עמק יהושע חלק א לט

דמיירי כשהכיר בה דהוי מעות מתנה אבל בלאו"ה אין הקנין נתפס באיסורי הנאה כמו שלדעת התוס' אין הקנין נתפס בפחות משו"פ

ומזה יש לפשוט מה שנסתפק המ"ל ברמב"ם (הלכות מכירה פט"ז) במוכר לחבירו איסור הנאה כגון ערלה וכלאי הכרם אי מצי להוציא ממנו המעות כו'. יעו"ש. דכיון דלדעת התוס' אין הקנין נתפס בעבד שהוא פחות משו"פ מכש"כ באיסורי הנאה שאין הקנין נתפס בו דהא כבר הוכחתי דאיסורי הנאה גרע מממון שהוא פחות משו"פ [ובמ"א פלפלתי בזה אם יש זכי' באיסורי הנאה דלפי מה שכתב הר"ן בפ"ג דע"ז דהא דאמרינן בפ"ג דע"ז (דף מ"ב) דילמא מגבה לה והדר מבטל לה אלמא דיש זכי' באיסורי הנאה הוא הטעם משום דכל זמן שלא הגיע ליד ישראל יש לה ביטול ע"כ מהני זכי'. אבל בלא"ה לא מהני זכי' באיסורי הנאה. ולע"ד נראה דמהירושלמי דפ"ו דדמאי וכן בפ"ק דקדושין מוכח דיש זכי' באיסורי הנאה דאמרי' התם תני אומר אדם לפועל הילך דינר זה ושתה בו אינו חושש על שכרו לא משום שביעית ולא משום יין נסך אבל אם אמר לו צא ולקח לך ככר ואני נותן דמים צא ולקח לך רביעית של יין ואני נותן דמים חוששין על שכרו משום שביעית ומשום יי"נ. אמר ר' זעירא נעשה החנוני שלוח של בעה"ב לזכות לפועל א"ר הילא פועל זכה לבעה"ב משל חנוני וחוזר וזוכה לעצמו. מה נפקא מבינייהון הי' החנוני חרש על דעתי' דר' זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש על דעתי' דר' הילא חושש. אלמא שהחנוני יכול לזכות לאיסורי הנאה לבעה"ב שיזכה באיסורי הנאה עצמן. דאלו"ה לא הי' אסור כמו דאמרינן בע"ז (דף ס"ג) אלא אמר רבא ל"ש מקיפו ל"ש אינו מקיפו אע"ג דמשעבדי לי' כיון דלא מיחד שיעבודיו לא מיתסר אלא הכא אמאי חושש משום שביעית הא לא מיחד שיעבודי' כגון שהקדים לו דינר. וכן משמע קצת מש"ס דילן בע"ז (שם) דיש זכי' באיסורי הנאה]

וא"כ יש להוכיח מזה שביארתי בדעת הרדב"ז דבאיסורי הנאה אסור אפי' בפחות משו"פ דאי באיסורי הנאה אינו אסור אלא בפרוטה א"כ אכתי יש באיסור הנאה ממון פחות משו"פ דהא מצי לאתהנויי בפחות משו"פ. וכן כתבו התוס' בפ"ק דגיטין (דף י"ב) אהא דפריך התם עושה ופורע קמא קמא קדוש כיון דהקדיש העבד ומשני בפחות פחות משו"פ וכתבו התוס' פי' בקונטרס דאין ההקדש חל בפחות משו"פ כלל. ותירץ ר"י דהיינו טעמא שאין בדעתו של מקדיש שיחול על פחות משו"פ ובלאו"ה אסור בכל איסורי הנאה אפי' פחות משו"פ

ומעתה צריך לחקור מהו הטעם דפחות משו"פ אסור אי מן התורה אסור דוקא בפרוטה שהוא שיעור שלם ופחות משו"פ אסור מתורת חצי שיעור. או שאסור מן התורה אפי' בפחות משו"פ. והנה לכאורה יש להוכיח מהרמב"ן דבעינן דוקא שיעור פרוטה דהא הרמב"ן כתב שהנהנה מבשר בחלב לוקה וא"כ קשה דאמאי קאמרינן בפסחים (דף מ"ז) המבשל ג"ה בחלב ביו"ט ואכלו לוקה חמש לוקה משום אוכל גיד ולוקה משום מבשל בשר בחלב ולוקה משום אוכל בשר בחלב כו'. ולכאורה קשה דאמאי לא לקי נמי משום דבשעה שאוכל נהנה מבשר בחלב וא"כ לילקי נמי אהנאה. אלא ודאי דבהנאה בעינן שוה פרוטה דוקא מן התורה והא דבעינן שוה פרוטה לא קא חשוב כמו שכתבו התוס' בשילהי מכות (דף כ"ב) דפריך התם ולילקי נמי משום לא תביא כו' ומשני אלא הכא במאי עסקינן כגון שבישלו בעצי הקדש ואזהרתי' מהכא ואשיריהם כו' לא תעשון כן לד' אלהיכם. והקשו התוס' דלילקי נמי משום הזיד במעילה באזהרה. ותירץ דלא חשוב אלא לאוי דאיתנהו פחות משו"פ. וע"כ ניחא דלא חשיב לאו של הנאה דבב"ח משום דבעינן דוקא שו"פ

