עמק יהושע חלק א נג

כיון דאסור לעשות כן בשבת שתחול הקדושין על למחר ה"נ מותר אם עשה מע"ש

[והכי משמע לכאורה בירושלמי (פ"ק דביצה) אמר ר' יוסי בר ר' בון לוי מקש על שובכה ואמר יזכה לי שובכי למחר והקשה שם הקב"ע דלמה לו להקיש על השובך ע"ש. ולי נראה שזהו כעין עובדא דאיתא בסוף חולין (דף קמ"א) (ובשינוי ובזה האופן נמצא במקומות הרבה בירושלמי כידוע למי שרגיל בו) דאמרינן התם לוי בר סימון אקני כו' א"ל זיל טרוף אקן דליתגבהו וקנינהו ופריך התם אי ביו"ט בעומד ואומר זה וזה אני נוטל סגי ומשני פירי חדתי הוי דלוי בר סימן גופי' לא קני להו וקאמר לי' טרוף אקן דליתגבהו ונקנינהו ופי' רש"י משום דאסור לזכות בביצים כל זמן שהאם רובצת עליהן ע"כ אמר לי' זיל טרוף דליתגבהו ויקנה ע"י חצרו וה"נ קאמר בירושלמי דהוי מקיש על השובך כדי שיתגבהו ויקנינהו ע"י חצרו וקאמר שיזכה לו שובכו למחר אלמא דמותר לומר שיזכה למחר אך לפי זה אפשר לומר דרצה לזכות מיד והא דאמר למחר היינו לצורך יו"ט שיהי' מוכן למחר]. ועוד דעירוב עצמו יוכיח דאמרינן דתחילת היום קונה ואע"ג דאין מערבין בשבת אפ"ה אם מתנה שתחול הקנין בשבת או ביו"ט מהני ובירושלמי פ"ג דעירובין הי' עומד בחמשה בשבת ואמר תקנה לי שביתה על דעתי' דר"א קנה כו' אמר ר' יוסי ולמה אין מערבין מיו"ט לשבת כו' ברם הכא הואיל וראוי לערב מע"ש לשבת מערב אפי' בחמישי בשבת. והא שהוכיח הירושלמי דאמאי לא מקדש ע"מ שתחול הקדושין למחר דהא ס"ל דחופה שאינו ראוי' לביאה שמי' חופה כבר בארתי דאפי' אי ס"ל דחופה שאינו ראוי' לביאה שמי' חופה אפ"ה לא מהני כמו דלא מהני בעומדת באגם אם מקנה מעכשיו ולאחר שלשים יום לרב דאמר חזרה הוי אע"ג דאגם ראוי למשיכה אפ"ה כיון דמשיכה הראשונה כלתה לה לא מהני. ולא מהני אלא לר' יוחנן דאמר אם מקדשה מעכשיו ולאחר שלשים יום דהקדושין מתחילין מעכשיו ונגמר לאחר ל' כמו דאמר ר' יוחנן בקדושין (דף ס') דאפי' מאה תופסין בה דשוו נפשייהו כשרגא בליבני כו'. [ומה שהקשו האחרונים דיקדשנה שתחול לאחר שתמות חבירתה. היינו שלא תחול מעכשיו דאל"ה הוה תלי בברירה ור' יהודה סבירא לי' דאין ברירה] ועוד דאינו יכול לקדשה שתתחיל הקדושין מעכשיו דא"כ ה"ל יותר מבית א' וכמו דאמרינן בירושלמי פ"ק דקדושין לדעת ר' יוחנן דאמר שהקדושין מתחילין מעכשיו ונגמרים לאחר ל' היו שני אחים וקדשוה שניהם ומת א' השני מה שיהא מותר בה ממ"נ מה שקנה קנה והשאר נפלה לו מחמת אחיו ר' יהודה בן פזי אמר אסור איר יוסי טעמי' דר' יהודה בן פזי כל יבמה שאינה כולה לפנים צד הקנוי שבה נידון לשם ערוה וערוה פוטרת צרתה וא"כ סובר הירושלמי דקנוי במקצת וה"ל יותר מבית א'. [ועיין בירושלמי פ"ק דקדושין גבי יעוד אלו האומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום שמא אינה מקודשת לשניהם ולא כפי' הפ"מ דמחמת ס' הוא אלא דר' יוחנן דהוא מרא דתלמודא אזיל לטעמי' דכולם תפס ולא מחמת ס'. והא דאמרינן בש"ס דילן פ"ק דקדושין (דף י"ט) משל לאמר לאשה כו' שמוקדשת לראשון הוא אליבא דרב דהטעם משום ס' חזרה. והתם לא שייך חזרה וע"כ פסק הרמב"ם דלא כר"י משום דסוגי' דשמעתא אזלא כוותי' דרב ובירושלמי פ"ג דיבמות ר' יודן בעי קידש אשה מעכשיו ולאחר שלשים יום ונפלה לה אחותה בתוך שלשים יום אפי' כן אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה משום דקני' ומשויירת ע"ש]. ואם יקדשנה ויכנסנה לחופה שלא תהא חלה אלא לאחר מיתת אשתו זה ודאי לא מהני החופה אף אי סבירא לי' דחופה שאינו ראוי לביאה שמי' חופה. כמו דלא מהני בעומדת באגם למאן דסבירא לי' דחזרה הוי. ועוד אפשר לומר דלדעת הירושלמי דמשני דאין שבות במקדש אפשר דאפי' שבות שאינה צריכה נמי התירו ואע"ג דהי' יכול לעשות בענין אחר. ואע"ג דאמרינן בספ"ה דפסחים (דף ס"ה) דשבות צריכה התירו שבות שאינה צריכה לא התירו אפ"ה ר' יהודה לטעמי' דסבירא לי' דאף שבות שאינה צריכה נמי התירו כמו דאמרינן ביומא (דף ל"ד) אמר ר' יהודה עששיות של ברזל היו מחמין מערב יוה"כ ומטילין לתוך צונן כדי שתפיג צינתן והטעם משום דצירוף דרבנן הוא ואין שבות במקדש כן הוא לפי גירסת התוס'

