עמק יהושע חלק א נב

שבות התירו במקדש ע"כ. אלמא דסביר' להירושלמי דכונסה ביוה"כ וא"כ למה יעבור על שבות בחנם הא מצי לקדשה מאתמול ולכונס' לחופה שתחול למחר אם תמות חבירתה דהא ס"ל דחופה שאינו ראוי לביאה שמי' חופה. וע"כ יצאו לידון בדבר החדש דאסור לקדש שתחול ביו"כ משום שבות דכיון שתהא מקודשת להבא הוי כאלו מקדשה ביוה"כ גופא

אבל לע"ד לא נראה כן. דהא לפי מה שביארתי דהא דאמרינן בסוכה (דף מ"ב) ביו"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת מלמדים אותו לומר כל מי שיגיע לולבי לידו הרי הוא לו במתנה היינו שתהא חלה המתנה להבא. דאין לומר דכל מי שיגיע לולבי לידו הרי הוא לו במתנה מעכשיו דהא אנן קיי"ל דבדאורייתא אין ברירה אלא ודאי שכוונתו שתחול להבא. אלמא אע"ג דהקנין חל ביו"ט שחל להיות בשבת נמי שרי אע"ג דאסור ליתן במתנה ביו"ט או בשבת. והא שמותר להקנות האתרוג ביו"ט כדי לצאת בו התם דוקא במתנה ע"מ להחזיר כמו שכתב המ"א (סי' ש"ו) אבל הכא מתנה שיהי' לו במתנ' לעולם. ובעירובין (דף ע"א) אלא הכא בהא קא מיפלגי דב"ש סברי ביטול רשות מיקנה רשות הוא ומקני רשות בשבתא אסור וב"ה סברי אסתלוקי רשות הוא. ובירושלמי מאימתי נותן רשות ב"ש אומרים מבעוד יום וב"ה אומרים משתחשך כן היא מתניתא מאימתי מבטלין רשות [והקב"ע הקשה דאמאי לא מפרש רישא דמתניתין היו שנים נותנים רשות שהפי' הוא מבטלין רשות. אך באמת דהירושלמי מפרש הטעם דאמאי סברי ב"ה דאפי' משתחשך ע"ז אומר כן היא מתניתא מאימתי מבטלין רשות פי' דאסתלוקי רשות הוא ע"כ מותר אפי' משתחשך] ועוד דהא אמרינן בפ"ג (דעירובין דף ל"ו) לגין טבול יום שמלאו מן החבית של מעשר טבל ואמר ה"ז תרומת מעשר לכשתחשך דבריו קיימים. אע"ג דאסור להפריש תרומות ומעשרות ביו"ט או בשבת אפ"ה מותר להתנות שתהא חלה ההפרשה בשבת. ועוד אמרינן התם בעא מיני' רבא מר"נ ככר זו היום חול ולמחר קודש ואמר עירבו לי בזה א"ל עירובו עירוב היום קודש ולמחר חול ופי' רש"י תהא חול על מעות שיש לי בבית א"ל אין עירובו עירוב. אלמא אע"ג דאסור להקדיש בשבת או ביו"ט אפ"ה מותר להתנות שתהא ההקדש חל בשבת. ודוחק לומר דבעבר ועשה עסקינן אע"ג דאסור לעשות כן. ועוד דהא צריך להבין מאי דשני לי ר"נ דהיום חול ולמחר קודש מספיקא לא נחתא לי' קדושה היום קודש ולמחר חול מספיקא לא פקעה קדושתי' מיניה. ומשמעות הפשט משום דקיימינן אחזקה. וקשה דהא אמרינן בשלהי קדושין (דף ע"ט) דבההוא יומא דמשלם שית שבין נערות לבגרו' לא אמרינן העמד הגוף על חזקתו משום שהיום עשוי להשתנות כמו שכתבו התוס' שם. וכן כתבו התוס' ברפ"ד דכריתות (דף י"ט) דאם עשה בביה"ש חייב אשם תלוי. והכי אמרינן בירושלמי ריש ברכות בע"ש ראה כוכב א' ועשה מלאכה פטור שנים מביא אשם תלוי כו' ולא אמרינן דאוקמינן אחזקה שהוא עדיין יום וא"כ אמאי מוקמינן אחזקה בביה"ש. אלא ודאי דהכי פירושו מספיק' לא נחת לי' קדושה היינו שדעתו לוודאי ואין דעתו לספק כמו דאמרינן בקדושין (דף ס"ד) דר' יוסי סבר לא מחית נפשי' לספיקא. והכי מסיק הש"ס בנדרים (דף ס"א) דהא דפליגי ר"מ ור' יוסי בעד לפני הפסח דר' מאיר אוסר עד שיגיע הוא מטעם דלא מחית אינש נפשי' לספיקא ומסיק דמוחלפת השיטה ור' יוסי סובר עד שיגיע משום דלא מעייל אינש לספיקא והכי פסוק הרמב"ם. והכא נמי אם אמר היום חול ולמחר קודש היינו בשעה שהוא ודאי לילה ואין דעתו לספק. ועוד דאל"ה קשה מאי דקאמר מספק לא נחתא לי' קדושה וע"כ מהני העירוב דמוקמינן אחזקה שהוא יום דהא בעירוב תחילת היום קונה כמו שכתבו התוס'. וא"כ כיון שתחילת היום של שבת קונה עירוב והא אז הוא ודאי קדוש דקמי' שמי' גלי' דכיון שתחילת היום קונה והוא אמר דלמחר קודש וא"כ איך קונה. אלא ודאי הוא דהטעם משום דדעתו לודאי ואין דעתו לספק וע"כ קנה העירוב משום דבתחילת היום אכתי לא נחתא לי' קדושה משום שכוונתו עד שתהא לילה ניכרת וידוע. וע"כ אף בתחילת היום אכתי הוא חול עד שתהא לילה ניכרת וידוע לכל ודו"ק. והשתא אם איתא דאסור להקדיש מע"ש שתחול ההקדש בשבת. וא"כ אמאי נימא שכוונתו הי' לאיסור שתהא ההקדש חל בשעה שהוא לילה ניכרת וידוע לכל וא"כ הוא עובר על שבות בשבת ואמאי לא נימא שכוונתו היה שלמחר קודש היינו בתחילת הלילה של שבת אע"ג שאין הלילה ניכרת לכל דאז אכתי לא אסרו משים שבות כמו שכתבו התוס' בעירובין (דף ל') דפריך וליפרוש עלי' ממקום אחר ואמאי אינו יוצא בתרומה דהא מצי למיתשל עלי' וליפרוש עלי' ממקום אחר ביה"ש. וכתבו התוס' דהשתא ס"ד דכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו ביה"ש ואע"ג דרבה אית לי' דתחילת היום קונה עירוב מ"מ מותר לתקן הטבל דלא גזרו עליו ביה"ש עד שתהא לינה ניכרת וידוע. וא"כ אמאי לא נימא דמי שאמר היום חול ולמחר קודש דעתי' להתירא ולא לאיסורא. וע"כ ודאי כוונתו שבתחלת הלילה יהיה קודש דבאותה שטה אינו אסור משום שבות כרבי דהכי קיי"ל אלא ודאו דמות' להתנו' שתהא ההקדש חל בשבת

אחרי זה ראיתי בירושלמי פ' מפנין אמר ר' אלעזר אדם עומד מע"ש ואומר ה"ז תרומה למחר ואין אדם עומד בשבת ואומר ה"ז תרומה למחר. ר' יוסי בר בון אומר אין אדם עומד ע"ש ואומר ה"ז תרומה למחר. מתנית אפליגא על ר' יוסי בר בון לגין טבול יום ומילאוהו מן החבית מעשר טבל אם אמר ה"ז תרומה למחר משתחשך ה"ז תרומה למחר ואם אמר ה"ז עירוב לא אמר כלום פתר לה לשעבר והתני' ר' חייא אומר אית לך מימר לשעבר חזר בו ר' יוסי בר בון מהדא. ע"כ. אלמא דמותר לתרום מע"ש שתהא חל בשבת. וכן בירושלמי רפ"ז דדמאי ר' ינאי ה"ל תנאי ודאי שאל לר' חייא רובא מאי מתקנא בשבתא א"ל למען תלמד ליראה את ד' אלקיך כל הימים והתם משום למען תלמד מותר לתקן אפי' בשבת כשהי' לו תנאי. ובירושלמי פ"ז שם טבל שיש עליו תנאי מותר לטלטלו

ועוד יש להביא ראי' מהא דאמרינן ביבמות (דף צ"ג) דר' ינאי הוה לי' אריסא דמייתי לי' כנתא דפירי כל מעלי שבתא. ההוא יומא נגה לי' ולא אתא שקל עשר מפירי דביתי' עילוי אתא לקמי' דר' חייא א"ל שפיר קא עבדת. ומייתי מינה דר' ינאי סבירא לי' דאדם מקנה דשלב"ל וא"כ כיון שהו דשלב"ל אין ההפרשה חל עד השבת ואפ"ה שרי וכן משמע בתוס' סוכה (דף כ"ה) בד"ה שני. ועוד דהא אפי' לב"ש נמי אמרינן בשבת (דף י"ט) ושווין אלו ואלו שטוענים קורות בית הבד ועיגולי הגת דהני דאי עביד להו בשבת לא מחויב חטאת לא גזרו מבעוד יום לב"ש ולב"ה בכולם מותרים עם השמש וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ק דשבת) ר' שמלאי בשם ר' אבוה ילפינן מלאכת היתר ממלאכת איסור אלו עשה כן בשבת שמא אינו אסור ודכוות' מבעוד יום מותר אלמא כיון דאלו עשה כן בשבת הוי מלאכה וה"נ לענין היתר אם עשה כן מבעוד יום וע"כ קאמר הירושלמי לענין תרומה אדם עומד מע"ש ואומר ה"ז תרומה למחר והטעם דילפינן מלאכת היתר ממלאכת איסור וה"נ להיפך כיון דהאמירה הוי עיקר ומותר לעשות מע"ש שתחול בשבת וע"כ אסור לעשות כן בשבת שתחול לאחר השבת כיון דהאמירה הוא עיקר המלאכה וה"נ לענין קדושין