עמק יהושע חלק א עו

חכמים תקנו להם לבנות ישראל לבתולה מאתים כו' וכן פסק הרמב"ם. וא"כ מאי פריך דלר"מ בעינן ת"כ הא לפי מאי דקיי"ל דכתובה דרבנן א"כ הוי סוטה איסורא ולא ממונא. אלא ודאי דפריך דוקא לר"מ לפי שיטתו שסובר דכתובה דאורייתא בכתובות (דף נ"ו) והא דקאמר בשלמא לר' חנינא בן גמליאל כו' הוי מצי למימר דלדידי' אפי' אי הוי בעינן תנאי כפול אך מחמת דסוטה הוא איסורא ולא ממונא אלא דקושטא דמילתא נקט דלא בעינן ת"כ ולא פריך אלא לר"מ שסובר דכתובה דאורייתא והכא נמי פריך דווקא לר"מ שסובר דאמן שלא נטמאתי אמן שלא אטמא ובפרט דהכי קייל"ן כמו שפסק הרמב"ם והשתא אם נאמר דבתנאי חייל בכולל א"כ לא ליבעי נמי על להבא ת"כ דכיון דחייל על שעבר חייל נמי על להבא. אלא ודאי דתנאי לא חייל בכולל לדעת הרמב"ם ולדעת הר"ן התנאי חייל בכולל. אף שלע"ד אין ראי' מהא דשאר כסות ועונה וכמו שכתב הריב"ש הביאו המ"ל בפ"ה מה' שבועות דלא שייך כולל אלא כשהפעולה אחת אבל לא כשהן שתי פעולות. וכבר הארכתי בזה במ"א וא"כ אין ראי' מהאי דאין לך עלי שאר כסות ועונה. אעפ"כ אינו נראה לי כלל לומר שבתנאי חייל בכולל כיון שלא מצינו מקום לזה בש"ס והארכתי בזה רק מפני שראיתי למהרא"ש ולהמ"ל דשקלו וטרו בזה

ע"כ נראה לי שהר"ן סובר דאע"פ דקנין הפעוטות הוא רק מדרבנן אעפ"כ כיון דרבנן תקנו דגבי פעוטות מקחן מקח אלים הקנין שיהא נחשב שלו מדאורייתא. והר"ן אזיל לטעמי' שכתב בפ' שבועות הדיינים בתובע לחבירו חמשין דהלואה וחמשין דחבלה וכבר נשבע על חבלתו דהוי העדאת עדים ומתחייב שבועה דאורייתא. אלמא אע"ג דהעיקר הוא מדרבנן דהא דנחבל נשבע ונוטל הוי דרבנן אעפ"כ כיין דמתחייב בתשלומין לאחר שנשבע ונוטל חוזר הדבר לדאורייתא והוי כאלו מודה במקצת דהא אנן סהדי שחייב לו מחצה מחמת שבועה דרבנן שהאמינוהו וע"כ מתחייב שבועה דאורייתא והר"ן אזיל לטעמי' כמו שהבאתי לעיל דמה דאמרינן לא ליקני אינש לולבא לינוקא היינו דוקא שלא הגיע לעונת הפעוטות אבל אם הגיע לעונת הפעוטות אע"ג דהוי מדרבנן אפ"ה מכיון שתקנו דהפעוטות מקחן מקח ע"כ יוצא בה מדאורייתא וה"נ לענין שבועה כיון שתקנו דהנחבל נשבע ונוטל חוזר הדבר לדאורייתא וא"כ להפוסקים שחולקים עליו גבי לולב ולא אמרינן דחוזר הדבר לדאורייתא ה"נ גבי שבועה אינו מחויב שבועה דאורייתא

ובזה יתיישב מה שהקשה הקצ"ח (בחו"מ סי' פ"ט) על הש"ך בספרו תקפו כהן דבנשבעים ונוטלים אין יורדים לנכסיו משום דה"ל כמו גזל דדבריהם. והקשה עליו הקצ"ח מהא שכתב הר"ן דע"י מה שהנחבל נשבע ונוטל חייב שבועה דאורייתא פ"ש ולפי מה שכתבתי ניחא דהר"ן לטעמי' אזיל שכתב דהא דדרבנן אלים להיות בא לידי דאורייתא כמו שכתב גבי פעוטות דיוצא בזה מדאורייתא. ומעתה נראה אם הפוסקים חולקים עליו בדין זה. דהא דפליגי הפוסקים שם על הר"ן דאם הנחבל נשבע ונוטל אינו מחויב מדאורייתא התם מטעמא אחרינא משום דבעינן שיתחייב דוקא מתוך טענתו. ואין ראי' מזה לענין שאם החיוב הוא מדרבנן אם אפשר שיתהווה מזה לידי דבר שהוא דאורייתא. והנה לכאורה נראה להביא ראי' שהפוס' חולקים עליו בדין זה. דהא כתב הטור והש"ע (בחו"מ סי' צ"ה ס' ג' ע"ש) דאינו מתחייב שבועה דאורייתא ע"פ עדות מיוחדת והקשו האחרונים דאמאי אינו מחויב שבועה דאורייתא ולפי מה שביארתי הי' אפשר לומר דהטעם דהא דעדות מיוחדת מצטרפין הוא מדרבנן כמו שכתב האו"ח שמסתפק בזה. וע"כ אינו מתחייב מחמת זה שבועה דאורייתא. דלא כמו שכתב הר"ן שע"י חיוב תשלומין דרבנן כגון בנשבע ונוטל מתחייב שבועה דאורייתא

אך לכאורה יש להביא ראי' דעדות מיוחדת הוי דאורייתא דהא אמרינן בפ"ד דגטין (דף ל"ג) דאי אמרת בעדי כתובה מצטרפין האמר מר אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כא' ומשני דילמא כר"י ב"ק סבירא לי' שסובר דאפי' בזה אחר זה אלמא דאפי' בגט כשר עדות מיוחדת אלמא דמדאורייתא היא דאי הוי מדרבנן כמו שכתב התומים דהוי מדרבנן וכמו שתקנו מדרבנן דלא בעינן דרישה וחקירה בד"מ א"כ אמאי כשר בגט אשה

ועוד דהא אמרינן בב"ב (דף ל"ב) לענין בן גרושה ובן חלוצה בלצרף עדות קא מפלגי דלריב"ק מצטרפין אלמא דמדאורייתא מצטרפין עדות מיוחדת. דהא ב"ג וב"ח דמי לדבר שבערוה כמו דמוכח בקדושין (דף ס"ו) דרבא מייתי ראי' להא דאין דבר שבערוה פחות משנים מהא דב"ג וב"ח ע"ש אך יש לדחות דהא התוס' כתבו בהא דאמרינן התם אנן אחתינן לי' אנן מסקינן לי' ולזילותא דב"ד לא חיישינן. אע"ג דהוי תרי ותרי כתבו התוס' דמיירי בתרומה דרבנן דהקילו וה"נ איכא למימר דמיירי בתרומה דרבנן וע"כ כשר בעדות מיוחדת אך אעפ"כ יש להביא ראי' מהא דאמרינן בב"ק (דף ע"ד) ע"פ עד א' פשיטא ומשני הא קמל"ן ע"פ עצמו דומי' דע"פ עד א' מה ע"פ עד א' כי אתי עד א' מצטרף אף ע"פ עצמו נמי כי אתי עד א' מצטרף אלמא דמצטרף אפי' בד"ק דבעינן דרישה וחקירה כמו דאמרינן ברפ"ד דסנהדרין (דף ל"ב) אלמא דעדות מיוחדת כשר מדאורייתא

ואפשר לומר דאע"פ דעדות מיוחדת הוא רק מדרבנן מ"מ יש ב' ענינים בעדית מיוחדת. הא' הוא ששניהם מעידין על דבר א' רק שלא ראו או שלא שמעו ביחד בהך עדות מיוחדת כשר מדאורייתא. ובזה פליגי בסנהדרין (דף ל') וכמו דאמרינן התם אב"א קרא אב"א סברא. אב"א קרא דכתיב והיא עד או ראה או ידע כו' והוא עד או ראה או ידע מ"מ משמע דמן התורה כשר עדות מיוחדת. והא דאמרינן שם (דף ל') דהלואה אחר הלואה מצטרפין היינו אפי' מעידין על ב' מינים אחרים ואעפ"כ מתחייב מנה אחת ע"פ אותו עדות בזה אינו כשר רק מדרבנן דהא ליכא ב' עדים על מנה אחת. ובזה יהי' מתיישב מה שכתב הר"ן בגטין פ' מי שאחזו שהביא הרי"ף התוספתא א' אומר בשחרית וא' אומר בין הערבים אין מצטרפין. וכתב הר"ן דאע"ג דלגבי ממון קיי"ל בפ' זה בורר (דף ל') דהלואה אחר הלואה מצטרפין לגבי אישות דשייך בד"נ בבת אחת בעי להו ולכאורה קשה מהך דגטין (דף ל"ב) כדאמרינן התם לגבי עדי כתיבה דאפי' בזה אחר זה מצטרפין ואיך כתב הר"ן דדמי לד"נ אך לפי מה שביארתי ניחא דהא דאמרינן דבעדי כתיבה מצטרפין היינו דוקא אם שניהם מעידין על גט א' אלא שלא שמעו ביחד בהא הוא דכשר אפי' גבי גט והא שכתב הר"ן דדמי לד"נ דעדות מיוחדת פסול הוא אם א' אומר נסתרה בשחרית וא' אומר נסתרה בין הערבים שמעידין על ב' מעשות נפרדים דבזה אינו כשר בד"מ רק מדרבנן כמו דלא בעי דרישה וחקירה מדרבנן. וע"כ לגבי דבר שבערוה דדמי לד"נ לאוסרה על בעלה לא הקילו רבנן. אבל בעדות מיוחדת שמעידין שניהם טל דבר א' אלא שלא כיונו ביחד בזה הוא דכשר אפי' מדאורייתא. וע"כ בעדי כתיבה שמעידין שניהם ששמעו מהבעל שצוה לכתוב גט וא"כ שניהם מעידים על דבר א' בזה מצטרפי מדאורייתא וע"כ כשר אף לענין הגט ג"כ. דאם שניהם מעידין על דבר א' אף שראו בזה אחר זה כשר מדאורייתא וכגון בהודאה אחר הלואה. וכמו דאמרינן בסנהדרין (דף ל') רב לטעמי'