עמק יהושע חלק א סח

[ובירושלמי ספ"ח דנדרים משמע דאפי' הלה אינו רוצה ליתן יכול לומר נמי הריני כאלו נתקבלתי. דאמרינן התם עד כדין דהוי בעי למיתן ליה ברם ההוא דלא בעי למיתן לי' יכול הוא אמר לא בעית אלא מיבדקינך כיון דחמיתך מצטער הרי אני כאילו נתקבלתי רק דאפשר לומר דדוקא משום דמצטער על שאינו יכול ליתן ע"כ יכול הלה לומר הריני כאילו נתקבלתי. אך הא ליתא דאימתי יכול לומר הריני כאלו נתקבלתי ה"מ בשאם השני רוצה בקיום התנאי או שמצטער על שאינו יכול לקיים התנאי ע"כ יכול לומר לו הריני כאלו נתקבלתי אבל באם שהשני אינו רוצה לקיים התנאי כדי שיתבטל המעשה בודאי בטל המעשה דהא אמר לו הלשון ע"מ וכל תנאי שהוא בעל מנת הרי ביד השני לקיים התנאי ושלא לקיים ואם אינו מקיים המעשה בטל. והכא נמי אם נתן לו החמץ ע"מ שיחזור לו הרי ביד האינו יהודי שלא ליתן לו והמתנה בטלה ולא יכול לומר לו הריני כאלו נתקבלתי כיון שהאינו יהודי רוצה לבטל התנאי כדי שיבוטל המעשה וע"כ אינו יכול ליתן במתנה ע"מ להחזיר אבל אם נותן לו במתנה ולא בלשון על מנת רק שיחזירנו לו א"כ אין המעשה תלוי בתנאי וע"כ פסק המ"א דשרי. ואף דלצאת ידי פדיון לא מהני משום דהתם בעינן שיתן לו במתנה גמורה כדי לקיים המצוה וכן בעל מנת נמי כיון שמקנה לו במתנה גמורה רק שמתנה שיחזיר לו אח"כ במתנה אך ממה שכתב הרא"ש גבי אתרוג דבעינן דוקא במתנה ע"מ להחזיר אבל באומר יהא שלך במתנה עד שתצא בו ואח"כ יהא שלי כבתחילה לא יצא בו דהוי כמו שאול כו'. אלמא דמה שמקנה לו לשעה לא הוי מתנה וא"כ הוא הדין בחמץ נמי אם יתן לו במתנה לאינו יהודי שיחזירנו לו לכאורה לא הוי מתנה. רק לפי מה שביארתי דבכל דבר אע"פ שהוא שלו לשעה. והראיה דגבי שותפין שנדרו הנאה זה מזה בחצר שאין בו דין חלוקה אמרינן דבכל שעה שכל א' משתמש הרי שלו לגמרי בין לגוף בין לפירות. וע"כ לענין איסור חמץ נמי אינו עובר בב"י. אבל לענין שיהא שלו לגמרי לצאת בו לא סגי אם אינו קנוי לו רק לשעה אף דהוי כחצר שאין בו דין חלוקה ולא סגי רק במתנה ע"מ להחזיר

