עמק יהושע חלק א סז

עד שיצא בו ולחזור ממילא אלא ודאי צריך לחזור וליתן לו במתנה וקטן לאו בר אקנויי הוא ע"כ. אלמא דבעינן שיהא קנוי לו לעולם והא דנותן לו במתנה ע"מ להחזיר היינו שיחזור ויקנהו לו אבל אם לא יתן לו רק לשעה הוי קנין פירות דכל קנין לשעה מיקרי קנין פירות וכמו שכתב הר"ן בפ"ג דנדרים (דף כ"ט) דכל קנין שאיננו עולמית קנין פירות בלחוד מיקרי. וכמו שהאריכו בזה האחרונים. וא"כ בשותפים שקנו אתרוג אף דהוי כחצר שאין בו דין חלוקה וכתב הר"ן דהוי כמו נכסי לך ואחריך לפלוני ובשעה שכל אחד משתמש הוי שלו לגמרי אפיה כיון שהוא רק לשעה הוי כמו קנין פירות ואע"פ דקאמר ראב"י זה נכנס לתוך שלו זה נכנס לתוך שלו התם משום דכיון דבאותו שעה הוא שייך לחבירו לגוף ולפירות ע"כ אינו יכול לאסור עליו וכמו שכתבו התוס' בפ"ה דכתובות (דף נ"ט) דאפי' בשדה ממושכנת אינו יכול לאסור עליו בקונם. ואע"פ שכתבתי דלדעת הרמב"ם בעבד לפי משנה ראשונה חייב בק"פ ובראי' התם הוא דצד חרות חייב בראי' ובק"פ חייב בכולו בפסח אלא דאינו יכול לאכול מחמת הקפדת הרב וע"כ כיון שמסתלק לגמרי והוא שייך באותו יום לעצמו ע"כ יכול לאכול בק"פ וכן בראי'. אבל לענין שיצא בו ידי אתרוג אפשר כיון דאינו קנוי לעולם לא הוי לכם. והא דיצא בו במתנה ע"מ להחזיר הוא כמו שכתב הרא"ש שמקנה לו במתנה גמורה ע"מ שיחזיר ויקנה לו. ובזה מתיישב מה שהביא הב"י באו"ח (סי' תרנ"ח) מה שכתב הנ"מ בשם ס"ה וז"ל שצריך שיאמר לו ע"מ שתחזירהו לו הרי הוא שלך במתנה ואם לאו לא יהא שלך אלא שלא חש להאריך ע"כ. והקשה הרמ"ך דאדרבא אם לא יהא בתנאי כל זה כ"ש שהמתנה טובה והתנאי בטל ואפילו אם לא יחזיר וצ"ע עכ"ל. והאריך בזה הקצ"ח לתרץ מה שכתב הג"מ והעלה דאף אם אינו מתנה בתנאי כפול אעפ"כ צריך להחזירנו לו. אלא שאין המעשה תלוי בתנאי ואף אם אינו מחזירו לו אפילו הכי אין המתנה בטלה אבל מכל מקום צריך להחזירו לו. וכמו שהוכיח מהך דיבמות (דף ק"ו) מה דאמרינן לבתר דחלץ אמר ליה זיל הב ליה. וכתבו המפרשים הראשונים וכן הרא"ש דלאו מתורת תנאי הוא דהא כל מקום שהמעשה תלוי בתנאי אין כופין על התנאי אלא אם מקיים התנאי המעשה קיים ואם לאו המעשה בטל. אך מחמת דבחליצה אין המעשה תלוי בתנאי דהא אי אפשר לקיומי ע"י שליח וכיון דאי אפשר לקיומי ע"י שליח לא ילפינן מתנאי ב"ג וב"ר. וע"כ אין המעשה תלוי בתנאי ע"כ צריך לקיים התנאי מדין שכירות. והכי נראה לי מהירושלמי פ"ג דקדושין אתא עובדא קמיה ר' אבוה (פי' א' שכנס על תנאי וכנס בתוך הזמן) א"ל זיל הב ליה א"ל רבי אשה לא קניתי ואת אמרת לי זיל הב (פי' לדבריך שאי אתה מאמין לי א"כ לא קניתי אשה זו שהרי לא נתקיים התנאי ומפני מה אתה כופיני לקיים את התנאי הרי המעשה תלוי בתנאי ואין כופין על התנאי) א"ר אבוה מימי לא שחק בי אלא אדם זה חזר ואמר אין חזר בי' יתן כו'. ולא דא הוא קדמייתא (פי' והרי הודה ר' אבהו שאין כופין) חזר ועשה מעשה ב"ד. ועיין בר"ן פ"ג דקדושין דכיון שכנס מחל על תנאו ואין המעשה תלוי בתנאי כפאו על התנאי מדין חוב]. וא"כ כל מקום שאין המעשה תלוי' בתנאי אפ"ה צריך לקיים מדין שכירות וע"כ כיון שצריך להחזיר האתרוג אע"פ שלא כפליה לתנאי וא"כ אינו קנוי רק לשעה דהא צריך להחזיר האתרוג בעצמו ואינו יכול לסלקו בדמים כמו שכתב הרא"ש בסוכה. וגרע יותר מת"כ דבת"כ המעשה תלוי בתנאי וא"כ יש בידו שלא להחזיר ותתבטל המתנה למפרע ואין חיוב עליו להחזיר אבל היכא דלא כפלי' לתנאי א"כ מחויב הוא להחזיר וכיון שמחויב הוא להחזיר הרי אינו קנוי לו אלא לשטה וכל שהוא קנוי לשעה לא הוי קנין הגוף וע"כ אינו יכול לצאת בו. וע"כ כתב הג"מ שצריך לכפול תנאי שאו המעשה תלוי בתנאי אבל אי לא כפלי' לתנאי כיון דמ"מ צריך להחזיר ומוכרח להחזיר דהא אין המעשה תלוי בתנאי וא"כ כשמחזירו הרי הוא גובה למפרע דהא אינו יכול לסלקו בזוזי וע"כ לא הוי לכם ע"ש בקצ"ח

אך שיצא לידון בדבר החדש דכל תנאי שאינו כפול אעפ"כ צריך לקיים התנאי רק שהמעשה אינו תלוי בתנאי וזהו דבר חדש שלא מצינו לזה ראיה בש"ס. ואף שלכאורה אפשר להביא קצת ראיה לזה מהא דאמרינן פ"ק דקדושין (דף ו') דהנותן מתנה ע"מ להחזיר בפדיון הבן יצא ידי נתינה. והקשו האחרונים מזה על הרמ"א שכתב ביו"ד (סי' ש"ה) דאין לפדות הבן פ"י שליח. וכל דבר שאי אפשר לקיימו ע"י שליח לא מהני בי' תנאה. אבל לפי מה שכתב הקצ"ח ניחא דהא דאמרינן דהיכא דאי אפשר לקיימי ע"י שליח לא ילפינן מתנאי ב"ג וב"ר היינו דוקא שאין המעשה תלוי בתנאי אבל אעפ"כ צריך לקיים התנאי. וכמו דאמרינן ביבמות (דף ק"ו) גבי חליצה דאי לאו משום משטה אני בך היתה מחויבת לשלם מדין שכירות כמו שכתב הרא"ש וא"כ בפדיון הבן נמי צריך להחזיר אלא שאין המעשה תלוי בזה וע"כ קאמר דיצא ידי נתינה. וא"ש מה שכתב הרמ"א שפדיון הבן אי אפשר לקיימי ע"י שליח. אך אעפ"כ אינו ראיה דאם צריך להחזיר מדין שכירות ולא שהמעשה תלוי בזה בודאי דלא יצא ידי פדיון הבן. וכמו שכתב ביו"ד (ה' פדיון בכור סי' ש"ה סעיף ח') בשם הרשב"א דדוקא אם אמר לו על מנת שכה"ג גמר בלבו לשם מתנה. ומה שאמר ע"מ כאומר מעכשיו דמי אבל אם אמר