והנה המ"ל ברמב"ם סוף הלכות בית הבחירה הקשה אהא שכתב הכ"מ דשבות שאינה צריכה לא התירו מהא שכתב הרמב"ם בפ"ב מה' עבודת יוה"כ היו מלבנים עששיות של ברזל באש מבערב ולמחר מטילין אותו במים כדי שתפיג צינתן שאין שבות במקדש או מטילים חמים במי המקוה עד שתפיג צינתן אלמא דאפי' שבות שאינה צריכה נמי התירו דהא אפשר בחמין ע"כ. וכיון שר' יהודה אומר דהיו מטילין עששיות של ברזל אלמא דסבירא לי' דאפי' שבות שאינה צריכה נמי התירו. וע"כ שפיר קאמר בירושלמי דמקדשה ביוה"כ דאף שבות שאינה צריכה נמי התירו וסוגי' דילן אזלא לר' ביבי ביומא (דף ל"ד) דלא משני דהתירו שבות במקדש. ולגמרא דילן בודאי דניחא דהא הגמ' דילן סובר דחופה שאינה ראוי' לביאה לא שמי' חופה לדעת הרמב"ם. ולדעת הירושלמי סבירא לי' לר' יהודא אפי' שבות שאינה צריכה נמי התירו במקדש כמו שאמר ר"י בעצמו דעששיות של ברזל היו מטילין ואע"ג דאפשר בחמין. אך הא ליתא דלדעת הירושלמי אינו מוכרח מדר' יהודא דאמר עששיות של ברזל מטילין דאפי' שבות שאינה צריכה נמי התירו. דהא אמרינן בס"ג דיומא (ה"ה) אלא כיני ר' יהודה סבר מימר שאין תולדות אש כאש ורבנן סברי מימר תולדות אש כאש ויחם לו חמין ר"י בן אבין טעמא דהדין תני' שלא יאמרו ראינו דכ"ג טובל במים שאובין ביוה"כ אלמא דלדעת הירושלמי אי אפסר בחמין. א"כ אין ראי' מדר' יהודה דאית לי' דאפי' שבות שא"צ התירו ועיין בביצה (דף ל"ז) בתוס' והא מצוה]

ולפי מה שביארתי הי' נראה לכאורה לפסוק כדעת רש"ל הובא בש"ך ביו"ד שאם חל יום ל"א בשבת לפדות מע"ש שתחול הפדי' בשבת. ומה שכתב התה"ד דאין סברא לברך על פדיון הבן מע"ש דלא מטא עדיין זמן חיובא דהברכה קאי על ענין הפדיון שתחול בשבת. וה"נ אמרינן בירושלמי רפ"ג דחלה כיון שהיא נותנת את המים מגבהת חלתה ובלבד שיהא שם חמשה רבעים קמח. אמרינן בירושלמי שם א"ר מתניתא קודם עד שלא למדו את הכהנת. ואמרינן התם מה למדו פי' דלמדו את הכהנת לומר ה"ז חלה על העיסה הזאת ועל השאור המתערב בה ועל הקמח שישתייר ועל הקרון שניתן תחתי' לכשתעלה כולה גוש א' תוקדש זה שבידי לשם חלה. אלמא דמברכות על הפרשת חלה אע"ג שעדיין לא נגמר מצות הפרשת חלה. וכ"ת דהתם הוא משום דלע"ע מחויב בחלה אלא דהתנאי הוא שיהי' החלה פוטרת את השאר ג"כ זה אינו דהא הר"ש כתב דהוא הדין לפי הגירסא ובלבד שיהא שם חמשת רביעים. משמע דלאחר שלמדו אפי' אין שם חמשת רביעים דאכתי לית בה חיובה אפ"ה מפרשת חלה ומתנה ומברכת. וכן מברכין על העירוב בע"ש אע"ג דתחילת היום קונה

וכן אמרינן בב"ק (דף ס"ט) והצנועין מניחין את המעות ואומרים כל הנלקט מזה מחולל על המעות האלו. ובודאי היו מברכים על החלול אעפ"י שאין החלול חל אלא לאח"כ לפי מה שבארתי בתשובה (סי' ז') בדעת הרמב"ם דכל הנלקט ולא כל המתלקט ואין החלול חל אלא לאח"כ. וליכא למימר דמשום דלא יעשו איסורא ע"כ היו מחללים בלא ברכה דהא התם רשב"ג קאמר לה והצנועים היו מניחים את המעות ואומרים כל הנלקט מזה מחולל על המעות האלו ורשב"ג ס"ל בפ"ג דעירובין (דף ל"ב) דניחא לי' לחבר דליעביד ע"ה איסורא רבה ואיהו אפילו איסורא קלילא לא ליעבד. אלא ודאי דהיו מברכים אע"פ שבעודו מחובר אין לפדות ואין הפדיון חל אלא לאח"כ. וכן ביבמות (דף צ"ג) ר' ינאי הוי לי' אריסא דהוי מייתי לי' כנתא דפירי כל מעלי שבתא. ההוא יומא נגה לי' ולא אתא