עמק יהושע חלק א עה

דאע"פ שאם אמר בפירוש לגלח נזיר שעתיד ליזור אינו מביא קרבנותיו אבל אם נזר סתם יכול להביא בין בשביל שכבר נזר בין בשביל מי שעתיד ליזור וחל בסתם על הכל]. ולפ"ז יוכל להיות כדברי המ"ל דהתנאי חייל בכולל מיגו דחייל לגבי דרבנן דהוי תנאי שאפשר להתקיים דהא זה ביד הקטן לקיים להקנות לו מדרבנן דהא קטן שהגיע לעונת הפעוטות מקחו מקח וממכרו ממכר חייל נמי לגבי דאורייתא. ומדאורייתא מכיון שאינו מקיים הרי המתנה בטילה למפרע ומדרבנן הרי מקיים תנאו. וע"כ כתב הר"ן דיכול לצאת אף ביו"ט ראשון דהוי דאורייתא. משא"כ אם הקנה אחר להקטן דאז קונה מדאורייתא ונתנו לאחר אז אינו יוצא ביו"ט ראשון אפי' להר"ן נמי כיון דמדאורייתא לא מהני הקנאתו וע"כ אינו יכול לצאת ידי מצוה דבעי מדאורייתא שיהא לכם

ובזה הי' אפשר לומר דהר"ן אינו חולק עם שאר הפוסקים שכתבו דכיון דאינו יכול להקנות רק מדרבנן אינו יוצא במצוה דאורייתא. דאפשר דמיירי כגון שהקנה זה להקטן מתנה חלוטה ולא מתנה ע"מ להחזיר שאז קונה הקטן מדאורייתא וע"כ אינו יכול להקנות להגדול שיוצא בו מדאורייתא וא"כ הי' אפשר לומר דהרמב"ם אינו חולק עם הר"ן. שהרמב"ם כתב (בפ"ח מה' לולב) וזה לשונו ואין נותנים אותו לקטן שהקטן קונה ואינו מקנה לאחרים מן התורה ונמצא שאם החזירו לו אינו מוחזר עכ"ל. ותמה הכ"מ על שלא הזכירו הפוסקים דברי הר"ן. והלח"מ כתב שנראה מדברי הרמב"ם שחולק על הר"ן דהא כתב שהקטן קונה ואינו מקנה לאחרים מן התורה ומשמע דמדרבנן מיהת מקנה וא"כ ודאי מיירי שהגיע לעונת הפעוטות ואפ"ה כתב שאינו יכול להקנות לגדול שיצא בו ידי מצוה דאורייתא ובעינן שיהא מדאורייתא שלו. דאפשר לומר דהרמב"ם מפרש דהא דאמר ר' זירא לא ליקני אינש הוא בסתמא ולא בתנאי על מנת להחזיר כמו שכתבו האחרונים דהכי משמע מפירוש רש"י ותירצו בזה דעת הפוסקים שסוברים דיכול להקנות לו באופן שיהא שלו עד שיצא בו ואח"כ יהי' שלו כבתחילה. והרא"ש הוכיח מהך דר' זירא דאמר לא ליקני אינש לולבא לינוקא כו'. ואם איתא דיכול להקנות לו לשעה עד שיצא בו אמאי אמר ר' זירא לא ליקני אינש לולבא לינוקא ביומא קמא משום דינוקא מיקני קני אקנוי' לא מקני יקנה לו לשעה. ותירצו דר' זירא מיירי בלא תנאי אלא בסתם. והאריכו בזה האחרונים]. וא"כ הי' אפשר לומר דהרמב"ם מיירי נמי בסתם. וע"כ קלה הקטן מדאורייתא והוא אינו יכול להקנות אלא מדרבנן ואף שהוא דוחק קצת בדברי הרמב"ם שכתב ונמצא שאם החזירו לו אינו מוחזר משמע מדבריו שנתנו לו ע"מ להחזיר. אפ"ה אפשר ליישב הלשון בכדי שלא יחלוק עם הר"ן. והר"ן מיירי באם נתנו לו ע"מ להחזיר שאז כיון דחייל התנאי במקצת חייל נמי אכולו וא"כ צריך להקנות לו מן התורה וכיון שאינו יכול להקנות לו מן התורה הרי לגבי זה לא קיים תנאו ונמצא דהמתנה בטילה למפרע וכמו שביארתי. אך עכ"ז הוא סברא דחוקה מאד. ועוד דלדעת הר"ן לא חייל התנאי בכולל. וכמו שהוכיח מהרא"ש מהא דאין לך עלי שאר כסות ועונה דאין התנאי חייל בכולל. ומה שדחה המ"ל משום דהתם הזכיר בפירוש ובשבועה נמי לא חיילא במפרש לפי' ריצב"א. אעפ"כ הא הר"ן לא סבירא לי' כתירוצו של הריצב"א. דהא הר"ן כתב בפ"ג דשבועות דבשב ואל תעשה חייל בכולל כגון בנשבע שלא יאכל מצה. והא דאמרינן בשבועות (דף כ"ד) אלא הן היכא משכחת לה היינו לעבור על לאו דנבילה בקום ועשה וא"כ בשב ואל תעשה חיילי בכולל. ואם איתא דתנאי חייל בכולל א"כ אמאי אמרינן דאם אומר ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה תנאו בטל בעונה דלא הוי דבר שבממון. ויחול בכולל דהא הר"ן לא סבירא לי' כתירוץ של ריצב"א דהא דלאחל בכולל הוא משום דמפרש. אלא ודאי דלדעת הר"ן אין התנאי חייל בכולל. כמו שכתב מהרא"ש שיש לו דמות ראי' מהא דאין לך עלי שאר כסות ועונה

ולע"ד יש לי להביא קצת ראי' דאין התנאי חייל בכולל. מהא שכתב המ"ל (בפ"ג מה' זכי' ומתנה) דא"צ למשפטי התנאים אלא דוקא בתנאי דלהבא אבל בתנאי דלעבר כגון אם אני כהן או אם אני עשיר אף שאמר בלשון אם דינו כמעכשיו דא"צ למשפטי התנאים לפי סברת ה"ה שהרי אין התנאי בא לעקור המעשה שלא יחול עכשיו. וע"כ לפי דעת הרמב"ם דבמעכשיו א"צ למשפטי התנאים הוא הדין בתנאי דלעבר נמי לא בעינן ת"כ ע"ש. אך מסוגיא דפ' האומר (דף ס"ב) שהקשו לר"מ דבעי ת"כ מסוטה מוכח דאף בתנאי דלעבר בעינן משפטי התנאים והדבר הוא תמוה בעיני לפי סברת ס"ה כו' יעו"ש שנדחק מאוד בתירוצו וכתב דלא נתקררה דעתו בזה

אף שבמ"א הוכחתי דאפי' בתנאי דלעבר נמי בעינן ת"כ מהא דאמרינן בירושלמי (פ"ג דעירובין) מתנה אדם על עירובו ואומר אם באו כו' מן המזרח כו' א"ר ליעזר מאן תנא אם באו אם לא באו ר"מ הוא חבריי' אמרי ר"מ דקדושין דתני' האומר לאשה כו' דבעי ת"כ. ואמרינן התם כיני מתניתין באו כו' מכאן ומכאן לא באו מכאן ומכאן ונ"ל כונתו כמו דאמרינן בעירובין (דף ל"ז) וכבר בא חכם דאל"ה קשה הא ר' יהודה לית לי' ברירה וכן איתא בירושלמי בפ"ו דשקלים דפריך התם לר' יהודה וניברור ארבעה זוזי ונשדו בנהרא ומשני הא אמרינן בעלמא ר' יהודה לית לי' ברירה והק"ע שגה בפירושו שם. וא"כ כיון דמתניתין איירי שאינו יודע אם בא מכבר או לא ואפ"ה אמרינן דבעי ת"כ. אלמא דאפי' בתנאי דלעבר נמי בעינן ת"כ ובמ"א הארכתי

והכי משמע נמי בירושלמי פ"ז דדמאי ריש בן לקיש אומר צריך להתנות ולומר אם טבל עלה בידי הרי הוא מעשר ואם מעשר עלה בידי הרי הוא עשוי ת"מ א"ר יונה צריך לכפול תנאו ולומר ואם לאו לא עשיתי כלום ר' יוחנן אומר א"צ לכפול תנאו דין כדעתי' ודין כדעתי', דאתפלגין שני כריים וא' מהם ר"י אמר קדשו מדומעין כו' אלמא דאפי' בתנאי דלעבר נמי בעינן ת"כ והא דר"י פליג ואמר אע"ג דלא כפלי' לתנאו הייני משום דקסבר קדשו מדומעין ואפי' אינו מבורר כ"כ נמי מהני אבל בלא"ה אפי' בתנאי דלעבר נמי בעינן ת"כ

אך לפי מה שכתב המ"ל קשה. ע"כ נראה לי לתרץ דשפיר מקשה הש"ס בקדושין (דף ס"ב) דאמרינן התם בשלמא לר' חנינא בן גמליאל היינו דכתיב ואם לא שכב איש אותך כו' אלא לר"מ חנקי מיבעי לי' דאף שהוא בלעבר ובלעבר לא בעינן משפטי התנאים כמו שכתב המ"ל לדעת הרמב"ם אעפ"כ בעי תנאי כפול דהא אמרינן בספ"ב דסוטה (דף י"ח) ר"מ אומר אמן שלא נטמאתי אמן שלא אטמא. וא"כ מתנה נמי לר' מאיר על להבא ובלהבא בעי תנאי כפול. וע"כ פריך הש"ס בפ"ג דקדושין (דף ס"ב) אלא לר"מ חנקי מיבעי לי' פי' לשיטת ר' מאיר דמתנה נמי על להבא שסובר דאמן שלא נטמאתי אמן שלא אטמא ובלהבא ודאי בעי תנאי כפול לר"מ. דהא התם חיילות התנאי הוא לאח"כ כמו דאמרינן בסוטה (שם) לא כשאמר ר' מאיר אמן שלא אטמא שאם תטמא המים בודקין אותה מעכשיו אלא לכשתטמא מים מערערין אותה ובודקין אותם

והכי מוכח דהקושי' אלא לר"מ חנקי מיבעי לי' הוא דוקא לר"מ ולשיטתי' דהא אמרינן בספ"ד דשבועות (דף ל"ו) דבאיסור לא בעינן ת"כ דהא תנן אלו הן שבמיתה שתויי יין ופרועי ראש. והטעם דבעינן בסוטה תנאי כפול הוא משום דהוי איסורא דאית בי' ממונא ופי' רש"י גביית כתובתה. וא"כ לדידן דקיי"ל דכתובה דרבנן כמו דאמרינן בפ"ק דכתובות (דף י')