עמק יהושע חלק א לה

אך לכאורה קשה על עיקר ההוכחה שהוכיח דמותר להשהות חמץ ע"מ לבערו. מדקאמרינן דמאן דאמר מעל כר' יוסי הגלילי דאיך יפדה אותו הא יעבור בב"י ומזה הוכיח דמותר להשהות ע"מ לבערו. הא אפשר לתרוצי כגון שיקנה בפחות פחות מכזית. כמו שדחה הש"א הוכחת ר"י דאפשר שיקנה פחות מכזית דאפי' מדרבנן נמי שרי לשהותו כמו דמשמע בפסחים (דף מ"ו) ובאמת לדעת ר"י קשה דהא איהו גופי' סובר דהא דחייב לבערו בפחות מכזית היינו דוקא במקום לישה אבל שלא במקום לישה אינו עובר. ומשמע שם דמותר לכתחילה להשהותו וא"כ אמאי לא תירץ ר"י כשיטתי' שסובר דחצי שיעור אינו עובר עליו ואפילו מדרבנן שרי להשהותו וכמו שכתב ג"כ הש"א דלא חזי לאצטרופי. דהא אם יניח עוד חצי זית חמץ אצל חצי זית זה עובר עליו מחמת שמשהה ג"כ חצי זית הראשון. דהא אם יבער חצי זית הראשון ואח"כ יניח עוד חצי זית בודאי אינו עובר. וא"כ השהי' של חצי זית אינו מצטרף לעבור עליו בבל יראה כמו שהאריך הש"א

ונראה לע"ד דהטעם דחצי שיעור מותר להשהותו הוא כמו שכתב החכ"צ דהטעם הוא משום שהוא לאו שאין בו מעשה. וע"כ חצי שיעור מותר להשהותו. אבל לקנות חמץ אסור אפי' בחצי שיעור נמי. ואע"ג דלא חזי לאצטרופי כבר הוכחתי בתשובה אחרת דאפי' במקום דלא חזי לאצטרופי אעפ"כ חצי שיעור אסור מדרבנן. דהא בפ"ק דשבת אמרינן דזה עוקר וזה מניח אסור מדרבנן. אע"ג דבהנחה לא חזי לאצטרופי אעפ"כ אסור מתורת חצי שיעור כמו שכתב רש"י (דף ע"ד) גבי וכי מותר לאפות פחות מכשיעור ופי' רש"י דהא קיי"ל דחצי שיעור אסור ועוד דהא אסור לשתות חומץ חי ביוה"כ אפי' בפחות מחצי שיעור נמי אע"ג דלא חזי לאצטרופי כמו שכתב המ"א באו"ח (סי' הרי"ב) אלא ודאי דפחות מחצי שיעור אסור מדרבנן ואפי' לא חזי לאצטרופי. והכי משמע נמי בירושלמי פ"ח דנדרים ר' בא חסידא בשם ר' זעורא. הא מטעמת אין בה לא משום ברכה ולא משום גזל ולא משום דמאי ולא משום הפסק תענית. משמע דוקא בדמאי טעימה מותר אבל בשאר איסורין אסור. אע"ג דלא שייך חזי לאצטרופי בטעימה ועיין ברפ"ב דברכות וכן כתבו הפוסקים דטעימה אסור ועיין בש"ך ביו"ד (סי' מ"ב) וא"כ הא דמותר להשהות פחות מכזית חמץ בביתו. היינו דוקא באינו עושה מעשה. אבל אם עושה מעשה כגון שקונהו בפסח אסור אפי' פחות מכזית. אע"ג דליכא סברא דחזי לאצטרופי וא"כ כיון שאסור מדרבנן לקנות א"כ אמאי מעל כמו שכתבו התוס' התם דאפי' אינו אסור רק מדרבנן נמי אין מועלין. וע"כ הוכיח ר"י דמותר להשהות חמץ ע"מ לבערו

[ועוד דדעת הרבה פוסקים דאפי' פחות מכזית אם אין עשוי לחזק חייב לבער ועיין באו"ח (סי' תמ"ב ס"ח) במ"א ובט"ז שם מה שהקשה דניחוש שמא יאכל. והכי משמע לי בירושלמי ס"פ אלו עוברין תני פחות מכאן אין מטריחין עליו שיחזיר מה בין זה לזה זה יש לו ביטול. עד כדין בשר קודש חמץ מנין א"ר יוסי בר בון מן מה דתנינן וכן מי שיצא מירושלים הדא אמרה מה דנפל לדין נפל לדין ולכאורה משמע דהפי' הוא עד כדין בשר קודש הוא דתנינן פחות מכאן אין מסריחין עליו שיחזיר חמץ מנין (ומה שפי' פי' שני דקא מיבעי לי' לענין לשרוף לפני הבירה מעצי המערכה משום דלב ב"ד מתנה עליהן הוא דחוק. דלא מצינו זה בשום מקום אלא ודאי לענין פחות מכאן אם מטריחין עליו לחזור. ועוד דהוא סותר דברי עצמו בירושלמי שקלים (דף ד' ה"ב ע"ש)) ולכאורה קשה דמאי קא מיבעי לי' הא בהדי' תנן עד כמה הן חוזרין כו' וחכ"א בשר קודש בכזית וחמץ בכביצה אבל פחות מכן אין חוזרין אלא ודאי דבמתניתין תנן ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו דהוי מצוה. וכן הא דתנן התם ולשבות שביתת הרשות יחזור מיד הירושלמי מפרש דהאי שביתת הרשות היינו אצל רבו או אצל מי שגדול ממנו בחכמה וכמו דאמרינן התם בירושלמי כאן שנה רבי המעשה קודם לתלמוד. וע"כ מיבעי לי' בירושלמי אם הולך בדרך ונזכר שיש בידו חמץ פחות מכזית אם מטריחין עליו לחזור. משום דשריפת לפני הבירה אינו אלא מדרבנן כמו שכתבו התוס' בפסחים (דף מ"ט) אבל בחמץ אם הלך בדרך ונזכר שיש בידו פחות מחצי שיעור חמץ אם מטריחין עלי לחזור או לא. וע"ז אמר ר' יוסי בר בון מה דתנינן וכו'. מי שיצא מירושלים הדא אמרה מה דנפל לדין נפל לדין פי' דאין מטריחין ג"כ לחזור משמע דבלא טירחא ודאי דצריך לבער אפי' פחות מכזית דהא לא מיבעי לי' אלא משום טירחא. אלמא דאפי' פחות מכזית צריך לבער]