וכן יש להביא ראיה לדעת הקצ"ח דאם לא כפליה לתנאי' אע"פ שהתנאי בטל היינו שאין המעשה תלוי בתנאי אעפ"כ צריך לקיומי לתנאיה. מהירושלמי פ"ב דקדושין התקדשי לי במנה זו ונמצא חסר דינר כו' ר' לעזר אומר מקודשת בראשון והשאר על תנאי ר' יוחנן אמר לכשישלים אמרן חזר ביה ר' יוחנן: חד בר נש ערבונא יהיב לחברי' ר' בא ור' הילא ור' יעקב בר אתא תלתין אמרין זרע פשתן היה ומקצת דמים נתן לו אתא עובדא קומי ר' יוחנן אמר או יתן לו כל מקחו או ימסור אותו למי שפרע מודה ר' חייא בר יוסף לר' יוחנן במקח שאין דרכו להקנות חציה כגון פרה וטלית. ואשה דרכה לקנות חציה ר' חגיי ור' יהודה תרויהון אמרין מקח דרכו להקנות חצי' ואשה אין דרכה להקנות חצי' פי' וכיון שאשה אין דרכה להקנות חצי' אמרינן דקנה כולה אלמא דחזר בי' ר' יוחנן דמקודשת מיד דדמי לערבון דקונה כנגד כולה. ומדקאמר דחזר בו ר' יוחנן משמע דמודה לר' לעזר דסובר דמקודשת והשאר על תנאי ולכאורה קשה דהא אינו דומה כלל לדר' אלעזר. דאי אמרינן דמקודשת מיד והשאר על תנאי א"כ יכול לבטל הקדושין דהיינו שלא ישלים התנאי ונמצא שהקדושין בטילין דהא אין כופין לקיים את התנאי ואם אינו רוצה לקיי' התנאי בטל המעשה. אבל אי אמרינן שקנה מכח עירבון דקונה כנגד כולה א"כ כופין אותו להשלים את השאר כמו דבמקח ע"י עירבון במקצת כופין אותו שיתקיים המקח וישלים אם עירבון קונה כנגד כולה ולפ"ז לא דמי להא דר' לעזר וגם אמאי לא סבר ר' לעזר דקונה מכח עירבון כיון דבאשה שאין דרכה לקנות חצי' כ"ע מודו דקנה כנגד כולה אלמא ודאי דאפילו ר' לעזר דאמר דמקודש' מיד וישלים תנאו היינו בתנאי שאינו כפול שהמעשה מתקיים מיד דהא לא כפלי' לתנאי' בפירוש אלא שאמר במנה ונתן לה דינר ובתנאי שאינו כפול אין המעשה תלוי בתנאי והמעשה מתקיים מיד. ואעפ"כ צריך להשלים את השאר כמו שכתב הקצ"ח דכיון דאין המעשה תלוי בתנאי כופין אותו לקיים את התנאי וע"כ דומה לעירבון במקצת אך הרא"ש כתב בפ"ק דקדושין דדמי לכפלי' לתנאי'. אבל מדעת הירושלמי נראה דדמי ללא כפלי' לתנאי' ומזה מוכח כדעת הקצ"ח]

אך אעפ"כ לא נראה לי מה שכתב הקצ"ח ליישב הה"מ דלהכי בעינן דוקא ת"כ משום דאע"פ שאינו מתנה אפ"ה צריך לקיים אלא שאין המעשה תלוי בתנאי דאפשר לומר כיון שהיה אפשר לו להתנות בת"כ ולא התנה פטומי מילי בעלמא הוא וא"צ כלל לקיים התנאי וכן כתב הת"ג שאינו דומה לחליצה משום דהתם אי אפשר לכפול התנאי דלא מהני משום שאינו בשליחות וע"כ היה צריך לקיום התנאי מתורת שכירות אי לאו משום דיכול לומר משטה אני בך. אבל היכא דיכול להתנות ולא התנה בת"כ א"צ כלל לקיום התנאי ע"כ

[וכן נראה לי מהא דפ"ב דביצה (דף כ') גבי ההוא גברא דאמר להו הבו ליה ארבע מאות זוז לפלוני ולנסיב ברתא אמר ר"פ ארבע מאות זוז שקיל וברתא אי בעי נסיב אי בעי לא נסיב לפי מה שפירש בעל המאור דהטעם משום דמעשה קודם לתנאי אלמא כיון דלא אתני כפי משפטי התנאי א"צ כלל לקיים. ואף הרמב"ן שחלק עליו הוא מטעם אחר אבל בזה משמע דמודה דכיון דלא אתני כדין התנאי א"צ כלל לקיים