לו הילך ה' סלעים ותחזירהו לי לא יצא. וא"כ אם תאמר בפדיון הבן שאי אפשר לקיומי ע"י שליח ונמצא דאין המעשה תלוי בתנאי אלא דצריך לקיומי התנאי מדין שכירות וא"כ הוי כאומר ותחזירהו לי ולא יצא. רק שהמ"א כתב באו"ח (סי' תמ"ח ס"ק ה') ונ"ל דאפילו לדברי הרדב"ז דוקא כשתולה המתנה בחזרה שאומר הריני נותן לך ע"מ שתחזירהו דנמצא שאם לא יחזירנו לו לא הוי מתנתו מתנה. אבל אם אמר הריני נותן לך שתחזירהו נמצא שאין המתנה תלוי' בחזרה שאף אם לא יחזירנו לו הוי מתנה פשיטא דשרי מדינא אי לא משום חומרא דחמץ. ומזה משמע דאם אמר הריני נותן לך ותחזירהו לי הוי נמי מתנה רק ממה שכתב הש"ך בשם הרשב"א מוכח דאסור ליתן לו במתנה ולומר שתחזירהו. ויש לחלק משום דבפדיון הבן בעינן שיתן בלב שלם כמו שכתב הש"ך שאפילו לא אמר לו ולא מידי אלא שדעתו שיחזירהו הכהן כולו או מקצתו ולולי זה לא היה נותנן לכהן כו' אין בנו פדוי כמו דגרסינן בפ' יש בכור (דף נ"א) ר' חנינא הוי רגיל כו'. אבל בחמץ יוכל להיות שאפי' נתנו לאינו יהודי ושיחזירנו לאחר זמן סגי. ובמתנה ע"מ להחזיר ודאי דלא פגי וכמו שכתב הרדב"ז דמדינא אסור לעשות כן ועבר על ב"י וב"י ואע"פ שנתקיים התנאי ונמצא דלמפרע היה החמץ שלו מ"מ קודם קיום התנאי כבר עבר הישראל ולא יועיל קיום התנאי לבטל מה שכבר עבר. והקשה עליו דמ"ש מישראל שהרהין אצל מי שאינו יהודי ואיל אם לא הבאתי לך מכאן ועד יום פלוני קנה חמץ מעכשיו דשרי אם הגיע הזמן ולא פרעו ולא אמרינן כל זמן שהתנאי תלוי הוי פקדון כו'. והביא בשם הרב פר"ח שהסכים לסברת הרדב"ז וחילק דהתם הוי תנאי שבידו לקיימו אבל הכא שאין בידו של ישראל לקיימו דאפשר שהאינו יהודי לא יחזיר לו אע"פ שהחזירו ונתקיים התנאי עובר יעו"ש. והכי משמע בירושלמי פ"ב דפסחים שהביא התוספתא ישראל ואינו יהודי שהיו באים בספינה וחמץ ביד ישראל ה"ז מוכרו לאינו יהודי או נותנו לו במתנה וחוזר ולוקחו ממנו אחר הפסח ובלבד שיתננו לו במתנה גמורה כו'. משמע דבמתנה ע"ט להחזיר לא סגי דלא הותר אלא לומר לו עד שאתה לוקח במנה לקח לך במאתים שמא אצטרך ליקח ממך אחר הפסח. אבל במתנה ע"מ להחזיר אסור

ולכאורה קשה דהא הכא נמי תנאי שבידו הוא דהא אף אם האינו יהודי לא יחזיר לו הרי יכול לומר לו הריני כאילו נתקבלתי כמו דאמרינן בגטין (דף ע"ד) בעא מיניה ר' אסי מר' יוחנן ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר מחולים לך מהו ומפקינן התם דהיכא דקא מיכוון להרוחה יכול לומר הריני כאלו נתקבלתי וא"כ הכא נמי יכול לומר הריני כאלו נתקבלתי: