עמק יהושע חלק א מה

קשי' להו להתוס' בעירובין (דף ל"ז) דאמר התם רבא דטעמא דר"ש דאסר גבי שני לוגין שאני עתיד להפריש הוא מטעם דבעינן ראשית ששירי' ניכרין וא"ל אביי אלא מעתה הי' לפניו שני רימונים של טבל ואמר אם ירדו גשמים היום תהא זה תרומה על זה ואם לא ירדו גשמים היום תהא זה תרומה על זה ה"נ דבין ירדו ובין לא ירדו אין בדבריו כלום. והקשו התוס' דהא אי אמרינן דטעמא דר"ש דאוסר משום ברירה. א"כ הכא נמי אם אומר אם ירדו גשמים היום תהא זה תרומה על זה הכי נמי דבין ירדו ובין לא ירדו אין בדבריו כלום דהא אין ברירה ומאי קשי' לי' דוקא לרבא שאומר דטעמא דר"ש משום דבעינן ראשית ששירי' ניכרין. ולפי מה שביארתי הא לא קשה דאפשר לומר דקושיתו הרי אם אומר לאחר שירדו גשמים היום היינו שתחול התרומה לאחר שירדו הגשמים וכיון דאינו חל אלא לאח"כ לא תלי מידי בברירה כמו שבארתי וכמו דאמר אביי גופא בגטין (דף ע"ב) אמר אביי אם מתי שתי לשונות משמע משמע מעכשיו ומשמע לאחר מיתה לא אמר לה מהיום כמ"ד לאחר מיתה דמי. וכן כתב הר"ן בנדרים (דף ע"ט) גבי קונם פירות העולם עלי אם ארחץ. וכן איתא בירושלמי מובא ברא"ש בגטין והא אם כלאחר הוא. [והא דאמרינן בירושלמי פ"ג דנדרים ראה קציעות כו' ממשמשין ובאים ראה דליקה ממשמשת ובאה ואמר הרי נטיעות האלו קרבן אם אינם נקצצות טלית זו קרבן אם אינה נשרפת למפרע קדשו או מכאן ולהבא מה נפיק מביניהון נהנה מהן אי תימר למפרע קדשו מעל אין תימר מכאן ולהבא לא מעל ואע"ג דהירושלמי ס"ל דכל אם כלאחר הוא וא"כ בודאי דמכאן ולהבא קדשו אפשר לומר דבעי בירושלמי אם התנאי הוא בשב ואל תעשה וע"כ התחלת התנאי מיד וכמו שחילק המהרי"ט בתשובה (ס"א) בין בתנאי דמעשה שאין קיום התנאי אלא ממעשה ואילך ובין שהוא בשב ואל תעשה וע"כ כתב דאם אמר שבועה שלא אוכל זו אם לא אוכל זו דחלה השבועה מיד וה"נ כיון דאמר אם אינן נקצצות או אם אינם נשרפות שהוא בלא מעשה. וע"כ אפשר דחל מיד אפי' באם. רק דקשה ע"ז מהך דאם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש בספ"ג דגטין (דף ע"ו) דאינו גט. ואפשר לומר דהתם משום דאמר אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש. וע"כ אינו חל לאח"כ ודוחק. ובמ"א ביארתי דהתם בירושלמי מיירי בקרבן ע"כ אפי' אמר אם הוי כמו דאמר מעכשיו אם אינם נקצצות וכמו שכתב הר"ן בפ"ג דנדרים (דף כ"ם) דהא דאמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט הוי כמו דאמר מעכשיו. וה"נ בקרבן הוי כמו דאמר מעכשיו אם אינם נקצצות ע"כ למפרע קדשו ומבואר במ"א באריכות ודו"ק]

ואפשר לומר דמשמע להו להתוס' דהכא מיירי אם אומר שיתחיל מעכשיו דאל"ה אלא באומר שתחול לאחר שירדו גשמים הוי ראשית ששירי' ניכרין נמי כיון שירדו גשמים. א"כ נתברר שאלו הם תרומה והוי שירי' ניכרין והכי משמע ברש"י שם וע"כ ניחא שפיר מה שכתב הרוקח לומר כל מי שיגיע לידו מצה שלי ה"ה לו במתנה משום שאם אומר שתחול המתנה לאחר שתגיע לידו לא תלי מידי בברירה. ואע"ג שבאה ליד אחר אעפ"כ יכול ליתן במתנה [והכי משמע להדי' מתוס' ב"ק (דף ס"ט) שכתבו דיאוש דמועיל בחר דאתא ליד אחר הוי כמו מתנה ולא הוי כהפקר. דהפקר אינו מועיל בתר דאתא ליד אחר כמו דמשמע בסוגיא דכל שלקטו עניים ה"ז הפקר ולכך אינו מועיל יאוש לפוטרו מן המעשר משמע דיוכל להקנות במתנה בתר דאתא ליד אחר מדמועיל יאוש כתר דאתא ליד אחר. (וזה החילוק הוא בין יאוש להפקר דיאוש לא הוי אלא כלפי הזוכה ואינו מועיל רק דוקא בתר דאתא ליד אחר. והפקר הוא לכ"ע ואינו יכול להפקיר בתר דאתא ליד אחר כמו שאינו יכול להקדיש מה שאינו ברשותו). ובזה יתיישב קצת מה שהקשו התוס' בב"ק (דף ס"ו) דמשמע שיאוש אינו כהפקר גמור וא"כ מאי מייתי ראי' בהשולח (דף ל"ט) דנתייאשתי מפלוני עבדי יצא לחירות כמו המפקיר עבדו והא יאוש לא הוי כהפקר. דאפשר לומר דבעבד שאני דהתם אפי' הפקר לא הוי אלא כלפי דידי' דהא הוא קונה בעצמו כמו דאמרינן התם גדולים קנו עצמן ב"ח כו'. ובירושלמי פ"ד דב"ק עבד היוצא ליהרג ונמצאו עדיו זוממין ר' יוחנן אמר זכה לעצמו כו']

ואע"פ שביארנו שכלל זה הוא עיקר וכלל גדול בתורה, אעפ"כ לכאורה יש לפקפק בהראי' שהביא ע"ז הש"א מהא דאמרינן בקדושין (דף ס"ב) אמר אביי ר' אלעזר ב"י ורבי ור' מאיר כולהו סבירא להו אדם מקנה דשלב"ל ר' מאיר דתני' האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי לאחר שתמות אחותך ר' מאיר אומר מקודשת ר' יוחנן הסנדלר אומר אינה מקודשת ר' יהודה הנשיא אומר מקודשת ומ"ט אמרו אינה מקודשת משום איבה. משמע דבשאר מודה ר' יהודא הנשיא דמקודשת והא זה אינו בידו וכל שתולה תנאו בדבר שאינו בידו תלוי בברירה כמו דאמרי' ברפ"ב דגטין (דף כ"ה) תולה בדעת אחרים אית לי' ברירה דתנן מה היא באותן הימים ר' יהודה אומר הרי היא כאשת איש לכל דברי' ולכי מיית ה"ז גיטא. וכתב רש"י ע"ז שאין זה כשאר תנאים שאדם מתנה בגט שבידו לקיימם ודעתו לקיימם כשמתנה עליהם ולכשנתקיים התנאי הוה גט למפרע דהתם לאו טעמא משום ברירה הוא אבל הכא שאין בידו ובשעת התנאי ס' הוא כו' אי לאו משום ברירה לא הוי גט מחיים ע"כ. אלמא דכל שאינו בידו תלי בברירה והכא נמי אינו בידו ותלי בברירה והא ר' לית לי' ברירה בפ"ד דגטין (דף מ"ז) דתני' ישראל ואינו יהודי שלקחו שדה בשותפות טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי ומוכח מזה שר' סובר דאין ברירה. וא"כ למה מקודשת. אלא ודאי משום דהתם כוונתו שתחול הקדושין מכאן ולהבא דהא מקדשה בכסף וכסף ברשותא דידה קמתאכלי ובמכאן להבא לא תלי מידי בברירה כן הוכיח בש"א

ומשמע מהש"א דלא נחית לחילוקים שחילקו התוס' והפוסקים בין אם מתנה ומברר דבריו להיכא דלא מתנה ומברר דבריו והוכיחו מהא דשמואל דסבירא לי' בפ' בתרא דביצה (דף ל"ז) דלא אמרינן ברירה גבי חביות ואפ"ה סבירא לי' לשמואל בפ"ז דגטין (דף ע"ה) שיש ברירה דאתקין שמואל בגיטא דשכ"מ אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט. ומוכח דסבירא לי' דיש ברירה וע"כ חילקו התוס' והפוסקים שיש חילוק בין היכא שמתנה ומברר דבריו כמו באם מתי כו' ובין היכא שאינו מתנה ומברר דבריו כההיא דביצה דלדידהו לא קשי' מידי מרבי דסבירא לי' בגטין (דף מ"ז) גבי ישראל ואינו יהודי שלקחו שדה בשותפות דאין ברירה ובהא דקדושין דסבירא לר"י הנשיא דבאינך מקודשת כגון בלאחר שתתגיירי דהא התם מברר ומתנה דבריו. וא"כ כיון דהש"א בירר לו דרך לעצמו לחלק בין היכא שצריך שיחול הדבר למפרע ובין היכא שדברו הוא שיחול להבא. וע"כ בהך דקדושין שמקדשה בכסף וכסף ברשותא דידה קא מתאכלי ואפי' יחול הקדושין מכאן ולהבא נמי מקודשת. ע"כ קשה לי מה יתרץ בהא דאמרינן בקדושין (דף ס"ג) דמייתי דרבי סבירא לי' נמי אדם מקנה דבר שלב"ל מהא דתני' לא תסגיר עבד אל אדוניו רבי אומר בלוקח עבד ע"מ לשחררו הכתוב מדבר ה"ד אר"נ בר רב יצחק דכתב לי' לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו וכתבו התוס' שם דהא דבעינן מעכשיו כדי שיועיל אפי' אם נקרע השטר ע"ש שהאריכו בזה. וא"כ קשה דהא הכא נותן לו השחרור לכשיקחנו הרי קנוי לו מעכשיו. והא זה תלי נמי אם יש ברירה או לא דזה מיקרי ג"כ אינו בידו דאם הי' נחשב כמו בידו לא הוה מוכח דסבירא לי' אדם מקנה דשלב"ל כמו דאמרינן פ"ג דקדושין (דף ס"ב) דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי. ועוד