עמק יהושע חלק א נו

איברא דהש"א כתב דבמעילה נמי הכי דינא דמיחייב אפי' שלא כדרך הנאתו משום דלא כתיב ביה לשון אכילה. וקשה דאיך יפרש הא דאמרינן שאני היכל דלתוכו עשוי ודוחק לומר דשאני היכל דלתוכו עשוי היינו שלא הקדישוהו אלא תוכו כמו דאמרינן בקדושין (דף נ"ד) גבי בגדי כהונה שניתנו ליהנות בהם שלא ניתנה תורה למלאכי השרת והכא נמי לא הקדישוהו אלא שלא יהנו בתוכו אבל לא בצילו זהו דוחק] ועוד יש לי להביא ראיה דבמעילה בעינן דוקא שיהנה כדרך הנאתו מהא דאמרינן בפסחים (דף ל"ב) לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן מיתה תאמר במעילה שחייב בהן מיתה ת"ל כו' ופריך בגמ' מעיקרא אלימא ליה כרת ולבסוף אלימא ליה מיתה א"ל הכי קאמר לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן מיתה בפחות מכזית תאמר במעולה שחיוב בה מיתה אפי' בפחות מכזית כו' וא"ל מאי ניחותא וכו' מאן שמעית ליה דאמר הזיד במעילה במיתה רבי כו' ומינה מה תרומה בכזית אף מעילה בכזית כו' והקשו התוס' דאמאי אין לפרש לא אם אמרת בשאר מצות שלא חייב בהן מיתה עד דהוי כזית בכדי אכילת פרס תאמר במעילה דאפילו בעינן כזית הא תנן פרק הנהנה צירף את המעילה לזמן מרובה ותירצו דאיכא נמי למיפרך דנילף מתרומה שנא יצטרף. ואם איתא כמו שכתב הש"א דבמעילה כיון דלא כתיב ביה אכילה מיחייב אף שלא כדרך הנאתו. ובזה ליכא למימר כמו שתירצו התוס' דהא נמי צריך למילף מתרומה דהא אמרינן בפסחים (דף כ"ה) דאמרינן התם להכי גמר בשר בחלב מנבילה מה נבילה דרך הנאתו אף בשר בחלב דרך הנאתו ואביי להכי לא כתב אכילה בגופיה לומר שלוקין עליו אף שלא כדרך הנאתו. אלמא אע"ג דגמר מנבילה ובנבילה אינו לוקה אלא כדרך הנאתו אעפ"כ כיון דלא כתוב ביה אכילה בגופיה אמרינן דלוקה אף שלא כדרך הנאתו. וא"כ לימא לא אם אמרת בשאר מצות שכן אינו חייב אלא כדרך הנאתו תאמר במעילה שחייב עליו אף שלא כדרך הנאתו. דהא ליכא למימר בזה דזה נמי גמרינן מתרומה דבעינן כדרך אכילתו דאדרבא משום דלא כתבי רחמנא אכילה בגופא מסתמא לחייב עליו אף שלא כדרך הנאתו כמו בבשר בחלב. אלא ודאי דלא אמרינן במעילה דלוקה עליו אף שלא כדרך הנאתו. משום דתלינן דלהכי לא כתיב ביה אכילה משום דהשיעור הוא שיעור אחר כגון שוה פרוטה. וכ"ת הא אמרינן דגמרינן מתרומה מה תרומה בכזית אף מעילה בכזית וא"כ ליכא למימר דלשיעורא אתא דהא גמרינן מתרומה דדוקא כזית אלא ודאי להורות דאפילו שלא כדרך הנאתו כמו גבי בשר בחלב. הא לא קשה מידי שהרי כתבו התוס' דדוקא לחייב עליו מיתה בעינן כזית משום דילפינן מתרומה וזהו באכילה. אבל לענין נהנה הוא אף בשוה פרושה וא"כ שפיר איכא למימר דלהכי לא כתיב ביה אכילה משום דלענין הנאה מחויב מלקות אף בשוה פרוטה ולא לחייב על שלא כדרך הנאתו. משא"כ בבשר בחלב דלא גילתה לנו התורה שיעור אחר וילפינן מנבילה וא"כ הוא מסתמא ככל השיעורים שהוא בכזית וא"כ אמאי לא כתיבה ביה אכילה בגופי' מסתמא לחייב אף שלא כדרך הנאתו משא"כ במקום דאיכא למימר דהתורה לא כתבה לשון אכילה להורות שיעור אחר כמו במעילה וביוה"כ. אמרינן דלהכי לא כתביה בלשון אכילה להורות לנו דהשיעור הוא שיעור אחר. אבל באמת אינו לוקה אלא כדרך הנאתו. וכמו שהוכחתי תחילה ג"כ באבר מן החי

וכ"ת דהא מ"מ יש להקשות דאמאי לא קאמר לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן ע"י שליח תאמר במעילה שחייב אפי' ע"י שליח. דהכא ליכא למימר דלהא נמי נילף מתרומה שלא יתחייב ע"י שליח דהא אדרבא כל עיקר דיש שליחות במעילה מתרומה ילפינן כמו דאמרינן בפ"ב דקדושין (דף מ"ב) שאני מעילה דילפא חטא חטא מתרומה. וכ"ת משום דיש ג"כ טביחה ומכירה ושליחות יד שישנן נמי ע"י שליח דהא מסקינן לא אם אמרת בשאר מצות שלא עשה בהם שאין מתכוין כמתכוין שאם נתכוון לחתוך את התלוש כו' ואע"ג דמצינו בשאר עבירות נמי מה שחייב מתעסק כגון בחלבים ועריות. דיש לומר דלהכי לא אמר לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חיוב מיתה ע"י שליח תאמר במעילה שחיוב מיתה אפי' ע"י שליח. דמיתה אי אפשר לחייב אלא באוכל וזה לא יתחייב ע"י שליח כמו דאמרינן בקדושין (דף מ"ג) דב"ש מודו באומר לשלוחו צא ובעול את הערוה ואכול את החלב שהוא חייב ושולחיו פטורים שלא מצינו שזה נהנה וזה מתחייב. והקשו התוס' דהא איכא מעילה שאם אמר הגזבר לשליח אכול ככר זה של הקדש והשליח לא ידע שהוא של הקדש שהגזבר מעל ואמאי הא זה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן. ותירצו התוס' דמעילה לא מתחייב המשלח על ידי הנאת השליח אלא על ידי הגבהה דשליח דמיד דאגבהה שליח קני' וההוא שעתא חייב המשלח וא"כ במיתה דגמרינן מתרומה דלא מתחייב אלא באכילה אבל לא בהנאה כמו שכתבו התוס'. וא"כ ליכא ע"י שליח דכיון דאהגבהה לא מחויב מיתה אלא אאכילה זה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן. והשתא מוכח דכיון שאינו אומר לא אם אמרת במעילה שכן חייב אפי' שלא כדרך הנאתו משמע דבמעילה אינו חיוב אלא כדרך הנאתו כמו שביארתי. דהא דלא כתיב ביה אכילה הוא מטעם שחלוק בשיעורא וכיון דתלינן שמשום זה לא נאמר אכילה דיש לזה שיעור אחר לא גמרינן מזה לשלא כדרך הנאתן ומ"מ בעינן כדרך הנאתו כמו בכל האיסורים

והכי משמע נמי בספ"ה דכריתות (דף כ"ג) דאמרינן התם תדע שכן הוא דהא רבי ס"ל איסור חל על איסור וה"מ איסור חמור על איסור קל. אבל איסור קל על איסור חמור לא חייל. ובקדשים שמעינן לי' דאמר איסור קל חל על איסור חמור. דהא איסור מעילה קל הוא מיתה איסור קדשים איסור חמור כרת. ואתי איסור מיתה וחייל על איסור כרת דתני' ר' אומר כל חלב לד' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה ומעילה איסור מיתה וקא חייל אחלב דאיסור כרת והשתא אי אמרינן דיוה"כ הוי איסור מוסיף משום שאסור שלא כדרך הנאתו משום דלא כתיב ביה אכילה וכן במעילה לפי דעת השיא א"כ מאי ראי' מייתי הש"ס מרבי דבדקדשים איסור חל על איסור דמעילה חל על חלב. דילמא חל משום דהוי איסור מוסיף וביבמות (דף ל"ג) כתבו התוס' דבאיסור מוסיף ס"ל לר' יוסי דאפי' קל על חמור נמי וא"כ מאי ראי' הי' זו אלא ודאי דאינו אסור במעילה שלא כדרך הנאתן או כמו שאבאר לקמן דמשום שלא כדרך הנאתן לא הוי מוסיף

ולכאורה יש להביא ראיה להא דכתב הש"א ממה שכתבו התוס' בשבועות (דף כ"ג) אהא דאמרינן התם בשלמא ר' יוחנן לא אמר כר"ל דקא מוקים לה כד"ה וכו' והקשו התוס' דלמא ה"ט דלא אמר כר"ל דמוקים לה במפרש חצי שיעור. משום דר' יוחנן סבר חצי שיעור אסור מן התורה ותירצו דמצי לאוקמי שלא כדרך הנאתן והקשו המהרש"ל והמהרש"א דא"כ מאי טעמא דר"ש דפוטר ותירץ המהרש"ל דכיון דר"ש מחייב בכל שהוא מחייב נמי שלא כדרך הנאתן. והקשה המהר"שא דמנין לומר לחייב לר"ש אפי' שלא כדרך הנאתן כיון דר' יוחנן גופי' מחמיר טפי בכל שהוא משלא כדרך הנאתן דחצי שיעור אסור מן התורה ושלא כדרך הנאתן אינו אסור אלא מדרבנן ע"כ

ונלע"ד דלא קשה מידי דהתוס' לטעמייהו אזלו דאמרינן בשבועות (דף כ"א) שבועה שלא אוכל ואכל כל שהוא