עמק יהושע חלק א נח

ילקה על חצי שיעור אלא דאסור מן התורה הא מחמת זה לא מיקרי איסור מוסיף כיון דאין בו מלקות. ואף שכתב הרמב"ם בפי' המשנה בנקודה הנפלאה דלהכי לא הוי איסור הנאה בבשר בחלב איסור מוסיף משום דנפקא לן מחד לאו וא"כ איזה איסור מוסיף הוא דהא כיון דלא חייל לענין אכילה ממילא אינו אסור בהנאה ג"כ ואיך נאמר דמחמת איסור הנאה יחול איסור אכילה. אדרבא מחמת שאין חל איסור אכילה ממילא לא חל איסור הנאה. משא"כ במוקדשים דלא נפקא לן מחד לאו שפיר אית לן למימר מתוך שניתוסף איסור הנאה חל מוקדשים לענין אכילה ג"כ. אעפ"כ לע"ד אינו מובן הנקודה. דהא איתא בשבועות (דף כ"ח) שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים כיון דחייל אענבים חייל נמי על התאנים אע"ג דשבועתו הי' שלא יאכל תאנים וענבים כאחת וכל חד הוה חצי שיעור כמו שכתבו התוס' והפוסקים וא"כ הכא נמי נימא כיון דלא חל אתאנים לא חייל נמי אענבים דהא ענבים לחוד הוה חצי שיעור ומ"ט נימא כיון דחייל אענבים חייל נמי אתאנים נימא בהיפוך כיון דלא חייל אתאנים ממילא הענבים מותר דאפי' מתורת חצי שיעור נמי מותר כיון דלא חזי לאיצטרופי ובהדי מאן ליצטרף. וכמו שביארתי מתחילה לענין אבר מן החי דכיון שחלקו ולא חזי לאיצטרופי הי' מותר מתורת חצי שיעור לגמרי

ויש להביא ראי' לזה ג"כ דכל דלא חזי לאיצטרופי מותר מהא דאמרינן בשבועות (דף כ"ז) אמר רבא נשבע על ככר ואכלה אם שייר ממנה כזית נשאל עלי' ומסיק דאם נשבע שלא אוכלנה אי שייר כזית חשיב למיתשל עלי' ואי לא לא. וכתבו התוס' דהטעם הוא דכי לא שייר אלא פחות מכזית דחייב עלי' אע"ג דאמר שלא אוכלנה דכי משתבע על ככר אין דעתו שלא יאכל פחות מכזית דחייב עלי' דאין לך אדם שיאכל ככר שלם שלא יהיו מעט פירורים נושרים דאי מיפטר עד שיאכל גם אותו פחות מכזית אמאי קאמר בסמוך דלא חשיב לאתשולי עלי' מ"ש משבועה שלא אוכל עכ"ל. וכן איתא בירושלמי פ"ג דשבועות שלא אוכל ככר זה ואכלה חסר כל שהוא על דעתי' דר' עקיבא (פי' דסובר דאכילה כל שהוא חשובה אכילה) פטור על דעתי' דרבנן חייב פי' כיון דפחות מכזית לא חשיב אכילה ע"כ אפי' נשאר פחות מכזית נמי חייב. ולכאורה אינו מובן דנהי דחייב על השבועה אע"ג דשייר פחות מכזית אעפ"כ כל זמן שישנו בעין אותו פחות מכזית אסור לו לאכול וא"כ אמאי אין יכול לשאול עליו. אלא ודאי משום דאותו פחות מכזית שנשאר לא חזי לאיצטרופי על להבא משום דאין לו עוד. ואעפ"כ דוקא בפחות מכזית אבל לא בכזית שלם אע"ג שהוא חצי שיעור לגבי כל הככר שנשבע שלא יאכלנה אעפ"כ אסור לו לאכול כזית שלם משום דמצטרף לשעבר שאם אוכל אותו כזית מחויב מלקות וכל פורתא ופורתא מהככר מצטרף ללקות על ככר שלם. משא"כ אם נשאר פחות מכזית שכתבו התוס' דאעפ"כ מחייב על הככר מלקות וכבר נשלם השיעור שנשבע שלא יאכלנה דהא אפי' אם משייר פחות מכזית נמי חייב על הככר ועל להבא לא חזי לאצטרופי וע"כ מותר לגמרי ע"כ לא חשיב לאתשולי. וכיון שהוכחנו דחצי שיעור דלא חזי לאצטרופי מותר לגמרי א"כ בתאנים וענבים נמי נימא כיון שלא חל אתאנים דכבר מושבע ועומד לא חל אענבים כמו שכתב הרמב"ם גבי איסור אכילה ואיסור הנאה דבב"ח דאמרינן מכיון שלא חל איסור אכילה לא חל איסור הנאה נמי. אלא דלא אמרינן מיגו דלא חל על זה לא חל על זה אלא תפסינן לחומרא לחול ואמרינן כיין דחל על זה חל נמי אאידך בכלל

ובזה יתיישב הא דאמרינן במכות (דף ט"ז) ריסק תשעה נמלים והביא א' חי והשלימן לכזית לוקה ששה ה' משום בריה וא' משום נבילה. רבא אמר ר' יוחנן אפי' שנים והוא רב חייא בר יוסף אמר אפילו אחד והוא ולא פליגי הא ברברבי הא בזוטרי. והקשו התוס' דהא אין איסור נבילה חל על איסור בהמה טמאה כמו דאמרינן במעילה (דף י"ז) ותרצו בדוחק משום דמצינו דאיסור נבילה חל על איסור חלב חל נמי על הטמאה. עוד הקשו התוס' שם דלמה ליה למימר אפי' אחד והוא לימא רבותא יותר דאפי' אחד לבד נמי חייב. והנה הרמב"ם (בפ"ד מה' מאכלות אסורות ה"ב) כתב אין איסור משום נבילה אלא מינים טהורים בלבד מפני שהן ראוין לשחיטה וכתב המ"מ הטעם משום שאין איסור חל על איסור אלא בכולל או במוסיף או בבת אחת ואין כאן אחד מג' דרכים אלו ולפיכך אין איסור נבילה חל על איסור טמא. אלא שקשה לו המימרא שבסוף מכות וכתבה רבינו (ספ"ב) ריסק ט' נמלים והביא אחת שלימה וצרפה לאלו שנתרסקו ונעשה הכל כזית ואכלה לוקה שש מלקיות חמש משום הנמלה וא' משום כזית מנבילת הטמאים והניח בצ"ע. ובאמת הוא תמוה. ולכאורה היה אפשר ליישב דחל איסור נבילה בכולל דהא משאר השרצים אינו אלא חצי שיעור דהא הם מרוסקים. ואף דהשלם בלאו"ה לוקין עליו חמש אך אם לא יצטרף אינך אינם אסורים אלא מתורת חצי שיעור אבל אינו לוקה ועל חצי שיעור חל איסור כמו שכתבו התוס' בשבועות (דף כ"ג) שאם נשבע על חצי שיעור נבלה שהשבועה חלה וכן פסק הרמב"ם. וא"כ כיון שע"י כולל נתהוה שיעור שלם. ובלאו"ה השאר אינם אסורין אלא מתורת חצי שיעור חל האיסור. וכמו דאמרינן בתאנים וענבים דאם אמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים כיון דחל על הענבים חל נמי על התאנים ולוקה עליהם כיון שנצטרפו לשיעור שלם ולוקה עליהם משום לאו זה כמו שכתב הר"ן בפ"ב דנדרים (דף י"ז) דכי אמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים הכי קאמר שלא אוכל אותם כאחת ונ"מ שאם אכל תאנים וענבים בהעלם שבועה והתרו בו משום שני' לוקה ורב הונא לא סבירה ליה דרבא דכי האי גוונא ס"ל לרב הונא דלא חיילא שבועה שני' כלל דכיון דאתאנים לא חיילא אין לה מקום כלל שהוא על שניהם יחד נשבע ולא על ענבים בלבד עכ"ל הר"ן. אלמא דתפסינן לחומרא וכיון דחל ע"ז בצירוף ה"נ חל על אחר ולא אמרינן כיון דעל תאנים לא חל לא חל על הענבים נמי אלא כיון דחל על ענבים חל נמי על התאנים. וה"נ כיון דחל על השאר המרוסקים חל נמי על השלם להצטרף יחד לכזית. והשתא מיושב קושית התוס' דלמאי קאמר אפי' אחד והוא אמאי לא קאמר דבחד בלבד לוקה. דבחד אינו לוקה משום דאין איסור חל על איסור אלא דוקא בצירוף. וגם דברי הרמב"ם מיושבים שפיר ולא קשה מה שהקשה המ"מ דאע"ג דאין איסור נבילה חל על איסור טמאה הוא דוקא כשיש שיעור מטמאה אבל אם ריסק תשעה נמלים דאם לא היה מצטרף היה לוקה על השלם ואינך לא היו אסורים אלא מתורת חצי שיעור ולכן מצטרפים ללקות עליהם

אלא שאעפ"כ אינו מיושב דהא כתב (בפ"ד ה' י"ז כל הנבילות מצטרפין זו עם זו כו' אבל בשר נבילה עם טמאה אין מצטרפין וכתב ע"ז הראב"ד פלוגתא היא במעילה ורב ור' אשי הוא דאמרי הכי ולוי פליג עלייהו וברייתא מסייע ללוי דמצטרפין וא"כ לפי מה שבארתי צריך שיצטרף הטמאה עם הטהורה לחול עליו בכולל. ואפשר לומר דדעת הרמב"ם דהא דאמרינן במכות דמצטרפי היינו דוקא מפני שהם מין א' של טמא ע"כ מהני כולל. אבל טמאה וטהורה שהם ב' מינים לא אמרינן דמצטרפי יחד אפי' בכולל כיון שהם ב' מינים חלוקים ואף שדוחק הוא