וכן נראה לי להביא ראיה קצת מהא דאמרינן בב"ב (דף ס"ג) בן לוי שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שהמעשר ראשון שלי מעשר ראשון שלו. ופריך בגמרא והא אין אדם מקנה דבר שלב"ל. והקשה הרא"ש דנהי דאין אדם מקנה דשלב"ל אדם מתנה על דבר שלב"ל שאם אומר אדם לחבירו שדי מכורה לך על מנת שתתן לי סאה חיטין מהיוצא מן השדה שנה שנה תנאו קיים. ותירץ דע"כ האי תנא סובר דע"מ שיורא הוי ולא תנאה דאי סבר דתנאה הוא ה"ל למיתני אם נתן לו מעשר ראשון בכל שנה ושנה קנה ואם לא לא קנה אלא מדקתני מעשר ראשון שלו ש"מ דסבירא ליה דשיורא הוי ע"כ. והשתא אם איתא דבאינו מתנה בת"כ צריך לקיים התנאי אלא שאין המעשה תלוי בתנאי א"כ דילמא מיירי שלא התנה בת"כ דע"כ לא תני אם נתן לו המעשר קנה. דהא הראש ס"ל דאפילו בע"מ בעינן ת"כ אלא ודאי משום דאם לא התנה בת"כ הוי פטומי מילי וא"צ ליתן לו כלל. ויש לדחות דאם היה מיירי שלא התנה בת"כ לא היה מתחייב בדשלב"ל. דכל הטעם דתנאי הוא חל בדבר שלא בא לעולם הוא משום דהמעשה תלוי בתנאי א"כ ממילא צריך לקיים התנאי דאל"ה המעשה בטל. אבל אם לא כפליה לתנאי' רק דצריך לקיים מתורת חיוב וכיון שהוא דבר שלא בא לעולם אין החיוב חל רק אם משעבד עצמו. כמו דאיתא בח"מ (סי' ס') אעפ"כ לא נראה לע"ד לומר דבר זה בלא ראי' ברורה דאף בתנאי שאינו כפול חייב לקיים את התנאי מתורה חיוב]

ע"כ נראה לע"ד לתרץ מה שכתב ההג"מ דבעינן דוקא שיכפול תנאי. והוא ע"פ מה שכתבו התוס' בפי"א דכתובות (דף צ"ז) גבי זבין ולא אצטרכו זוזא הדרי זביני או לא הדרי זבינו ופי' התוס' דכגון שגילה דעתו בשעת המכר דאמר דליזבן תורי קא זבן להו דאל"ה הוי דברים שבלב. וכן בפ"ב דקדושין (דף נ"א) גבי ההוא גברא דזבין נכסיה אדעתה למיסק לארעא דישראל התם נמי בדגלי דעתיה ויש דברים שאין מועיל בהם גילוי דעת עד שיתנה כו'. וכיון דבעינן תנאי בעינן ת"כ ע"כ. וא"כ גבי אתרוג ודאי מהני גלוי דעת בלחוד. דהא הר"ן כתב והובא בש"ע (אות סי' תרנ"ח) דאפילו גילוי דעת נמי לא בעינן מכח אומדנא דמסתמא ע"מ כן נתנו לו. וע"כ אף שההג"מ לא סבר דאומדנא דמוכח הוא בלא תנאי כלל. אלא דבעינן גלוי דעת אעפ"כ כיון דגילה דעתו צריך לקיים ולהחזיר לו האתרוג ואפ"ה כיון דלא אתני בת"כ אין המעשה תלוי בתנאי אלא דצריך לקיים התנאי מתורת חיוב דכיון שאין המעשה תלוי בתנאי ודאי כפינן ליה לקיים. כמו גבי חליצה ביבמות (דף ק"ו) כמו שכתב הרא"ש והרשב"א דהא דלא כפינן בתנאי דכיון שהעשה תלוי בתנאי זהו כפייתו מה שהעשה תלוי בתנאי דאם לא ותקיים תנאו המעשה בטל. אבל בגילוי דעת שאין המעשה הלוי בתנאי. מעתה צריך לכפות על התנאי כמו דכפינן על כל ההתחייבות מה שהאדם מתחייב עצמו: