עמק יהושע חלק א כד

תפלין א"כ הא דקי"ל דשבת ויו"ט לאו זמן תפלין מדאוריתא. ודאי דילפינן מקרא דוהי' לאות על ידך מי שצריכים אות יצאו אלו שהם עצמם אות. ולפ"ז ליכא איסורא להניח תפלין בשבת ויו"ט אלא דפטור מלהניח בשבת ויו"ט. וע"כ נראה לע"ד דהא דאמרינן בשבת (דף ס"א) דאפי' למ"ד שבת לאו זמן תפלין אעפ"כ היוצא בהם אינו חייב חטאת מ"ט דרך מלבוש עבידא היינו דוקא אליבא דהלכתא דשבת לאו זמן תפלין הוא היינו שא"צ להניחם אבל איסורא ליכא. וע"ז איתמר בגמ' דדרך מלבוש קא עביד. אבל אי אמרינן דשבת לאו זמן תפלין הוא היינו שאסור להניחם הוי משוי משום דאתא איסורא דהנחה ומשוי להו למשוי כמו שפירש רש"י ברפ"ב דעירובין (דף צ"ה) דאתי איסור בל תוסיף ומשוי עלי' כמשוי כו'. כמו שביארתי בתשובה (סי' ב') וא"כ לפ"ז בתפלין נמי אתי איסורא דהנחה דיליף מן ושמרת ומשוי עליו כמשוי. וע"כ לדעת ר' יוסי הגלילי דיליף מדכתיב ושמרת אסור להניחן והיוצא בהם בשבת חייב חטאת. וע"ז קאמר הגמ' בפ"ק דשבת (דף י"ב) על הא דתני דבי ר' ישמעאל דיוצא אדם בתפלין ע"ש עם חשיכה שהטעם הוא משום דכיון דחייב אדם למשמש בתפלין כל שעה מדכר דכיר להו. ולא משים דאינו חייב חטאת היוצא בהם בשבת וע"כ לא גזרו מבעוד יום דהתינח לר' עקיבא. אבל לר' יוסי הגלילי דיליף מדכתיב ושמרת והמניחן עובר בלאו או בעשה. וא"כ היוצא בהם חייב חטאת דאתי איסורא ומשוי עלי' כמשוי. וע"כ אומר בגמ' טעם אחר כיון דחייב אדם למשמש בתפלין כו'. ולא מטעם דאינו חייב חטאת בשבת דהא לר"י הגלילי חייב חטאת אם יוצא בהם בשבת. וכ"ת דמ"מ קשה דל"ל לתלמודא לומר הטעם כדרבה כו' דחייב אדם למשמש בתפלין ואמאי לא מפרש הטעם אליבא דהלכתא דשבת לאו זמן תפלין הוא שא"צ להניחם ובפשיטות ניחא דכיון דאינו חייב חטאת ע"כ לא גזרו מבעוד יום. דיש לומר משום שהתוס' הקשו במנחות (דף ל"ו) דאמרינן דס' חשיכה ס' אינו חשיכה לא חולץ ולא מניח. ובפ"ק דשבת (דף י"ב) קאמר דיוצא אדם בתפלין ע"ש עם חשיכה משמע הא ס' חשיכה לא. ותירצו דבשבת אמרינן עם חשיכה משמע דווקא מבעוד יום מיירי בר"ה. ובמנחות דאמרינן דאפי' ס' חשיכה אינו חולץ מיירי בחצר. ותירוצם דחוק. דהא אמרינן כל מקום שאסור לצאת בו לר"ה אסור לצאת לחצר. וא"כ בס' חשיכה אסור לצאת בהם לר"ה אסור לצאת לחצר ג"כ. ואע"ג שכתבו התוס' שם דזהו דווקא בשאר תכשיטין. אבל בתפלין כיון דחייב אדם למשמש בתפלין לא אמרו בזה כל שאסור לצאת לר"ה אסור לצאת לחצר. לא כתבו זה אלא לפי הס"ד דקא סברי שבת זמן תפלין וע"כ לא גזרו בחצר משום דמדכר דכיר. אבל לפי המסקנא דשבת ויו"ט לאו זמן תפלין לכ"ע בין לר"ע בין לר' יוסי הגלילי. ובס' חשיכה לא מניח. וא"כ כיון שאין חייב להניח איכא למימר דאתי לאסוחי דעתי'. דכיון שאין חיוב להניח א"כ יכול להסיח דעתו. דהא בסנהדרין גבי ר"א שנכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפלין בבית הוי ואעפ"כ אסור. וכמו שפירש רש"י דסבר שבת לאו זמן תפלין. אלא ודאי דהא דאמרינן כל מקום שאסרו בו חכמים לצאת לר"ה אסור לצאת לחצר. הוא כמו שפירש הרמב"ם דזה. דוקא בחצר שאינה מעורבת. אבל בחצר המעורבת ובבית לא גזרו. והא דאמרינן ס' חשיכה לא חולץ הוא בחצר המעורבת או בבית איירי. ובחצר המעורבת או בבית לא גזרו בכל התכשיטין. ובזה מתורץ נמי הקושי' הראשונה שהקשו דמאי פריך הגמ' על רבה בר רב הונא דס' חשיכה לא חולץ ולא מניח דמשני התם בגמ' דבע"ש איתמר וקאמר מאי קא סבר אי שבת זמן תפלין לילה נמי זמן תפלין והקשו התוס' דהא מ"מ גזרו לצאת בהם מדרבנן אף אי שבת זמן תפלין כמו דתנן בשבת ולא בתפלין. וכל שאסרו לצאת בהם לר"ה אסור לצאת לחצר. דלפי מה שבארנו לא קשה דזהו דווקא לחצר שאינה מעורבת אבל בחצר המעורבת או בבית לא גזרו כדעת הרמב"ם

והא דאמרינן בסנהדרין (דף ס"ח) גבי ר"א שנכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפלין וקאמר מניחין איסור סקילה ועוסקים באיסור שבות הוא משום דר"א סובר דשבת לאו זמן תפלין הוא כר"י הגלילי שעובר עליהם בלאו או בעשה וכיון שעובר עליהם בלאו או בעשה אתי איסורא ומשוי עלי' כמשוי. וא"כ אסור אפי' בבית או בחצר שאינה מעורבת כיון שאם יוצא בהם יהי' חייב חטאת. והא שפסק הרמב"ם דהא דאמרינן כל שאסור לצאת לר"ה אסור לצאת בהם לחצר. הוא דווקא בחצר שאינה מעורבת. היינו דוקא גבי תכשיט. דכיון דאפי' אם יצא בהם ליכא חיוב חטאת. ע"כ לא גזר. רק בחצר שאינה מעורבת. אבל בבית או בחצר המעורבת לא גזרו. וע"כ בתפלין תלי בזה. אי אמרינן דשבת לאו זמן תפלין היינו שאסור להניחם כר"י הגלילי. וא"כ היוצא בהם חייב חטאת ודאי דגזרו אפי' בבית או בחצר שאינה מעורבת. וא"ש ההיא דסנהדרין. אבל רבה בר רב הונא סובר כר"ע דשבת לאו זמן תפלין הוא היינו שאינו חייב להניחם. והא שאסור לצאת בהם בשבת הוא משום דלמא אתי לאתוי' וע"כ לא גזרו רק בחצר שאינה מעורבת אבל בחצר המעורבת או בבית לא גזרו

והשתא אתי שפיר מה שמקשה התלמוד מאי קא סבר אי קא סבר לילה זמן תפלין שבת נמי זמן תפלין אמאי חולץ. דאע"ג דאפי' למ"ד שבת זמן תפלין אפ"ה גזרו דילמא מיפסיק ואתו לאתוינהו. דזהו דוקא בר"ה או בחצר שאינה מעורבת. אבל בחצר המעורבת או בבית לא גזרו [ועוד דאפשר דכיון דזהו רק מדרבנן במקום מצוה לא גזרו. וא"כ לפי הס"ד דשבת זמן תפלין ולילה נמי זמן תפלין וא"כ הוי במקום מצוה ולא גזרו ביה"ש. ע"כ מקשה התלמוד דאמאי אין מניחין והא דקאמר בשבת דיוצא אדם בתפלין ע"ש עם חשיכה משמע דווקא מבעוד יום אבל ס' חשיכה לא יסבור כר"י הגלילי דיליף מן ושמרת. וא"כ אם יניח תפלין בלילה עובר משום לילה ושבת. וגם האיסור משוי עלי' כמשוי. וא"כ בס' חשיכה בודאי דחולץ משום ס' דילמא הוא לילה ועובר משום לילה ושבת ומשאוי. וע"כ אמר יוצא אדם בתפלין ע"ש עם חשיכה משמע דווקא מבעוד יום דבס' חשיכה אי אפשר ואפי' בבית וחצר המעורבת נמי משום לילה כו'. וא"כ מוכרח הוא דבי ר' ישמעאל סובר כר"י הגלילי דיליף מן ושמרת. ע"כ אם יוצא בהם בשבת חייב חטאת, וא"כ מאי טעמא לא גזרו מבעוד יום דתו ליכא למימר מטעם דאם יצא בהם בשבת אינו חייב חטאת לא גזרו מבעוד יום. וע"כ אומר הש"ס מאי טעמא כדרבה בר רב הונא דכיון דחייב אדם למשמש בתפלין כל שעה מדכר דכיר ואתי שפיר

[ואע"ג דאכתי יש לדקדק דא"כ למה לי למימר הטעם כיון דחייב אדם למשמש בתפלין כל שעה. תיפוק ליה כיון דלילה לאו זמן תפלין. ואסור להניח תפלין בלילה. א"כ מורגל הוא לחלוץ תפלין בלילה בכל יום משום איסורא דלילה. ואיך שייך למגזר בע"ש מבע"י. וכה"ג אמרינן כירושלמי (פ"ו דשבת) יוצאים בתפלין ע"ש עם חשיכה ואין יוצאים בסנדל המסומר ע"ש עם חשיכה. מה בין זה לזה. זה דרכו לחלוץ וזה אין דרכו לחלון. אעפ"כ נקט הש"ס דילן האי טעמא דחיוב למשמש דבלא"ה הוי חיישינן בשבת דהוא איסור סקילה דילמא אתי למשכח אבל כיון דחייב למשמש לא חיישינן כלל]

וכה"ג אמרינן בירושלמי שם פ"ו דשבת ר' איניינו בר סיסיי אמר משום רבי אליעזר כל מקום שאמרו לא תצא ואם יצתה חייבת חטאת אסורה לצאת בו לחצר כל מקום שאמרו לא תצא ואם יצתה אינה חייבת חטאת מותרת לצאת