עמק יהושע חלק א ס

קרבן דלוקה נמי שלא כדרך הנאתו כמו שביארתי דלר"ש כיון דהא דכתיבא אכילה הוא דוקא לקרבן אבל למלקות בכל שהוא. וא"כ כיון דלא כתיבא אכילה במלקות הוא הדין דלוקה עליהם שלא כדרך הנאתן. ע"ש בתוס' בד"ה דמוקי לה כו' וא"כ כיון דלר"ש לוקה על כל האיסורים שלא כדרך הנאתן ע"כ לא ניחא להו לפרש בקדושין (דף ל"ח ושם) בהא דר"ש בן יוחאי שאומר והוא הדין לערלה בשתים דהיינו שאינו לוקה עליהם אלא כדרך הנאתו ויש היתר לאיסורו דהא ר"ש סבירא ליה בכל האיסורים דלוקה עליהם שלא כדרך הנאתו. וע"כ לא פירשו דיש היתר לאיסורו הוא שלא כדרך הנאתו דהא לר"ש בכל האיסורים לוקה על שלא כדרך הנאתן. וא"כ כיון שאינם מפרשים שיש היתר לאיסורו היינו שלא כדרך הנאתן. ונדחקו כל בעלי התוס' בזה. משמע דכולם סברי דלר"ש לוקה אפי' שלא כדרך הנאתן. וא"כ מאי איסור מוסיף יש ביוה"כ לר"ש

ועוד יש לי להביא ראיה ברורה דמחמת דאסור שלא כדרך הנאתו לא מיקרי איסור מוסיף דהא אמרינן בחולין (דף קי"ג) דאין איסור בשר בחלב חל על החלב משום דאין איסור חל על איסור. וכן פסק הרמב"ם. והא בשר בחלב אסור אפילו שלא כדרך הנאתו. וכמו שפסק הרמב"ם (בפי"ד מה' מאכלות אסורות ה"ו) וא"כ אמאי לא חייל איסור בשר בחלב על החלב משום דניתוסף בו איסור שלא כדרך הנאתו אלא ודאי דזה לא נקרא איסור מוסיף כיון שאוכל כדרך הנאתו וזה לא הוי רק איסור חמור כמו באיסור הנאה לדעת התוס' או לדעת הרמב"ם בפירוש המשנה כיון דמחד קרא נפקי עכ"פ איך שהוא זה לא נקרא מוסיף. ואע"פ שהוכחנו בראיות שאינו אסור מדאורייתא שלא כדרך הנאתו אעפ"כ מדרבנן אסור כמו שאסור כל האיסורין שלא כדרך הנאתו מדרבנן. וכמו שכתב הרא"ש בפסחים דאפי' חרכו קודם זמנו אסור באכילה ואע"פ שנפסלה מלאכול לכלב דכיון דאיהו קא אכיל אחשביה ומכש"כ אם אוכל דבר הראוי לאכילה שלא כדרך הנאתו וכמש"כ הש"א דבב"ח אסור שלא כדרך הנאתו ואעפ"כ אם אינו ראוי לאכילה מותר. וא"כ כיון שהרא"ש כתב דאפי' אוכל שאינו ראוי לאכילה אסור באכילה כ"ש באוכל הראוי לאכילה אסור לאכול שלא כדרך הנאתו מדרבנן

[ובזה יש ליישב מה שהקשה בשעה"מ על המ"ל שנסתפק במ"ע שמצותן באכילה אם אוכל שלא כדרך הנאתו והביא בשעה"מ ראיה מהא דאמרינן פ' דם חטאת לדף צ"ג) יקדש להיות כמוה הא כיצד אם פסולה היא תפסול ופריך בגמרא ואמאי ניתי עשה וידחה ל"ת. ואם איתא דשרי לאכול שלא כדרך הנאתו ומקיים המ"ע בכך א"כ אפשר לקיים שתיהן דהיינו שיאכל שלא כדרך הנאתו ואפשר לומר דמה שלא הביא המ"ל ראיה זו הוא משום שנסתפק המ"ל בה' פסולי המוקדשים (פ' י"ח) אם אוכל מפסולי המוקדשי' שאינו ראוי לאכילה כגון מן העור או מן המרק שאין בו פיגול דאפשר דלא אמעיט אלא מכרת ולא גרע מעצים ולבונה שאם נטמאו האוכלם לוקה כמו דאמרינן בפסחים (דף כ"ד) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל לרבות עצים ולבונה כו' יעו"ש. וא"כ מכש"כ אם אכלן שלא כדרך הנאתן דהא אוכלים שאינם ראוים גרועי טפי ואסור אפי' שלא כדרך הנאתו. ויש לחלק. ולפי סברתו היה לו להביא משנה ערוכה בפסחים (דף ע"ו) חמשה דברים באים בטומאה ואינם נאכלים בטומאה כו' וכן יש להביא ראיה מהך דנזיר (דף כ"ט) לא אם אמרת בזכר שמביא קרבן אשם תלוי תאמר בנקבה שכן שני אסורין פי' שאינו נאכל חטאת העוף משום שיש ב' איסורין. ואם איתא דיוצא שלא כדרך הנאתו א"כ יאכל שלא כדרך הנאתו. ואפי' בחולין בעזרה כתבו התוס' בפסחים (דף כ"ד) דאינו אסור אלא כדרך הנאתו ואפי' למאי דמסיק שם בנזיר דמתחזי כתרין איסורין דרבנן אעפ"כ אם היה יוצא שלא כדרך אכילתו היה מותר כיון דהוי תרתי דרבנן היה מותר במקום מצוה כמו שכתב המ"ל בריש הלכות שבת. אלא ודאי דאינו יוצא בקדשים שלא כדרך הנאתן ג"כ. ועוד אמרינן בפסחים ודף ל"ה) המחהו וגמעו אם חמץ הוא ענוש כרת ואם מצה אין אדם יוצא י"ח. ופי' רש"י דלאו דרך אכילה קא אכיל ליה. אלמא דאפי' בהנהו דאכילתן מ"ע נמי אינו יוצא אם אוכל שלא כדרך הנאתו]: ואף שמדרבנן אסור אעפ"כ מן התורה מותר. ויש נ"מ לענין חולה שיש בו סכנה שמאכילין אותו הקל הקל תחילה כמו דאמרינן ביומא (דף פ"ג) דמוטב להאכיל אותו שלא כדרך הנאתו משום דאינו אסור מן התורה כלל. ודלא כהש"א שכתב דיוה"כ הוי איסור מוסיף משום שאסור אפי' שלא כדרך הנאתו והכי משמע בירושלמי ספ"ג דשבועות שהבאתי לעיל דאמרינן התם ר' בא בר ממל בעי על דעת ר' יוחנן דאמר בכולל שבועות חלין על האיסורין ניתנו שבועה שלא אוכל ואכל (פי' ניתני יש אוכל אכילה א' וחייב עלי' חמש כגון דאמר שבועה שלא אוכל ואכל וכמו דמקשה הש"ס דילן בשבועות (דף כ"ד) כו'). ר' חנינא בעי ולמה לא מר שבועה שאוכל משחיטת פלוני (פי' שלא יאכל משחיטת פלוני) דכיון דחל על היתר חל נמי על איסור (פי' אלא דש"מ דאין חל בכולל ע"י עצמו) ומשני בגין ר' שמעון (פירוש דלעולם חל בכולל על ידי עצמו אלא דהאי תנא סובר כר' שמעון דלית ליה איסור כולל כלל וע"כ לא קחשיב חמש) ופריך ואי כר' שמעון ניתני יוה"כ דתני ר' שמעון תענו את נפשותיכם מאסור לו ולא ממותר לו (והוא טעות סופר וצ"ל ממותר לו ולא מאסור לו). כמו דאמר התם תני ר' שמעון תענו את נפשותיכם ממותר לכם ולא מאסור לכם. פי' דאי אמרינן דהאי תנא ר' שמעון הוא דלית לי' איסור כולל א"כ איך חל יוה"כ על האיסורים. אלא ודאי דחל בכולל אלמא דהאי תנא אית לי' כולל. והשתא אי אמרינן דיוה"כ הוא איסור מוסיף משום דניתוסף אפי' שלא כדרך הנאתו. א"כ מאי מייתי ראי' דהאי תנא אית לי' איסור כולל משום דחשיב יוה"כ הא יוה"כ הוי איסור מוסיף משום דניתוסף אפי' שלא כדרך הנאתו וא"כ אפ"ל דאיסור מוסיף אית לי' אבל כולל לית לי' כמו דאית לי' לר' יוסי ביבמות (דף ל"ג) והא דלא מייתי ראי' ממוקדשים דס"ל למתניתין דתלי בכולל אפשר לאמר כמו שביארתי בתשובה (סי' ט"ו) דהירושלמי אית לי' דאיסור חמור חל כמו שהבאתי שם ראי' מהירושלמי דפ"ב דפסחים ארבעת רבעים בפני עצמן וחימצן כו' איסור חמור חל על איסור קל ואין איסור קל חל על איסור חמור. ובתשובה ההיא ביארתי הירושלמי והשגתי שם על קב"ע. וא"כ חל איסור מוקדשים על איסור חלב משום איסור הנאה דהוי איסור חמור והוי כמו איסור מוסיף וע"כ מייתי ראי' מיוה"כ דאית לי' איסור כולל, עכ"פ מוכח דיוה"כ לא הוי איסור מוסיף ואינו אסור שלא כדרך הנאתו. הן אמת שלשיטות הש"א אין ראי' מזה דאיהו ס"ל דבמוקדשין נמי אסור אפי' שלא כדרך הנאתו וא"כ ליכא למימר דיוה"כ הוי איסור מוסיף משום שלא כדרך הנאתו. דהא במוקדשין נמי אסור אפי' שלא כדרך הנאתו. אבל כבר הוכחתי לעיל דמוקדשים אינו אוסר שלא כדרך הנאתו. והכי משמע נמי בפ"ב דשבת (דף כ"ה) דחשיב חומרות דקדשים אצל תרומה שכן פנ"ק עכ"ס ולא קא חשיב מה דאסור שלא כדרך הנאתו. ובירושלמי פ"ב דע"ז על הא דאמרינן והלא קיבת עולה חמורה מקיבת נבילה ואמרו כהן שדעתו יפה שורפה חי' ולא הודו לו אלא אמרו לא נהנין ולא מועלין כו' ר"ש בן לקיש אמר בכוס זהום. הדא אמרה השותה בכוס זהום לא נהנה ולא מעל. וא"כ כיון דקדשים אינו אסור שלא כדרך הנאתו א"כ מוכח נמי מהירושלמי דיוה"כ נמי אינו אסור שלא כדרך הנאתו. הרי נתברר דיוה"כ אינו אסור שלא כדרך הנאתו מדאורייתא אלא מדרבנן כמו שהוכחתי לעיל. ונ"מ לענין חולה שמאכילין אותו הקל הקל וכן נ"ל

ודע שגם במה שכתב הש"א שאוכלים שאינם ראוים לאכילה