אך מדברי המ"ל (בה' יסודי התורה) נראה בהיפך שהמ"ל הביא דעת הרמב"ן ז"ל שכתב וכן אוכל מבשר בחלב והנהנה ממנו לוקים כו' וכתב ע"ז המ"ל ודע דאף לדעת הרמב"ן שהנהנה מבשר בחלב לוקה אין לומר שהאוכל בב"ח ילקה שתים א' משום אוכל וא' משום נהנה. וראי' לדבר מהא דאמרינן במכות המבשל ג"ה בחלב ביו"ט כו' ואם איתא ילקה שש משום איסור הנאה ע"כ אלמא דסובר דלא בעינן שו"פ דאלו"ה מאי מקשה הא לא חשוב אלא לאוי דאיתנהו פחות משו"פ. גם יש לדקדק קצת דמ"ט לא קא חשיב בב"מ (דף נ"ה) גבי חמש פרוטות ויש לדחות משום דאפי' פחות משו"פ נמי אסור משום חצי שיעור [וראיתי להאחרונים שכתבו בפשיטות דבהנאה בעינן דוקא שיהא שו"פ ולא שהשיעור הוא כזית. אע"ג דמפקינן מדכתיב לא יאכל וישבו בזה קושית המגי' במ"ל על קושית התוס' בפסחים (דף כ"א) דיהא נהנה מחמץ בפסח בכרת והקשה המגי' דא"כ למה לי לרבות שותה כיון דעל הנאה נמי יהא חייב כרת דהא התוס' כתבו בפ"ט דחולין (דף ק"כ) דהא דבעינן לרבויי השותה אע"ג דלא גרע מהנאה היינו משום דבהנאה ליכא כרת. אבל אם נאמר דבהנאה ג"כ חייב כרת א"כ למה לי לרבויי השותה דהא לא גרע מהנאה. וע"כ תרצו האחרונים משום דבהנאה בעינן דווקא שו"פ. וגם מזה אין הכרע כ"כ שהשיעור הוא בפרוטה ולא בכזית משום שנראה לע"ד דאע"ג דבאכילה מצטרפין אם אוכל כזית בכדי אכילת פרס אבל היינו דוקא באכילה אבל בהנאה לא מצטרפין דהא לדעת האחרונים דבהנאה הוא השיעור שוה פרוטה ודאי לא מצטרפין דאיזה שיעור תתן לצירוף דדוקא במעילה אמרינן דמצטרף אפי' לכמה שנים משא"כ בשאר איסורי הנאה כמו דאמרינן בכריתות (דף ס"ו) לא אם אמרת במעילה שעשה את המאכיל כאוכל ואת המהנה כנהנה צירף את המעילה לזמן מרובה תאמר בנותר שאין בו אחת מאלו אלמא אע"ג דנותר אסור בהנאה אעפ"כ לא מצטרפי משא"כ באכילה מצטרפין לכזית בכדי אכילת פרס והוא הדין בשתי' דאתרבי מהנפש נמי מצטרפין. משא"כ בהנאה בעינן דוקא שיהא נהנה מן השיעור בבת אחת. וע"כ אצטריך קרא לרבות השותה משום דבאיסור הנאה לא מצטרפין דבעינן דוקא שיהנה בבת אחת מן השיעור משא"כ אם מרבה במידי דאכילה. כמו שכתבו התוס' בחולין (שם) דהא דבעינן לרבות השותה ואע"ג דשתי' היא בכלל אכילה התם במילי דשתי' והכא במילי דאכילה אם שותה. וא"כ השיעור נמי כזית בכדי אכילת פרס. ועיין בטור או"ח (סי' תרי"ב) מה שכתב הראב"ד וגם לפי דעת הטור מצטרפין בכדי שיעור שתית רביעית משא"כ אם לא הי' חייב רק מחמת הנאה לא הי' מצטרפים. ועוד דבסתם הנאה בלאו"ה לא שייך צירוף כמו דאמרינן בירושלמי (רפ"ק דשבת) א"ר יוסי פעמים שהוא מתעסק בגרוגרת שלימה והוא פטור האיך עבידא הוציא חצי גרוגרת והניחה וחזר והוציא חצי גרוגרת ולא הספיק להניחה עד שנשרפה הראשונה. הרי נתעסק בגרוגרת שלימה והוא פטור כו' ע"ש אלמא דבעינן שיהא מחצי שיעור הראשון ולפ"ז לא שייך הצטרפות בהנאה ודו"ק. וה"נ אמרינן בש"ס דילן בשבת (דף פ') דאפי' הגביה נעשית כמו שנטלו כלב או שנשרפה. ועדיין צ"ע בזה. וכ"ת כיון דלא מצטרפי בכדי אכילת פרס א"כ אמאי אסור בהנאה אפי' משהו מתורת חצי שיעור הא לא מצטרף לשיעור שלם וא"כ אמאי אסור אפי' משהו לפי מה שביארתי דאיסורי הנאה גרע מפחות משו"פ דלא הוי דידי' דאפשר לומר דאע"ג דלא חזי לאצטרופי נמי אסור מדרבנן דדוקא לענין שיהא אסור מדאורייתא בעינן שיהא חזי לאצטרופי]

ועוד יש להביא ראי' דאיסורי הנאה אסור אפי' פחות משו"פ נמי דהא כתב הרשב"א דהיכא דאסר נכסיו על עצמו או לולבו על נפשו דאינו יוצא בו. אלמא דלא הוי דידי' כו'. והכי משמע קצת ביבמות (דף ק"ד) דאמר רבא הלכתא א' סנדל המוסגר וא' סנדל המוחלט לא תחלוץ בו ואם חלצה חליצתה כשרה. ולכאורה ק"ק דאמאי לא תחלוץ לכתחילה והנה אהא דאמר רב פפי משמי' דרבא סנדל המוסגר לא תחלוץ בו פי' רש"י דגזרינן אטו מוחלט והתם ניחא דהא בסנדל המוחלט החליצה פסולה משום דלשריפה קאי ואנן שיעורא בעינן אבל למאי דמסיק דא' סנדל המוסגר וא' סנדל המוחלט לא תחלוץ