעורב בכל חלק משל חבירו ניחא שפיר דאי אסתפק לי' אזל לי' שיתוף וכן כתב רבינו יהונתן ע"ש בפי' קמא ודלא כמו שכתב דאי אמרינן אין ברירה לא מינכרא מלתא. והכי משמע בירושלמי שם תני' אין מזכה להם בחבית שבמרתף תני רב הושעי' שמא ישכח וישתנה עכ"ל הירושלמי פי' שיסתפק ממנה ואזיל לה שיתוף ודלא כפי' הק"ע שם אבל אי אמרינן דאין ברירה היינו דאיכא למימר או כולו של זה או כולו של זה א"כ אפי' אי אין ברירה יש לומר שנשתייר רביעית וה"ל ס' דרבנן ולקולא כמו דאמרינן בעירובין (דף ליה) ר' יוסי אומר ס' עירוב כשר ואין לדחות דהטעם הוא משום דאפשר לומר דהעמיד גברא על חזקתו בחזקת שלא עירב דהא לדעת הרמב"ם ורוב הפוסקים שסוברים דס' עירוב כשר הוא אפי' היכא דליכא חזקה. ועיין במ"א (סי' שצ"ד) ולדידי' מוכח בודאי דאי אין ברירה הוא מחצה שלו ומחצה של חבירו דאל"ה מ"ט לא אקני לי' רביעתא דחלא בחביתא דהא ס' עירוב כשר לשיטתי' אפי' היכא דליכא חזקה ודו"ק ועיין שם במה שכתב בע"ח ודו"ק

והשתא לפי מה שביארנו דאי אמרינן אין ברירה היינו מחצה שלו ומחצה של חבירו יש להוכיח מהירושלמי דחדש נוהג בשל כולם ממה שאומר שנאסר להם החדש משנכנסו לארץ ואיך אכלו ישראל מצה דאי משום שהי' שם חלקו של ישראל דהיינו הקרקע של ישראל אעפ"כ הי' בה ג"כ חלק האחר וחדש שלו מותר וא"כ הוי אתי עשה דמצה ודחי חצי שיעור דחדש אלא ודאי דחדש נוהג בשל כולם ג"כ [אך דאפשר לומר דס"ל להירושלמי דלא אתי עשה ודחי ל"ת אפי' בחצי שיעור נמי]

אך דאכתי יש להביא ראי' דחדש אינו נוהג אלא בשל ישראל ממאי דמקשה הירושלמי ליתי עשה דמצה וידחה לל"ת דחדש דאיך יצא בזה משום מצה דהא אמרינן בפסחים (דף ל"ו) דאינו