ועוד אפשר לומר דפחות מחצי שיעור כיון דאינו עובר בבל יראה ודאי דאסור לקנות כדי להסיקו תחת תבשילו לר"י הגלילי דהא חיישינן דילמא אתי למיכל מיני' כמו שכתבו התוס' בפסחים (דף כ"ח) דגם לר"י הגלילי חיישינן דלמא אתי למיכל מיניה דמסתמא אית לי' אור לארבעה עשר בודקין. וע"כ הוכיח ר"י דהמשהה חמץ ע"מ לבערו אינו עובר עליו. וא"כ כיון שעושה מצוה בהבערתו לא חיישינן דילמא אתי למיכל מיניה כמו דאמרינן פ"ק דפסחים (דף י"א) הוא עצמו מחזר עליו לשורפו מיכל קאכיל מיני' אבל אם נאמר שלא כדעת ר"י דאסור להשהות חמץ ע"מ לבערו והכא מיירי כגון שיקנה פחות מכזית. דאינו עובר עליו בבל יראה אפי' מדרבנן וא"כ כיון שאינו עושה מצוה בהבערתו חיישינן דילמא אתי למיכל מני' בשעת ההסקה ולא דמי לפחות מכזית דאמרינן דאינו חייב לבערו התם מיירי בנדבק בעריבה או נדבק בבית ואינו עושה מעשה, ע"כ לא חיישינן דילמא אתי למיכל וכמו שהביא הב"י בטור (או"ח סי' תמ"ו) כתב בהגמי"י פ"ד לשון רבנו שמחה מן הירושלמי (פ"ב דפסחים גגו של אינו יהודי שהי' סמוך לגגו של ישראל ונתגלגל חמץ מגגו של אינו יהודי לגגו של ישראל ה"ז דוחפו בקנה פי' משום דלא בדילי מיני' אסור לטלטלו בידו דילמא אתי למיכל מיני' עכ"ל. וכתוב בתה"ד שהטעם מפני שאין הישראל בא לבערו אלא דוחפו מרשותו שהרי אינו שלו ואינו חויב לבערו חיישינן דילמא אתי למיכל מיני' אבל הכא שהוא שלו אם רוצה לבערו לא חיישינן דילמא אתי למיכל מיני' כדאמר פ"ק דפסחים הוא עצמו מחזר עליו לשורפו מיכל קאכיל מיני'. וכן כתב הריב"ש חמץ של א"י דבר ברור הוא שאסור לטלטלו כו'. ואף בחו"ה אסור לטלטלו דילמא אתי למיכל מיניה אלא א"כ מטלטלו כדי לבערו שאז אינו עובר עליו עכ"ל הב"י. וא"כ הכא נמי אם קונה פחות מחצי שיעור שאינו חייב בביעור אף מדרבנן חיישינן דילמא אתי למיכל מיני' כמו שכתבו התוס' בריש פסחים (דף ב') דאפי' בחמץ נוקשה דליכא לאו דב"י אפ"ה אסור להשהותו דחיישינן דילמא אתי למיכל מיניה כמו שכתב רבינו שמחה והתה"ד דכיון דאין בו מצות ביעור אסור לטלטלו וע"כ פי' ר"י שקונה כשיעור ומשהה אותו ע"מ לבערו וכיון שמבערו לא חיישינן דילמא אתי למיכל מיניה דהא הוא עצמו מחזר עליו לשורפו מיכל קא אכיל מיני'

והנה מכל מה שהארכתי בזה נתבאר דלא אתרבי חמץ שקיבל עליו אחריות לעשה דתשביתו רק ללאו דב"י והא שהוכיח הש"א דגבי בל יראה צריך ריבוי מדכתיב לך. אבל גבי השבתה כתיב סתם אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם. וא"כ מנין לנו לומר שיהא קיל מב"י דלא אתרבי חמץ שקבל עליו אחריות. כבר הבאתי מה שהביא הרא"ש המכילתא בבתיכם למה נאמר לפי שנאמר בכל גבולך שומע אני כפשוטו ח"ל בבתיכם מה ביתך ברשותך יצא חמצו של עכומ"ז בביתו של ישראל שהוא בביתו ואינו חייב לבערו אלמא דבתיכם היינו מה שהוא ברשותו. והא דלא ילפינן בש"ס פ"ק דפסחים לענין ב"י מהא דכתוב שאור לא ימצא בבתיכם דעל שאינו שלו אינו עובר. ויליף מדכתיב לך שלך