עמק יהושע חלק א פו

למפרע ואפי' למאן דשרי כו' ע"כ הוי אגידא בי' וכתב דזה פשוט אצלו כביעתא בכותחא ע"ש ע"כ. ולפ"ז משמע דבע"מ שלא תנשאי אם עברה ונשאת הגט בטל שלא כדעת התוס' דלפי דעת התוס' אף אם התנה בע"מ שלא תנשאי לפלוני ותנשא לפלוני נמי לא תעבור על תנאה ומותר' לכל אדם דהא הוי זנות ולא נשואין וזהו דוחק לומר דכיון שלאחר מיתתו תנשא לאותו פלוני שנאסרה לו נמצא הגט בטל למפרע

אך לע"ד נראה דבחנם נדחק השעה"מ דלכך שרי לר"א בחוץ אף אם אסרה לכל העולם אלא לפלוני משום דלא אגידא בי' כל ימי' דהא אמרינן בגטין (דף פ"ג) מודה ר"א במגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני והלכה ונשאת לאחד מן השוק ונתארמלה או נתגרשה שמותרת לזה שנאסרה עליו וא"כ אינה אגידא בי' כל ימי' בחוץ דהא אם ימות בעלה שנשאת לו תהא מותרת לאותו פלוני והוי כמו שאמר לה ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני דה"ז כריתות דאפשר דימות בחיי' ותהי' מותרת ביין והכא נמי אפשר דימות בעלה מקמה משא"כ בע"מ שאסורה לעולם. אפי' אם נשאת לאחד מן השוק ונתארמלה ע"כ לא הוי ס' כריתות כיון דאגידא בי' כל ימי' וזה ברור ועוד אפשר לומר דבע"מ הוי אגידא בי' כל ימי' דהא אפי' אם ימות בעלה אפ"ה אגידא בי' ואסורה לעבור על תנאה דאם תעבור על תנאה נמצא הגט בטל למפרע אבל בחוץ הרי אינה אסורה אלא בחיי הבעל אבל לאחר מיתת הבעל בודאי מותרת וא"כ הוי כמו דאמר לה ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי דהתם מותרת אפי' מחמת התנאי לאחר מיתת הבעל ודוחק. דהא זה אינו מחמת הגט אלא מחמת שהמיתה מתרת. אך איך שהוא אין אנו צריכים לחילוקו של השעה"מ ולא מוכח מידי לנידון דידן]

וא"כ כיון שהוכחנו שדעת הרא"ש כדעת התוס' דבמתנה ע"מ שלא תנשאי לפלוני אם נשאת לא עברה על תנאה. וא"כ ה"נ בנידון דידן לענין אתרוג יוצא הראשון אע"ג שעבר על התנאי ונתן לאחר אעפ"כ לא עבר על התנאי דלא הוי נתינה. אך מתשובה אחרת שברא"ש מוכח שאינו סובר כדעת התוס'. דהא כתב בתשובה (כלל מ"ח סי' י"ז) דאם נישאת לאותו פלוני שנאסרה לו הוי אשת איש והגט בטל למפרע דכיון דלא נתקיים התנאי נמצא הגט בטל למפרע. אלמא שהרא"ש סובר כדעת החולקים על התוספות דאם נשאת הגט בטל למפרע. [ואע"פ שיש עדיין לדחוק ולתרץ דאע"פ שכתב הרא"ש דהוי אשת איש והגט בטל. היינו משום דאם תאמר שלא עברה על תנאה א"כ הוי נשואין וכיון דהוי נשואין הרי עברה על תנאה ונמצא דהוי אשת איש. וע"כ כתב הרא"ש דהוי אשת איש והגט בסל. אבל אעפ"כ אינו ברור שעברה על תנאי שיחול גט אחר דהא איכא למימר בהיפוך ג"כ שמכיון שאסורה לו לא עברה על תנאו וע"כ כיון שלא עברה על התנאי בבירור ע"כ אין בכחו של גט אחר לחול. ויש סיוע לזה מהא שכתב הש"ע (סי' קמ"ג) דבע"מ שלא תנשאי לאבא ועברה ונשאת דה"ז גט משום דלא הוי אלא זנות בעלמא וזהו דלא כדעת הרמב"ן שכתב באומר ע"מ שלא תנשאי לפלוני כדרך נשואין קאמר וא"כ מ"ט פסק הש"ע (סי' קמ"ג ס' ט"ז) דאם נשאת לו הגט בטל ובני' ממזרים. וכתב הב"ש דהטעם הוא משום דהתם אם תאמר שלא עברה על תנאה א"כ הוי נשואין וכיון דהוי נשואין עברה על תנאה. משא"כ בע"מ שלא תנשאי לאבא דהתם ודאי לא עברה על התנאי שאין זה נשואין אלא זנות וע"כ כיון שאין התנאי בטל בבירור ע"כ לא חייל הגט. אבל אעפ"כ זהו דוחק]

