עמק יהושע חלק א פח

מותר להם מתחילה ואח"כ כשנכנסו לארץ נאסר להם בשר נחירה ומיבעי לי' אם לא נאסר להם משנכנסו לארץ אלא מכאן ולהבא אבל בשר נחירה שהי' להם מכבר לא נאסרו או דאפי' מה שהיה בתחילה נאסר להם וכתב הרא"ש דנ"מ בבעי' זו לאדם שאסר על עצמו א' מן המינים מזמן ידוע ואילך וכשהגיע הזמן הי' לו מאותו המין שהי' אוכל והולך עד שהגיע הזמן אם מותר לאכול מה שנותר בידו ועל דרך זה בעי ר' יונה קמי' דר' ירמי' (לסברת האיבעיא שלו שאע"פ שהותר מתחילה חוזר ונאסר) בשעה שנכנסו לארץ ומצאו קמה לחה מהו שתהא אסורה משום חדש משום דאיכא למימר כיון דבעומר אזלינן בתר השרשה וכל שהשריש קודם העומר העומר מתיר וא"כ ה"נ אם השריש קודם איסור העומר אע"פ דאח"כ חל עליהם משנכנסו לארץ אעפ"כ אזלינן בתר השרשה כיון דהשרישו קודם איסור העומר והשיבו ר' ירמי' דלא אזלינן בתר השרשה דכיון שחל עליהם איסור חדש בעודם גדילים על הקרקע אסור מחמת שמחובר עדיין לקרקע והגדילו באיסור. ע"ז בעא מיני' ר' יונה מר' ירמי' עד כדון לחה ואפי' יבישה כיון דיבישין הרי הן כתלושין וא"כ לא חל עליהם איסור בעודם גדילים בקרקע. א"ל ואפי' יבישה ואפי' קצורה ואפי' חיטין בעלי'. דהטעם דמכיון שנאסר נאסר להם אף מה שגדלו מתחילה ולא היה להם עומר שיתירם והיום ג"כ לא התיר כיון שלא הי' אסור מתחילה. ובשעה שנכנסו לארץ נאסר להם אף מה שבתחילה ור' ירמי' לטעמי' בחולין. אך שבש"ס דילן מספקא לר' ירמי' זאת. ובתלמוד ירושלמי פשיטא לי'

והא דאמרינן בירושלמי בספ"ק דעירובין על הא דתנן ארבעה דברים פטרו במחנה כו' ומדמאי נכנסו עמהן לעיר כבר נפטרו יצאו עמהן מעיר כבר נתחייבו. וכתב הק"ע שם דהירושלמי פשיטא לי' דלא כר' ירמי' בפ"ק דחולין. אלא דאמרינן דכיון דהותרו במלחמה הותר נמי אח"כ. וא"כ קשה לפי מה שביארתי דהירושלמי סבירא לי' דכיון דנאסר חדש נאסר נמי התבואה שהי' מעיקרא. דאפשר לומר דבדמאי הקילו. ועוד דהא לא דמי כלל להא דר' ירמי' דבעי' דר' ירמי' אינה אלא בדבר דלא הי' אסור מעיקרא כלל כגון בשר נחירה דלא איתסר כלל מתחילה קודם שבאו לא"י ומיבעי' לי' אם נאסר נמי מה שנחרו תחילה או לא. וכן הא שכתב הרא"ש דנ"מ לענין אם אסר על עצמו מזמן ידוע ואילך דלא הי' אסור מעיקרא כלל שייך נמי הבעי' דר' ירמי' אבל הא דאשתרי דמאי זה הי' אסור אלא דאשתרי במלחמה וזה שייך לענין שביארתי בתשובה (סי' א') אי אמרינן כיון דאשתרי אשתרי וכמו דאמרינן בפ"ק דקדושין (דף כ"א) גבי יפ"ת בפלוגתא דרב ושמואל אי אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי. וכבר הארכתי בזה הרבה ובזה נדחו כל דברי הק"ע (שם) דלא אפשר לומר דבעיא דר' ירמי' בחולין (שם) הוא נמי לענין כתלי דחזירי דהותר במלחמה ע"ש ודו"ק. ולפ"ז לא קשה כלל מהירושלמי למה שביארתי גבי חדש] וע"ז אמר לי' ר' יונה לר' ירמי' מעתה לא אכלו ישראל מצה בלילי פסח דכיון שכל התבואה שהי' הי' אסיר מחמת חדש. ובזה ניחא פי' הר"ש ז"ל דאפי' יבישה ואפי' חיטין בעלי' היינו התבואה משל אשתקד. עכ"פ מוכח מהירושלמי דלא אמרינן דחדש אינו נוהג אלא בשל ילשראל. דהא התבואה שמתחילה לא הי' של ישראל

אך לכאורה מסקנת הירושלמי מוכח להיפוך דחדש אינו נוהג רק בשל ישראל דזה לשונו (שם) א"ר יונה מאן דנפקית תהית דלא א"ל שני' היא שמ"ע דוחה לית (פי' שדוחה ל"ת דחדש וניחא שאכלו ישראל מצה) על דעת ר' יונה דאמר מ"ע דוחה ל"ת אע"פ שאינו כתוב בצדה ניחא על דעת ר' יוסי דאמר אין מ"ע דוחה ל"ת אלא א"כ כתוב בצדה ממה שהיו תגרי כו' מוכרים להם וכר' ישמעאל דאמר ר' ישמעאל כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר ירושה וישיבה עכ"ל הירושלמי וא"כ מוכח דבמסקנא הדר בי' דאמרינן דחדש אינו נוהג רק בשל ישראל לבד. אבל כד דייקת אין כוונתו של הירושלמי דממה שתגרי כו' מוכרים היינו משום שחדש אינו נוהג רק בשל ישראל אלא ממה שתגרי כו' היינו ממה שהביאו מח"ל. והשתא ניחא הא דמסיק וכר' ישמעאל דאמר כל ביאות שנאמרו בתורה הוא לאחר ירושה וישיבה דאם כוונתו ממה שתגרי כו' וחדש אינו נוהג רק בשל ישראל א"כ למאי אומר וכר' ישמעאל וליכא למימר שב' תירוצים הם דהא התירוץ השני אינו מספיק דא"כ בסוף שבע שכבשו איך אכלו ישראל מצה כמו שמקשה על כניסתם לארץ איך אכלו מצה. אלא ודאי שכוונתו דממה שתגרי כו' מוכרים היינו מח"ל וע"ז אומר וכר' ישמעאל דא"ר ישמעאל כל מקום שנאמר מושב לאחר ירושה וישיבה משמע ודו"ק. ולפ"ז מוכח דסבירא להירושלמי אף לפי המסקנא דלא אמרינן דחדש אינו נוהג רק בשל ישראל. [ומעתה יתיישב ג"כ קושית הב"ח דלמה לה להגמ' לדייק מדכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ממחרת הפסח אכול מעיקר אלא אכול ואמאי לא מדייק דאיך אכלו ישראל דאפשר לומר דאכלו משל אשתקד דתלמודא דידן לא סבר להא דר' ירמי' דנאסר חדש למפרע. ואף לר' ירמי' מספקא לי' בחולין (שם) ונשאר בתיקו וע"כ מדייק מדכתיב ממחרת הפסח ממחרת אכול כו'. ועוד דאיכא למימר כדאמרינן בקדושין (דף ל"ח) דמושב לאחר ירושה וישיבה. להכי אמרינן שם בקדושין בשלמא למ"ד מושב כל מקום שאתם יושבים משמע דהיינו דכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח כו אלא למ"ד לאחר ירושה וישיבה ניכול לאלתר

ובזה שביארתי אפשר ליישב קצת הא דסותר הירושלמי שהביאו התוס' בקדושין (שם) דמקשה למה לא אכלו מצה מחדש ויבא עשה דבערב תאכלו מצות וידחה ל"ת דחדש. ומתרץ דאין עשה דקודם הדבור דוחה ל"ת דלאחר הדבור והירושלמי שהביאו התוס' בר"ה (שם) אינו אומר דאין עשה דקודם הדבור דוחה ל"ת דלאחר הדבור. ועוד קשה דמשמע מהירושלמי דקדושין דעשה דקודם הדבור גריעא דאין דוחה ל"ת דלאחר הדיבור. ובפ"ק דיבמות אמרינן (דף ה') דממילה ותמיד דדחי שבת ליכא למילף דעשה דוחה ל"ת דהתם שאני משום דהוי עשה דלפני הדבור. אלמא דעשה דלפני הדבור עדיפה יותר. וכבר האריכו האחרונים בזה לתרץ קושי' זו ומה שנראה לי ליישב קצת והוא דאם יש עשה דלפי הדבור בא לאחר הדיבור ל"ת אשר בודאי יתבטל בזה העשה דלפי הדבור אמרינן דמסתמא לא בא הל"ת דלאחר הדבור למעקר לעשה דקודם הדבור כגון מילה ותמיד דאם הוה אמרינן דאינו דוחה שבת וא"כ תמיד דשבת או מילה דאתרמי בשבת נדחה בודאי. ע"כ אית לן למימר ולא בא הל"ת למעקר העשה. אבל במקום שאינו אלא דאתרמי שהעשה ידחה הל"ת. ואי לא אתרמי לא הי' נדחה העשה. ע"כ אי אתרמי ליכא למימר דתבוא העשה דקודם הדבור ותדחי דכיון דקודם הדבור נאמרה בשעה שלא נאמרה הל"ת לא אלימא למדחי הל"ת של אחרי'. וע"כ הא דמקשה בירושלמי דקדושין למה לא יבא עשה דבערב תאכלו וידחה ל"ת סבירא לי' שאם היו משיגי' תבואה משל אשתקד לא היו צריכים לדחות אלא שלא השיגו. ע"כ משני בירושלמי דאין עשה דקודם הדבור דוחה ל"ת שלאחר הדבור אבל הירושלמי שהביאו התוס' בר"ה כבר ביארתי דסבירא לי' שנאסר כל התבואה אף משל אשתקד דחדש נאסר למפרע כמו שביארתי. א"כ אם בא הל"ת דחדש מוכרח שתיעקר העשה דמצה בפסח ראשון כיון דעדיין לא הקריבו העומר ונאסרו כל התבואות ע"כ עשה דקודם הדבור נמי דוחה ל"ת ועדיין צ"ע]

והנה לפי מה שביארתי מוכח בפשיטות דסבירא לי' דלא אמרינן דחדש אינו נוהג אלא בשל ישראל. עד שאני מתמי' על התוס' דקדושין למה לא הביאו ראי' מהירושלמי דר"ה דמוכח שסבירא לי' דחדש נוהג בשל כו' מדמקשה דאם נאסר מה שהי' משל אשתקד אלמא דלא אמרינן דחדש אינו נוהג רק בשל ישראל (וכן הש"ך הביא ראי' מזה לפי פירושו) רק דאפשר לומר דסבירא להו דמסקנת הירושלמי אתי כפשטי' דממה שהיו תגרי כו' מוכרים להם היינו כפשוטי' דחדש אינו נוהג רק בשל ישראל דאל"ה הי' לו לומר דמח"ל הביאוהו: