עמק יהושע חלק א מח

מהני דהא קיי"ל דבדרבנן יש ברירה. רק הא דמצה גזולה פסולה הוא לא מטעם מצוה הבאה בעבירה אלא דמדאורייתא אינו יוצא במצה שאינו שלו כמו דאמרינן בפ"ב בפסחים (דף ל"ח) מצות של מ"ש לדברי ר"מ אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח לדברי חכמים אדם יוצא י"ח בפסח. ואמרינן התם בשלמא עיסה דכתיב עריסותיכם משלכם אתרוג נמי דכתיב ולקחתם לכם משלכם. אלא מצה מי כתיב מצתכם ומשני דאתי לחם לחם כתיב הכא לחם עוני וכתיב התם והי' באכלכם מלחם הארץ. מה להלן משלכם אף כאן משלכם. וא"כ מדאורייתא אינו יוצא במצה שאינו שלו ובדאורייתא אין ברירה רק מטעם דאינו חל רק להבא וזה לא תלי בברירה כמו שביארתי

אך הש"א כתב דלא אמרינן דמצה גזולה פסולה מטעם דילפינן מחלה משום שהוקשה לו דאיך ילפינן מחלה דבגזל אינו יוצא והרי חלה גופא של גזל חיוב בחלה כמו דאמרינן ר"פ הגוזל (דף צ"ד) הרי שגזל סאה של חטים וטחנו ואפאו והפריש ממנה חלה אין זה מברך אלא מנאץ. אבל מ"מ חייב בחלה אפי' למאי דס"ד דשינוי במקומו עומד ולא קני הגזלן בשינוי כדאמרינן התם. וא"כ אי אפשר להחמיר במצה הלמד מחלה יותר מבחלה. וע"כ כתב דטעמא דאין יוצאים במצה של גזל הוא מטעם מצוה הבאה בעבירה. ועוד הביא ראי' שהרי הה"מ (בפ"ז מה' חמץ ומצה) וכן הר"ן וכן הרא"ש הביאו להך ירושלמי דפסול מצה גזולה משום דאין עבירה מצוה ומשום אלה המצות דאם עשאן כמצותן יצא והוא משום מצוה הבאה בעבירה. וע"כ פסק נמי דבמרור גזול יוצא בזמן הזה דבדרבנן לא חיישינן למצוה הבאה בעבירה כמו שיוצאים ביום שני בלולב הגזול. והא דמקשינן מרור למצה היינו דוקא במאי דכתיבא במצה גופא. אבל הא דמצה גזולה פסולה הוא מטעם מצוה הבאה בעבירה וע"כ דוקא במצה שהיא דאורייתא אבל לא במרור שהוא דרבנן וע"ש בש"א שהאריך בתשובה (סי' צ"ד)

ונראה לע"ד דאע"ג דאמרינן בב"ק (שם) דאם גזל חטים והפריש ממנו חלה כו' אלמא דחייב בחלה היינו משום דיש לו בעלים וכי מפני שזה גזל פקע איסורי' והלא באמת יש לו בטלים הראשונים אם אין שנוי קונה. והא דממעטינן מעריסותיכם זהו דוקא במעשר שני אם אמרינן דממון גבוה הוא שזה אינו שלו ואין לו צד חיוב שיתחייב כיון דממון גבוה הוא ולא הוי עריסותיכם וע"כ פטור מחלה. אבל גבי גזל סאה של חטים שיש להם בעלים. אף שזה גזל החטים אעפ"כ חייבים בחלה מחמת שיש להם בעלים. והא שכתבו התוס' בסוכה (דף ל"ה) אהא דתני' הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת כו' ולא פטרינן לי' מדכתיב עריסותיכם. אע"ג שיש בזה חלקו של כהן דמיירי כשיש שם חמשת רביעים בלא חלק של כהן. אע"ג דלכאורה זה נמי יש להם בעלים והיינו הכהן והלוי וא"כ חייב בחלה כמו שביארתי בגזל סאה של חטין שאני התם דכמו דממעט עיסה של מ"ש מן החלה משום מ"ש הוי ממון גבוה ואין לו בעלים כלל ולא מיקרי עריסותיכם. הכא נמי לענין טבל שיש בזה חלקו של כהן אין לו בעלים כלל דאכתי אינו ידוע לאיזה כהן יתן ולא זכה בהם הכהן כלל, וע"כ אם לא הי' בחלק הישראל לבד כשיעור חלה הי' פטור מן החלה וכמו דממעטינן מדכתיב עריסותיכם של הפקר ושל הקדש במנחות (דף ס"ו) ממעטין נמי מ"ש אי ממון גבוה הוא או טבל מחמת חלקו של כהן. וא"כ כיון דבגזל אין החיוב הוא אלא מחמת בעלים הראשונים. אבל בלאו"ה אינו חייב בחלה כגון במעשר שני אם ממון גבוה הוא. ה"נ ילפינן לענין מצה דאינו יוצא בגזולה דלענין מצה לא שייך לומר שזה יצא בה מחמת בעלים הראשונים. דה"מ לענין איסור טבל ניחא שפיר. אבל לענין מצה מפיק מחלה דבעינן שיהי' שלו וכיון שאינו שלו אינו יוצא ידי חובת המצוה של אכילת מצה המוטלת עליו במצה גזולה. אבל אי אפשר לדחות הך מימרא דרב אסי מהלכה. וכן התוס' הביאו ג"כ הא דרב אסי בפ"ב דפסחים (דף ל"ח) שכתבו בחלות תודה ורקיקי נזיר דמיירי שלא הוקדשו דאי הוקדשו תיפוק לי' דבעינן מצתכם. [אך מה שהוכיחו התוס' דמיירי בלא הוקדשו מהא דקאמר למכור בשוק קצת קשה. דהא כה"ג אמרינן בירושלמי פ"ק דחלה חלת תודה ורקיקי נזיר עשאן לעצמו פטור כו' ומפרש בגמ' דכתיב ראשית עריסותיכם ולא של הקדש למכור בשוק חייב לא בדעתו הדבר תלוי בדעת הלקוחות הדבר תלוי ע"כ. והתם ודאי הא דאמר עשאן לעצמו איירי לבתר דהוקדשו דהא קאמר ראשית עריסותיכם ולא של הקדש. ומקמי שהוקדשו כתבו התוס' דלא ממעטינן מדכתיב עריסותיכם דהא גבי עצה לא ממעטינן מהא דמצתכם] וה"נ אמרינן בירושלמי פ"ז דפיא' רב"א ור' חייא בשם ר' יוחנן עיסת מ"ש כר"מ פטורה מן החלה כר' יהודה חייבת בחלה א"ר יונה לא אמרו אלא בירושלים אבל בגבולין לא. וה"נ אמרינן בסוף סנהדרין (דף קי"ב) אלמא דהא רב אסי הלכתא היא. ומצה גמרינן מחלה מג"ש דלחם לחם וה"נ אמרינן בפ"ו דמנחות (דף ע' ודף ע"ז) דגמרינן חלה ממצה מג"ש דלחם לחם. וה"נ ילפינן מצה מחלה

ומה שלא הביאו הפוסקים הראשונים להך מימרא דרב אסי וכתבו דהא דאין יוצא במצה גזולה הוא מטעם מצוה הבאה בעבירה נראה לע"ד דהטעם הוא דאין לפסול מצה גזולה מטעם דבעינן שיהא שלו כמו דגמרינן מחלה דבעינן עריסותיכם דכיון דגזלו ואח"כ לעסו קני' בשינוי מעשה כמו שהביא הרא"ש הירושלמי (פ"ב סי' י"ח) מצה גזולה אסור לברך עלי' א"ר אושעי' על שם שנאמר ובוצע ברך ניאץ ד' הדא דתימר בתחילה אבל לבסוף דמים הוא דחייב לו. ועוד אמרינן התם בירושלמי ר' אומר אין עבירה מצוה ר' יוסי אומר אין מצוה עבירה אמר ר' אילא אלה המצות כו'. וכן אמרינן בירושלמי פי"ג דשבת בעון קומי ר' יוסי לא כן א"ר יוחנן בשם ר"ש בן יהוצדק מצה גזולה אינו יוצא בה י"ח בפסח אמר לון תמן גופא עבירה ברם הכא הוא עבר עבירה כך אני אומר הוציא מרה"י לר"ה אינו יוצא בה י"ח בפסח ע"כ. אלמא דהטעם דאינו יוצא במצה גזולה הוא משום מצוה הבאה בעבירה. ולא מפרש הטעם משום דלא הוי שלו משום דקני' בשינוי מעשה מכי לעסו. וא"כ הוי דידי' והכי אמרינן בירושלמי רפ"ג דסוכה שופר של כו' ושל עור הנדחת כו' תני ר' חייא כשר תני ר' יוסי פסול הכל מודים בלולב שהוא פסול מה בין שופר ומה בין לולב א"ר יוסי בלולב כתוב ולקחתם לכם משלכם כו'. מה פליגין בשגזלו משופה אבל אם גזל ושיפהו. דמים הוא דחייב לו. גזל לולב מכאן והדס מכאן ואגדן כו' ואפשר שלא יוקשר במיישב מלמעלן ע"כ. ועיין בסוכה (דף ל') והא דאמר ר' אסי דאינו יוצא במעשר שני אי אמרינן דממון גבוה הוא היינו דווקא במעשר שני דאפי' אם אוכלו בתורת מעשר שני כממון גבוה הוא וע"כ לא הוי לכם. אבל לגבי גזל ליכא למימר הכא דהא מכי לעסה קני' כמו דאמרינן בכתובות (דף ל'). [אח"כ מצאתי שכוונתי בזה לדברי המק"ח]

ובזה יתיישב קושיות תוס' בפ"ב דפסחים (דף ל"ה) שהקשו דכיון דילפינן לחם לחם דבעינן מצה שלכם אמאי אצטריך למעוטי שלא יצא בטבל משום מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ כו' תיפוק לי' דבעינן שלכם וטבל אינו שלכם כו' ותירצו דאתרוג של טבל לא חשיב שלו. כיון שצריך ליתן ממנו לכהן וללוי ובעינן שיהא כל האתרוג שלו. אבל מצה שאם אכל כל כך שאם הי' נותן ממנו תרומה או מעשר ממה שאכל אכתי אוכל שיעור מצה חשיב שפיר שלו ותירוצם דחוק דא"כ איך אמרינן בפסחים (דף ל"ה) יכול יצא אדם י"ח בטבל שלא ניתקן כו' ת"ל לא