אך לאח"ז מצאתי להרשב"א בחידושיו שהביא הירושלמי זה לשונו השיב ר' טרפון שאמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני והלכה ונשאת לאחי' ומת בלא בנים האיך זו מתייבמת לא נמצא מתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל כו' עכ"ל הירושלמי. והקשה הרשב"א דאדרבא לפי זה נמצא התנאי בטל והמעשה קיים כמו דקיי"ל בכל מתנה על מה שכתוב בתורה. וכתב הרשב"א ונראה דלאו מהנה ממש קאמר אלא ה"פ נמצא זה במעשהו כמתנה על מה שכתוב בתורה כלומר כמבטל וכל מעשה שהוא מבטל על מה שכתוב בתורה מעשהו בטל כו'. א"נ דהא דירושלמי בחוץ וכן מפורש שם הרי שאמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני ובחוץ ודאי לאו תנאה הוא ואי אפשר לבטלו ולומר שתהא מותרת לו כו' עכ"ל. א"כ משמע מהרשב"א דהירושלמי לא סבירא לי' האי דאמרינן בש"ס דילן (דף פ"ג) ובמאי אלימא בחוץ משרי שרי ר' אליעזר דתני' מודה ר"א במגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני והלכה ונישאת לא' מן השוק ונתארמלה או נתגרשה שמותרת לזה שנאסרה עליו וא"כ כיון שהירושלמי לא סבר להא דבחוץ מותרת לאחר שנשאת לאותו שנאסרה עליו א"כ יש לפרש כמו שכתב המבי"ט והבאתיו תחילה בריש התשובה דמהתוס' אין ראי' שחולקים על הרא"ש דהא שכתבו התוס' שהאיסור תלוי במגרש שאם ירצה יתירנה ליבם קודם שימות אחיו המת שנשאה ע"כ מיירי בחוץ וכיון דחוץ שיורא הוי והיא אשת איש לזה שנאסרה עליו ע"כ יכול ליתן גט. משא"כ בעל מנת. והא שלא הקשה הירושלמי מעל מנת משום דבע"מ לא דמי לאחות אשה דבשעת נפילה ה"ל אחות אשה אבל הכא בשעת נפילה אכתי לא הוי אשת איש עד שתבעל. וא"כ לא קשה מידי מהא דתוס' בגטין לההיא דתשובות הרא"ש וכמו שהביא השעה"מ המבי"ט וכמו שביארנו. [אך אחר זה ראיתי בהירושלמי שהביא ר' ירמיה בעי הרי שאמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני והלכה ונשאת לאחר ומת האיך זה מתיר מה שאסר הראשון מילתי' אמרה שמיתתו גרושין ומתירין בזה מה שאסר הראשון אמר ר' ירמי' לא אמר אלא שמיתתו גירושין הא נשואין לא עכ"ל הירושלמי. אלמא דהירושלמי נמי סבר להא דש"ס דילן דאם נשאת לאחר ומת מותרת לאותו שנאסרה עליו. אך מה שפירש הפ"מ שם אהא דאמר התם לא אמר אלא שמיתתו גרושין הא נשואין לא. דפי' אם נתגרשה מן הראשון לא ודוקא מת דההוכחה היא ממיתה כמו דאמר מילתי' אמרה שמיתתו גרושין. ופי' הפ"מ דממילתי' דר"א שמעינן שמיתתו של שני כגרושין גמורים הן ומתירים בזה מה שאסר הראשון. דאל"ה קשה על ר"א דנמצא עוקר דבר מן התורה דאם נשאת לאחיו ומת בלא בנים כמו שהשיב ר' טרפון. וע"ז אמר ר' ירמי' דממילתי' לא מוכח רק על מיתה ולא על גרושין דמותרת עכ"ל הפ"מ. ואינו נראה לי דאיך משמע במה דאמר אבל נשואין לא דפי' שאסורה אם נתגרשה. ועוד דמה יתיישב בזה הא דבעי ר' ירמי' האיך זה מתיר מה שאסר זה הראשון. ע"כ נלע"ד דכוונת הירושלמי הוא כמו דאמרינן בש"ס דילן בגטין (דף פ"ג) השיב רשב"א תשובה לדברי ר"א היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר. ופי' רש"י נשואי בעלה הראשון אסרה על זה ונשואי שני יתירוה לו. ופריך והרי יבמה דבעל אוסר ויבם מחיר. ומשני התם יבמה הוא דקא אסר לי'. דאי מבעל הא שרי וקיימא. ופריך והרי נדרים דנודר אוסר וחכם מתיר. ומשני הא א"ר יוחנן אין חכם מתיר כלום אלא בחרטה. וכתב המהרש"ל דקושי' זו צריך עיון. שהרי דוקא זה אוסר וזה מתיר בענין א' קאמר שהכל מאישות שהא' אוסר באישות והשני מתיר באישות כמו שפירש"י. משא"כ בנדרים שזה אוסר עליו והחכם בא להתיר בשלמא ביבמה נמי איכא למימר כה"ג שהיבם מתיר באישות כשיבם אותה פקע זיקת היבום עכ"ל. ואפשר לדחוק ולומר דקושית הגמ' בנדרים שזה אוסר עליו בדבורו וזה מתיר עליו בדיבורו וא"כ חדא מילתא היא. ואפשר דכוונת רש"ל היא כמו דאמרינן בפ"ק דקדושין (דף ה') מילי דהאי שטרא לחוד ומילי דהאי שטרא לחוד. והכא נמי תרתי מילי נינהו מה שזה אוסר וזה מתיר עכ"פ הא דאמרינן היכן מצינו כו' הוא דוקא בענין א'. והנה התוס' בגטין (דף פ"ג) פירשו הטעם דבחוץ מותרת לזה שנאסרה עליו אם נשאת לאחר דטעמא כיון שנשאה זה שהותרה לו נתרוקן כל האישות ופקע אישות של ראשון לגמרי עכ"ל התוס'. ולפי טעם זה הוא תימא היכן מצינו שזה אוסר באישות על חברו והשני מתירה באישות. והא הוא בדבר א' והיכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר. אבל אם נאמר דההיתר הוא דכיון שמת הוי