עמק יהושע חלק א עא

ובאמת תמה אני על התוס' מ"ט לא תירצו דהטעם מפני שמעורב בה חלקו של כהן. דאין לומר כיון שהוא דמאי ורוב ע"ה מעשרין. והך דתקינו רבנן בתרומת מעשר. כיון דדבר מועט הוא ליתן לכהן גרע מאתרוג של טבל אע"ג דהוי דרבנן כמו דאמרינן בפ"ב דשבת (דף כ"ג) ודאי דדבריהם בעי ברכה ספק דדבריהם לא בעי ברכה. או כמו דמשני התם רבא רוב ע"ה מעשרים הם. וע"כ לא אלים ממונא של כהן שיפסל משום חלקו של כהן. אלא שעיקר הפסול משום דלית בה היתר אכילה. דהא לגבי איסור לא אמרינן המוציא מחבירו עליו הראי'. וע"כ כיון דתיקנו רבנן להפריש תרומת מעשר הרי אסור לאוכלו אבל משום חלקו של כהן אע"ג דתיקנו ליתן אעפ"כ לא אלים ממונו שיהא פסול משום חלקו של כהן. דא"כ קשה מ"ט דבית שמאי דפסלי דאע"ג דסברי דאין מאכילים את עניים דמאי. אעפ"כ לא גרע מטבל דאי לאו דמעורב בה חלקו של כהן לא הוי מיפסל משים דלית בה היתר אכילה כיון דבידו להפריש התרומות ומעשרות והכי נמי הרי בידו לתקן וכיון שבידו לתקן הרי ראוי לאכילה ואין לומר דלהכי אין יוצאים בדמאי לב"ש מחמת שאינו ראוי לאכילה דבדמאי לא אמרינן שבידו לתקן. דהא אמרינן בפ"ו דב"מ (דף נ"ו) הלוקח מן הפלטר מעשר מן כל דפוס ודפוס ופריך התם אפי' מדפוסים הרבה ליחוש דילמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור ומן הפטור על החיוב. וע"כ ליכא למימר גבי דמאי הואיל ובידו להפריש דהא זהו דוקא אם יש בידו עוד אחרונים שלקח מע"ה זה דאל"ה אי אפשר דילמא אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב. ויש לי להביא ראי' לזה מהא דאמרינן בפ"ג דעירובין (דף ל"א) דמערבין בדמאי ופריך דמאי הא לא חזי לי'. והקשו התוס' דהא חזי לאפרושי מיני' ובי' ומאי פריך דמאי הא לא חזי לי'. ותירצו דמשמע לי' אפי' ליכא אלא ב' סעודות מצומצמות דמסתמא מתניתין מיירי בכל ענין ולעיל גבי תרומה דמשני דלית בי' שיעורא דפריך מאי פסקא משום דמשמע לי' דמתניתין מיירי אפי' ביתר מב' סעודות וזהו דוחק. וע"כ נראה לי דהא דפריך גבי תרומה מאי פסקא הוא משום דאפי' לית לי' אלא ב' סעודות. עכ"ז יכול להשיג מאחר ולהפריש וע"כ פריך מאי פסקא. משא"כ בדמאי דא"א להפריש ממקום אחר. ע"כ פריך דמאי הא לא חזי לי' אי לית לי' אלא ב' סעודות מצומצמות דבדמאי אינו יכול להפריש עליו ממקום אחר. וא"כ אפשר לומר בדמאי אליבא דב"ש דכיון דלא חזי לעניים דהא לב"ש אין מאכילין את העניים דמאי א"כ לא הוי ראוי לאכילה ולא הוי לכם. אעפ"כ נראה לע"ד דליכא למימר הכי דהא דמשמע מהתוס' דסוכה דטבל הוי לכם אי לאו משום דמעורב בה חלקו של כהן משום שיכול להפריש עליו לא בעינן שיהא דוקא בידו להפריש כמו גבי עירובין דהתם בעינן שיהא בידו להפריש משום דבעינן סעודה הראוי' מבע"י. אבל באתרוג דבעינן לכם ומה שהוא אסור באכילה לא מקרי לכם וע"כ כיון שיש תקנה להפריש אע"ג דליכא בידו להפריש כגון שאין לו ממה להפריש אעפ"כ מיקרי לכם אי לאו משום דמעורב בה חלקו של כהן תדע דהא גבי עירוב אמרינן בעירובים (דף ל') דסומכוס סבר לה כרבנן דאמרו דכל דבר שהוא משום שבות גזרו עליו ביה"ש. וע"כ כיון שאין בידו להפריש ביה"ש ע"כ אין מערבין בו ואילו באתרוג של טבל אי לאו טעמא דמעורב בה חלקו של כהן הוי יוצא באתרוג של טבל אע"ג דאי אפשר לעשר ביו"ט ומקרי לכם. וא"כ ה"נ לענין דמאי אע"ג דליכא גבי' אלא אתרוג א' אעפ"כ כיון שאילו היה לו אתרוג אחר הי' אפשר להפריש עליו ע"כ מיקרי לכם. וא"כ קשה דמ"ט דביש שאמרו דאין יוצאים בדמאי. אלא ודאי דהטעם הוא משום דמעורב בה חלקו של כהן כמו שכתב הר"ן

ועוד דגם הראי' של התוס' שהביאו מהא דאמרינן בשבת פ' מפנין (דף קכ"ז) דפריך דמאי הא לא חזי ליה ומשני כיון דאי בעי מפקר לנכסי' והוה עני וחזי לי' השתא נמי חזי לי' והקשו התוס' דלמה לי' האי טעמא תיפוק לי משום דחזי לעניים וע"כ לא הוי מוקצה אלא ודאי דלאו דוקא נקט. וע"כ הא דקאמר בסוכה (שם) מיגו דאי בעי מפקר לנכסי נמי לאו דוקא הוא אבל לפי מה שאבאר בס"ד דהתם צריך לטעם דאי בעי מפקר נכסי' דוקא ולא סגי בטעמא דחזי לאחרינא וא"כ הכא נמי דוקא דהא התוס' הקשו שם (דף קכ"ז) על הא דאמרינן מפנין תרומה טהורה ופריך פשיטא ומשני לא צריכא דמנחא ביד ישראל דמהו דתימא כיון דלא חזי לי' אסור קמ"ל כיון דחזי לכהן ש"ד. וכתב התוס' אע"ג דאמר בשילהי כירה (דף מ"ז) דבגדי עניים לעשירים לא הכא לכ"ע חזי אלא איסורא הוא דרביע עלי אבל התם לא חזי מחמת גריעותא. ומה"ט נמי לא אמרינן התם טעמא דבסמוך דאי בעי מפקר לנכסי' והא דאמר בפ' כל הכלים (דף קכ"ה) שירי פרוזמיות שאין בהם ג' על ג' אין מטלטלין אותן. משמע הא יש בהם שלש על שלש מטלטלין היינו לעניים א"נ אפי' לעשירים בבית עניים עכ"ל

והנה מה שכתבו התוס' דאפי' עשירים בבית עניים מותרין לטלטל איני מובן לענ"ד דאטו הבית גורם שאם יהי' בבית א' יהא מותר לטלטל אף לעשיר אבל אם יצא מהבית לא ועוד דא"כ יהיה איסור מוקצה חלוק בבגד א' דלעני יהא מותר לטלטל ולעשיר יהא אסור לטלטל. ע"כ נראה לע"ד דבזה תלוי דהבגד של מי הוא דאם הבגד של עני וכיון דהעני לא אסחי' דעתי' מיני' משום שראוי לדידי' ע"כ לא הוי מוקצה אף לעשיר נמי דהא כיון דלעני לאו מוקצה ולדידי' שרי לטלטל ממילא מותר לטלטל אף לעשיר וכמו דאמרינן בתרומה דמיגו דחזי לכהן מותר נמי לטלטל אף לישראל אע"ג דלדידיה לא חזי האי תרומה. ולא נצטרך לדחוק ולחלק בין אם לא חזי לדידי' מחמת איסור או מחמת דלא חזי לדידי' מחמת חשיבות אלא דהעיקר תלוי של מי הו' והא דאמרינן דבגדי עניים לעשירים לא פי' אם יש לעשיר בגד שאינו ראוי רק לעני דהיינו שהוא פחות מג' על ג'. וכמו דאמרינן בשילהי כירה (דף מ"ז) אמר רבי רומנוס לי התיר רבי לטלטל מחתה באפרה ופריך התם והתנן כו' ומשני דאית בי' קרטין וע"ז פריך וקרטין בי רבי מי חשיבה וכי תימא חזי לעניים והתנן בגדי עניים כו' אבל בגדי עניים לעשירים לא. אבל הבגד שהוא של עני כיון דלעני שרי לטלטל שרי נמי לעשיר. וכ"ת דהא מ"מ צריך לחלק בין אם המוקצה הוא מחמת איסור ובין אם המוקצה הוא מחמת דלא חזי דהא בדמאי אמרינן דשרי לטלטל מיגו דאי בעי הוה מפקר נכסי' ובמוקצה מחמת דלא חזי לי' לעשיר לא אמרינן מיגו דאי בעי הוי מפקר נכסי' זה אינו דהתם בבגד שהוא פחות מג' על ג' לא אמרינן מיגו דאי בעי מפקר נכסי' דלמאי יפקיר כל נכסי' כדי שיהא מותר לטלטל אותו בגד דא"כ אם תאמר דמותר לטלטל א"כ אינו עומד להפקיר נכסי' כיון דשרי לטלטל. אבל הכא אפי' תתיר לו לטלטל הדמאי אכתי אפשר לומר דיפקיר כדי שיהא מותר לאכול הדמאי. דהא בלא"ה אסור לאכול דמאי בלא איסור שבת ועוד דבפחות מג' על ג' כיון דלא חזי לעשיר לא אמרינן ע"ז מיגו דאי בעי מפקר נכסי'. אבל לעולם לענין מוקצה תלוי בשל מי הוא המוקצה, ואם מוקצה הוא לגבי בעלים הוי מוקצה נמי אף לאחר. ומתחילה אמרתי זאת מסברא דנפשאי אח"כ מצאתי סיוע לדברי מדברי הר"ן דאמרינן בשבת (דף מ"ו) מתיב רמי בר חמא מפירין נדרים בשבח ונשאלים לנדרים שהם לצורך השבת ואמאי לימא מי יימר דמזדקק לה בעל. וכתבו התוס' דאע"ג דפירות שנדרי מהם