עמק יהושע חלק א פא

בקטנים קטן זכה (פי' הא דאמר לעבדו ולשפחתו העברים אם בגדולה הרי היא יצאה בסימנים ואם בקטנה שלא הביאה סימנים אינה זוכה) כו' על דעתן דרבנן דתמן ניחא דתמן אמרין כו' כל שנותנים לו אגוז ומשליכו צרור והוא נוטלו המוציא בידו כמוציא באשפה אגוז והוא נוטלו צרור ומשליכו גזילו גזל מפני ד"ש אגוז וצרור ונוטלן ומצניען לאחר זמן גזילו גזל גמור כו' ברם כרבנן דהכא חבריא בשם ר' יוסי בעי מעתה אפילו לעצמו לא יזכה ר' יוסי בר בון. בשם ר' שמואל בר יצחק פתר לה בשיטת אפיוטות דתנינן תמן אפיוטות מקחן מקח וממכרן ממכר כו' והתנינן אבל אינו מזכה לא ע"י בנו ובתו הקטנים כו' כאן בשיש דעת לתינוק. כאן בשאין דעת לתינוק (פי' שלא הגיע לעונת הפעוטות). אלמא דאם הגיע לעונת הפעוטות יכול לזכות ולפדות מ"ש בלא חומש אע"פ שאין זכותו אלא מדרבנן אעפ"כ אלים הקנין דרבנן עד שיכול לפדות בלא חומש. ואעפ"י שהש"ס דילן בפ"ו דגטין (דף ס"ה) משני בעציץ שאינו נקוב דרבנן היינו משום דהש"ס דילן סובר דזהו כמו שזוכה לאחרים ועיין בתוס' שם. וע"כ פריך כיון דאינו זוכה לאחרים איך יכול לפדות. אבל לפי הירושלמי דס"ל דאפילו לעצמו אינו קונה אפי' ע"י דעת אחרת מקנה מהני בקטנה אע"פ שהקנין דפעוטות אינו אלא מדרבנן אלים כמו דאורייתא שיכולה לפדות בלא חומש והכא נמי לענין אתרוג מהני קנין הפעוטות לצאת בו מדאורייתא

ועוד יש לי להביא ראיה דקנין דרבנן אלים כמו מדאורייתא מהא דאמרינן ברפ"ז דיבמות (דף ס"ז) ר' ישמעאל ב"ר יוסי אומר משום אביו הבת מאכיל הבן אינו מאכיל ומוקי לה דבנכסים מועטים פסקינן וכגון דאיכא בן בהדי בת מה נפשך אי האי דמעברא בן הוא לא עדיף מהאי דקאי אי בת היא אמאי אכלה בתקנתא דרבנן כמה דלא נפיק לאויר העולם לא תקינו רבנן. אלמא אע"ג דמאורייתא יורש הבן ופוסל בעבדים מלאכול בתרומה משום שהעובר פוסל אפ"ה כיון דרבנן אמרו דבנכסים מועטים יורשים הבנות ע"כ אינו פוסל ויכול העבד לאכול בתרומה דאורייתא אלמא דתקנתא דרבנן בממונא אלים כמו דאורייתא

רק דבירושלמי (בפ"ז דיבמות) אמרינן תני ר"י ב"ר יוסי משום אביי היה בת מאכלת ר' אומי בשם ר' יוחנן שכן היה ראוי' לתופשן מן המזונו' ואשה אינה ראוי' לתופשן מן המזונות ראוי' היא לתבוע כתובתה ולאבד מזונתה. וקשיא כתובה מד"ת ומזון הבנות מדבריהן ודבריהן עוקרין ד"ת. (ועיין בהמפרש שם. ויותר נכון לגרוס ותרומה מד"ת ומזון הבנות מדבריהן ודבריהן עוקרין ד"ת) ומשני כמאן דמר מאליהן קבלו את המעשרות כו' ואשכח תני מאליהן קיבלו את המעשרות ואמר יאות מעשרין מדבריהן ומזון הבנות מדבריהן ודבריהן עוקרין את דבריהן עכ"ל הירושלמי אלמא דס"ל להירושלמי דאפי' מה שתקנו בממון לא אלים כמו דאורייתא. שיוכל העבד לאכול בתרומה דאורייתא. אעפ"כ כיון שכבר הוכחתי מהירושלמי דפ"ד דמ"ש דפתר לה כשיטת אפיוטות וע"כ אומר אדם לעבדו ולשפחתו העברים להפריש התרומה והמעשרות אע"ג דקנין הפעוטות אינו אלא מדרבנן ולא יכול לשנוי' כמן דמר דמאליהן קבלו את המעשרות דהא אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג. ואמרינן בירושלמי (דפ"ד דגטין) תמן אמרין אפילו כמ"ד מעשרות מד"ת מודה בשמיטה שהוא מדבריהן כו' נמצאת אומר כיון שגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט המנשה בטלו יובלות. וא"כ ודאי מיירי בזמן שהמעשרות נוהג מדאורייתא דהא אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג. והכי פריך בש"ס דילן (דף ס"ה) ועיין בתוס' גטין (דף ל"ז) אלמא דסבירא ליה להירושלמי דקנין שהוא מדרבנן אלים להיות פודה המעשר בלא חומש

אלא ודאי דדוקא בהא דהנכסים מועטים שהבנות ירשו פריך דאיך אלים למיעקר דאורייתא משום דרבנן לא אלמי הזכי' דהא אמרינן דיתומים שקדמו ומכרו בנכסין מועטין מה שמכרו מכרו. וכבר ביארתי תחילה דבמקום דרבנן גופא לא אלמו ואם תפסו אין מוציאים בדיינים לא אלים כמו דאורייתא וה"נ אם קדמו ומכרו בנכסים מועטים מה שמכרו מכרו וע"כ לא אלים הזכי' להיות אלים כמו דאורייתא שיוכל לאכול בתרומה והוא ממש כמו דפריך בש"ס דילן ביבמות (דף ס"ו) ונכסים מועטין דבנות נינהו והא א"ר אסי איר יוחנן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטים מה שמכרו מכור. וע"כ אות ליתומים זכי' בגווייהו ולא אלים תקנתא דרבנן וע"כ אפי' לא קדמו ומכרו אית להו זכיה ומעכבי מלאכול בתרומה. והכי משמע בירושלמי רפ"ט דב"ב לא הוה שם לאילו ולאילו מזון שנים עשר חדש והותירו יש שם מזון לאילו ולאילו שנים עשר חודש א"ר אמי בבלייא נשמעינה מהדא אם עמדו יתומין ומכרו שלהן מכרו כש"כ אם הותירו יחלוקו וכן איתא בב"ב (דף ק"מ) כיון דאם קדמו ומכרו המכירה קיימת וע"כ אית להו זכי' בגוי' ואפי' לא תפשו נמי. אם הותירו. אלמא דכיון דאם תפשו תפישתן קיימת ע"כ אפי' לא תפש נמי אית לי' עדיין זכי' בגוי' והוי עדיין שלו. וכמו שביארתי לעיל דביאוש לחוד כיון שאם תפס הנגזל אינו יכול להוציא ממנו בדיינין ע"כ לא אלים מדאורייתא וה"נ פריך מיתומים שקדמו ומכרו כו'. אבל בקנינים דרבנן כגון קנין הפעוטות או קנין אגב יכול לפדות בלא חומש. וכמו שהוכחתי תחילה מהירושלמי דפ"ד דדמאי דמשני דפתר לה בשיטת אפיוטות דע"כ יכולה לפדות מ"ש. וא"כ ה"כ לנידון דידן באתרוג כיון שהקטן מקנה לו ע"י קנין הפעוטות אלים כמו דאורייתא ויכול לצאת בו כן נ"ל

סימן יד

שאלה אם נתן א' לחבירו אתרוג במתנה והתנה עמו על מנת שלא יתננו לאחר במתנה אם הוי מתנה ויכול לצאת בו ואם נתנו לאחר אם נתבטלה המתנה מעיקרא. והוא נמי לא יצא או לא

תשובה הנה בדין הראשון דהתנה עמו ע"מ שלא יתן לאחר לצאת בו ודאי דהוי מתנה וכמו שפסק הרמ"א בש"ע או"ח (סי' תרנ"ט סעי' ה') שמותר לתת לו אתרוג במתנה ע"מ שלא יקדישנו דלא גרע ממתנה ע"מ להחזיר ע"כ ולאו דוקא ע"מ שלא יקדישנו דה"ה אפי' נתן לו ע"מ שלא יתננו לאחר לצאת בו. וכמו שכתב הרא"ש בפ' יש נוחלין דאם פירש דבריו אפי' נתן שלא ליתן ושלא למכור ושלא להקדיש כו' הוי מתנה. ובשאלה השניה אם נתן לאחר אם נתבטלה המתנה מעיקרא דבר זה יתבאר מהא דאמרינן בפ' בתרא דגטין (דף פ"ג) נענה ר' עקיבא ואמר הרי שהלכה ונשאת לא' מן השוק והיה לה בנים ונתארמלה או נתגרשה ועמדה ונשאת לזה שנאסרה עליו לא נמצא גט בטל ובני' ממזרים הא למדת שאין זה כריתות והקשו התוס' דהא אין הנשואים חלים שהרי אסורה עליו משום איסור אשת איש וא"כ אמאי הגט בטל. ותירצו בתוס' דמשכחת לה בשנשאת לאחר מיתת המגרש. וכן כתב הר"ן ז"ל וזה לשונו וא"ת והאיך יהא גט בטל ובניה ממזרים והרי אינה יכולה לעבור על תנאו שהרי אם נשאת לזה שנאסרה עליו נמצא גט בטל ואין קדושין תופסין בה כו'. והרמב"ן ז"ל תירץ דכי אמר לה שלא תנשאי לאו נשואין גמורין קאמר שהרי אי אפשר. אלא שלא תהא נשאת לו בדרך נשואין הלכך אע"פ שאין