עמק יהושע חלק א מו

דלכאורה לפי מה שכתב הש"א אם אומר לאיזו שתצא בפתח תחילה או שאומר לאיזה שארצה אגרש בו בריש כל הגט (דף כ"ד) דהתם בעינן שיהא חל למפרע. וע"כ אם אין ברירה אינה מגורשת משום דבעינן לשמה בעינן שיחול למפרע. דא"כ הכא גבי שחרור נמי בעינן לשמה כמו דאמרינן בפ"ק דגטין (דף ט') והא בעינן לשמה. וכמו שכתבו התוס' ביבמות (דף נ"ב) ע"ש. וא"כ הכא נמי בעינן שיחול למפרע כמו שכתב דבלשמה בעינן שיחול למפרע

וה"נ איתא בירושלמי רפ"ג דגטין דפריך מכיון שנתנו יעשה כמו שהי' כרות לשמה משעה ראשונה ר' יוסי כו' דר' שמעון הוא כו' כמה דהוא אמר תמן עד שיהא כלי משעה ראשונה כך הוא אמר עד שיהא כרות לשמה משעה ראשונה. אך זה אינו דא"כ קשה דמאי מקשו התם בתוס' דלמה לו לומר לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו והאריכו התוס' הרבה בזה, ולמה לא תירצו משום דבעינן לשמה אלא דדוקא לאיזו שארצה אגרש או לאיזה שתצא בפסח תחילה כתב הש"א דבעינן שתחול למפרע דבעינן שיכתוב לשם האשה המתגרשת אבל הכא הרי יודע שכותב לשם עבד ההוא אלא שעדיין לא קנהו. וע"כ בהא לא בעינן שתחול למפרע משום לשמה

אבל קשה דאיך שיהי' הא מ"מ היא אומר לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו וא"כ רוצה שיחול למפרע וא"כ תקשה דרבי אדרבי דהא רבי לית לי' ברירה ולא הועיל הש"א בתירוצו כלום. ואפשר ליישב ע"פ מה שכתב המהרי"ט בתשובה שחילק ג"כ בדיני ברירה לחלק בין היכא שחל הדבר למפרע ובין אם מתנה שתחול על להבא והאריך בזה הרבה וכתב שאין ראי' ממה שהביא הרא"ש בתשובה (סי' כ"ח ס' ח') שהביא ראי' בשטר שלא נכתב שם המלוה אלא שהשתעבד לכל מי שמוציאו דמשתעבד משאול שאמר והי' האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול למי שיכה הפלשתי ובא דוד והכהו ונתחייב שאול לדוד באותו ממון. ובפ"ב דסנהדרין קאמר שקידש דוד את בת שאול באותו ממון. וכתב ע"ז המהרי"ט דמסתם אין ראי' וכן מההיא דהמבשריני במה נפטר רחמה של אשתי ברפ"ט דב"ב (דף קמ"א) דהתם לא הי' קנין והיכא משתעבד בלא קנין אלא נראה דההיא דמבשריני ודדוד מדין שליחות הוא דקנו וכל מילי דשליחות לא בעי קנין כו' ואימת קני להנהו זוזי בשעה שעושה שליחתו ובאותה שעה הוא מבורר ובאותה שעה הוא זוכה ואין אנו חוששין במה שלא הי' מבורר תחילה בשעה שאמר ולכך זכה דוד באותו ממון בשעה שהרג גלית שנתרצה בו שאול לתת לו אותו ממון שאלו הי' רוצה הי' חוזר בו שהי' יכול לחזור קודם שעשה הפעולה. ובאותה שעה שעשה הפעולה הרי מבורר הוא עכת"ד

וא"כ לפי דעת המהרי"ט תלוי במה שיכול לחזור בו וכל שיל"ב כמו בההיא דמבשריני וכן גבי דוד אמרי' דחלות הענין הוא מאותה שעה שנגמרה הפעולה דכיון שיכול לחזור בו מתחילה לא אמרינן שחלות הענין הוא מעת שאמר אלא מעת שנעשית הפעולה וא"כ לפי דעת התוס' בפ"ק דב"מ (דף ט"ז) בההיא דהאומר לחבירו שדה שאני לוקח לכשאקחנה קנוי' לך מעכשיו קנה. והקשו התוס' דמה צריך מעכשיו כיון דאדם מקנה דשלב"ל דאי לענין חזרה הא כל זמן שלא בא לעולם יכול לחזור בו ותירצו דנ"מ אם יקרע השטר או שנאבד קודם שלקחה זה קני כיון דאמר מעכשיו ע"כ. אלמא דסבירא להתוס' דאפי' היכא דאמר מעכשיו יכול לחזור בו. וא"כ ה"נ אף שאמר לו לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו אעפ"כ יכול לחזור בו. ולדעת מהרי"ט שכתב דכל היכא שיכול לחזור בו לא נגמר הקנין אלא מעת שאינו יכול לחזור. וא"כ לדעת התוס' שכתבו דאף אם אמר מעכשיו יכול לחזור בו. וכמו דאמרינן ביבמות (דף צ"ג) דאפי' רב הונא דסבירא לי' אדם מקנה דשלב"ל אפ"ה אית לי' דעד שלא באו לעולם יכול לחזור בו. ולדעת התוס' אפי' במעכשיו יכול לחזור בו. וע"כ א"ש ההיא דרבי דאע"ג דרבי לית לי' ברירה ה"מ בדבר שצריך שיחול למפרע משא"כ בההיא דעבד שכתב לו לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו. ואע"פ שאמר מעכשיו יכול לחזור בו כמו שביארתי. וא"כ אין חלות השחרור אלא לאחר כך וע"כ לא תלי מידי בברירה אף שאומר מעכשיו דאע"ג שכתבו התוס' דמהני אפי אם יקרע השטר וא"כ לפי"ז חלות הענין הוא למפרע. אעפ"כ כיון שיכול לחזור בו אין השחרור נגמר אלא מעת שקונהו וע"כ לא תלי מידי בברירה ואע"פ דסבירא לרבי דאין ברירה אעפ"כ הכא גבי שחרור כיון שאין חל אלא אח"כ לא תלי מידי בברירה [וא"כ לפי"ז נוכל לתרץ בקיצור דלהכי לא תלי מידי בדשלב"ל בברירה דהא כל דבר שלא בא לעולם יכול לחזור בו עד שבא לעולם אפי' למאן דאית לי' אדם מקנה דשלב"ל וא"כ אין חלות הענין אלא מכאן ולהבא]

רק דיש להקשות לדעת הרשב"א שסובר דלמאן דאית לי' אדם מקנה דשלב"ל אם אמר מעכשיו לא יוכל לחזור בו קשה מהא דרבי אדרבי דהא לדידי' חלות הענין הוא למפרע ובזה נ"ל ליישב מה שהקשו האחרונים בהא דאמרינן בקדושין (דף נ"ד) הפודה נ"ר שלו מוסיף חומש עליו בין משלו ובין שנותן לו במתנה ופריך שם תלמודא מני אלימא ר"מ מי מצי יהיב ני' והא גמרי קודש קודש ממעשר ומשני לעולם ר' מאיר והכא במאי עסקינן כגון שיהיב כשהוא סמדר ולא כר' יוסי דאמר סמדר אסור מפני שהוא פירי. וכתב הרשב"א ז"ל כיון דרוצה לאוקמי כר' מאיר א"כ א"צ לאוקמי דיהיב כשהוא סמדר לימא הא מני ר' מאיר היא דאמר אדם מקנה דשלב"ל ואפי' הקנה לו קודם שנעשה סמדר אלא דרוצה לאוקמי זה אליבא דכ"ע

והקשו האחרונים דהא אפי' לר' מאיר נמי לא מצי מקנה לי' דהא אפי' לר' מאיר לא מהני דוקא אלא שיש בידו להקנות לאחר שבאו לעולם וכמו דאמרינן בקדושין (דף ע"ח) ולר' מאיר דאמר אדם מקנה דשלב"ל יכיר למה לי ומשני בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס אלמא דאם אינו יכול להקנות לאח"כ לא מהני אף לר"מ דאמר אדם מקנה דשלב"ל וא"כ ברבעי שהוא לר"מ ממון גבוה א"כ אינו יכול להקנות לו מתחילה אף לר"מ דאמר אדם מקנה דשלב"ל דהא אפי' לאחר שבאו לעולם אינם ברשותו דהא ממון גבוה הוא ואינו ברשותו להקנות. אבל לפי מה שהבאתי דהרשב"א סבירא לי' דלמאן דאמר אדם מקנה דשלב"ל אם אומר מעכשיו אינו יכול לחזור בו. א"ש דאפשר לומר דהא דבעינן שיהא המקנה בעולם היינו דוקא אם יכול לחזיר בו עד שלא באו לעולם וא"כ גמר הקנין הוא דוקא לאחר שבאו לעולם וע"כ בעינן שיהא המקנה בעולם בשעת גמר הקנין דהא בכה"ג אמרינן בירושלמי רפ"ז דגטין נתן לה גיטה ואמר לה לא יהא גט אלא למחר ונעשה קורדייקוס תפלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש כו' ר' אלעזר אמר ר' אבין בעי תרם את כריו ואמר לא יהא תרומה אלא למחר ונעשה קורדייקוס הפלוגתא דר' יוחנן ור"ל. אלמא דבעינן שיהא בגמר חלות הגט והתרומה שיוכל לגרש או לתרום. ועיין בגטין (דף ע') אבל הרשב"א לטעמי' דסבירא לי' דאם אמר מעכשיו אינו יכול לחזור בו וכיון דאינו יכול לחזור בו נגמר הקנין מעיקרא

[אח"כ מצאתי להשער המלך בה' מכירה שהביא להדי' בשם הרשב"א דכל שאמר מעכשיו אפי' מת קודם מהני. והך דקדושין דמשני בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס תירץ שם בשעה"מ דאינו רוצה להקנות מעכשיו דהא אינו יכול לחזור בו וע"כ לית לי' מיגו דאי בעי הוה יהיב